בואו נתחיל בחדשות הטובות: בעוד יומיים, ביום שלישי הקרוב כולנו הולכים (שוב) לים. רגע אחרי שמימשנו את זכותנו הדמוקרטית בקלפי כמובן. רבים יכולים לטעון, ובמידה רבה של צדק, שיום השבתון הזה הוא מיותר. שאחוז ההצבעה לא באמת יעלה בעקבותיו, אך לחילופין יסב למשק נזק והפסדים המוערכים במאות מיליוני שקלים - אם נחשב יחד את אובדן תפוקת הייצור של יום עבודה, ותשלום השכר עבור יום חופשה.
יש כמובן גם את אלו שירוויחו לא מעט מיום השבתון: לדוגמה, מרכזי הקניות, אתרי הנופש, מופעי הבידור ובעלי החופים והחניונים. ההערכות מצביעות על כ-800 מיליון שקלים נוספים, שאנו הולכים "לבזבז" על מגוון פעילויות הנופש והפנאי ביום הזה, מה שדווקא מעניק זריקת עידוד למשק.
אם נשווה את ימי החופשה שלנו לחברינו המערב אירופאים, נגלה שהעובד הישראלי מקופח מאוד, והחופש הזה מגיע לנו בהחלט. למשל במלטה, אוסטריה, פינלנד, ספרד ואיסלנד זוכה העובד ל-36 עד 38 ימי חופשה בשנה, שלא לדבר על צרפת בה יזכה העובד לחודשיים חופש בשנה (!), בתנאי שיעבוד מעל ל-35 שעות שבועיות.
מדוע שמנהל חברת קבלן יעניק 200% אם אינו מחויב לכך לפי חוק?
ואולם, לא כולנו נהנה באופן אוטומטי מיום השבתון; העובדים המוגדרים כעובדים המועסקים על ידי קבלנים חיצוניים - עובדי קבלן - עלולים להיתקל בקשיים ניכרים במיצוי זכויותיהם בעניין זה, בין אם הם עובדים ביום הבחירות, ובין אם יבחרו שלא לעבוד.
קיים נוהג (שאינו מעוגן כחוק) שנשען על פסיקות שונות של בית הדין האזורי לעבודה, נוהל של התאחדות התעשיינים, תקנון שירות המדינה והנחיית יו"ר ועדת הבחירות לשעבר, הקובע שעובדי קבלן אשר עובדים ביום הבחירות יזכו להעלאת השכר לכדי 200%, או שיקבלו שכר רגיל בנוסף ליום חופש חלופי. אלו אשר אינם עובדים אמורים לקבל את שכרם היומי.
כאמור, מדובר בנוהג בלבד שאינו מהווה חלק מחוקי העבודה הרשמיים של מדינת ישראל, ולכן מטבע הדברים מעסיקים רבים בוחרים להתכחש לקיומו, וכך לחסוך מעצמם עלויות כבדות נוספות. ומי הנפגעים העיקריים מכך? כמו תמיד, העובדים החלשים במשק בענפי המזון, האבטחה והניקיון.
בכתבה שעסקה בזכויות עובדים ביום הבחירות, שוחחנו עם עו"ד ורו"ח נמרוד רטנר, שטען כי אמנם הנוהג שהשתרש הוא להעניק שכר כפול (200%) או יום חופשה נוסף, אך גם מעסיק שאינו מאמץ נוהל זה מחוייב לעמוד בתוספת הקבועה בחוק: "בהתאם לחוק, עובד שהועסק ביום הבחירות זכאי לתוספת של 50% על השכר שהיה מרוויח לו היה מדובר ביום עבודה רגיל".
אמנם מנהל ההסדרה והאכיפה במשרד העבודה טורח להוציא לקראת כל יום בחירות הודעה, המזהירה באמצעי ענישה מחמירים (כולל קנס של 35 אלף ש"ח למעסיק ואף אישום פלילי) כלפי אותם מעסיקים שיפרו את הנוהג ולא ישלמו לעובדים ביום הבחירות שכר כפול (200%), אך כאמור נוהג זה אינו מופיע בחוק, ולכן למשרד העבודה אין סמכות ממשית לאוכפו.
למעשה, האפשרות היחידה העומדת בפני עובדים אלו היא תביעה משפטית אל מול מעסיקיהם. למראית עין, רוב הסיכויים עומדים לזכותם בתביעה שכזו, משום שנגרמה להם 'עוולה אזרחית', אך במבחן המציאות, איזה עובד יכנס לתביעה מורכבת וממושכת שכזו מול מעסיקו עבור יום עבודה אחד? בעיקר בהתחשב בסיכון בנוגע למעמדו ומקום עבודתו, ובהרס היחסים מול מעסיקו.
משום שמדובר בנוהג אותו אין אפשרות לאכוף, הדבר משליך גם על החברות הקבלניות עצמן, שאמורות לקבל את התשלום עבור יום החופש לעובדים ממזמין העבודה. אך מדוע שיעשה זאת אם אינו מחויב לכך בחוק?
כך, נאלץ בעל החברה לרדוף אחרי חלק ממזמיני השירותים, כדי לקבל את התשלום עבור מה שמבחינתו הוא חייב לשלם לעובדים המועסקים. וכך, במקרה שעובד בחברה קבלנית עבד ביום הבחירות, ולא שולם לו מה שמגיע לו על פי הנוהג, הוא צריך לתבוע גם את החברה הקבלנית וגם את מזמין העבודה בבית המשפט, והחברה הקבלנית עצמה צריכה לתבוע את מזמין השירות. הליך מסורבל, מעצבן, ובעיקר מעודד את מי שאינו מעוניין לשלם לעובדים על היום הזה, לעשות זאת בשלווה.
הכותב הוא מנכ"ל חברת הניקיון מוריה