רבים חושבים שהשאלה אם הם מקצועיים או לא תלויה רק בידע המקצועי שברשותם, וביכולות שהם מביאים עמם, אך בפועל התנהגויות ואמירות רבות שאתם מפגינים בלי לשים אליהן יותר מדי לב בעבודתכם, עלולות לגרום לכם להצטייר כבלתי מקצועיים, לשוות לכם תדמית לא רצינית ולסכן אתכם בפיטורים.
כולנו בטוחים שאנחנו לא נופלים בפינות האלו, אבל לא בטוח שכולנו צודקים תמיד. לפני שאתם הולכים לעולל דבר שיעלה לכם בפרנסה, כדאי שתבדקו את עצמכם.
אתם מרבים להתגונן?
לרוב האנשים לא קל לקבל ביקורת. רוב האנשים גם מניחים שברגע שיסירו מעליהם את ענן האשמה על אי-הצלחה במשימה כלשהי, יצילו את עצמם מתדמית לא מקצועית בעיני מנהלם. אולם במקרה שאכן יש לכם אחריות על בעיה כלשהי בעבודה, ההיפך הוא הנכון.
אנשים טועים. לקיחת אחריות על טעות מצטיירת כמקצועית הרבה יותר מאשר האשמת אחרים או גורמים חיצוניים, או גרוע מכך - הבעת תגובות מתגוננות דוגמת: "ככה לימדו אותי לעשות זאת", "זו לא אשמתי", ושאר תגובות מסירות אחריות.
אתם נעלמים או לא מגיבים?
לא כל העובדים פוגשים את מנהלם על בסיס יומיומי, ויש אף כאלה שמתקשרים עמם רק דרך המייל או הטלפון. במקרים כאלה, שתיקה ארוכה מצדכם עשויה להתפרש על ידי המנהל בשלל דרכים: או שאתם ממש עסוקים בעבודה (במקרה שהם סומכים עליכם, כי עד כה הפגנתם מקצועיות בכל הזדמנות אפשרית), או שהעבודה, כמו גם היחסים עם מנהלכם, עד כדי כך לא מעניינים אתכם, שאינכם טורחים לעדכן אותו, להתייעץ עמו מעת לעת, ואף לדרוש בשלומו אחת לזמן מה. לחלופין, אתם עלולים להיחשד כמי ששרויים בשקט שלפני הסערה, וככל הנראה "מבשלים משהו" (תלונה, התפטרות, בקשות מיוחדות ועוד).
חוסר מקצועיות משוועת תהיה לא רק לא להשמיע קול, אלא גם לא להואיל בטובכם להגיב בזמן סביר לפניותיו במייל או לחזור אליו טלפונית במקרה שחיפש אתכם ולא הייתם זמינים. קל לפטור את עצמכם באמירה כגון "אני לא חייב לו כלום, שלא יצפה ממני לקפוץ לדום". אך גישה כזאת מחזקת אצל המנהל את תדמיתכם הלא זמינה, שאינה נענית לצרכים המקצועיים בזמן הדרוש, ולפיכך – הלא מקצועית.
אתם מרכלים?
אי אפשר למנוע רכילות במשרד. פוליטיקה ארגונית קיימת בכל חברה ועסק, ואנשים נוטים מטבעם לדבר זה על זה.
באופנים מסוימים זה אף טוב ורצוי, אולם לכל דבר יש מינונים ולכל צורת ביטוי יש טעם. עובד שמרבה לרכל, במיוחד בהקשרים שליליים, שתמיד יודע הכול על כולם ושנראה כמי שנהנה להשמיץ אחרים – לא רק נתפס כעובד לא מקצועי שמתעסק בזוטות, אלא מסתכן גם בגרימת קונפליקטים ובפגיעה בשיתופי הפעולה בין עובדים וצוותים.
לכן, גם אם אתם חושבים שהמנהל מעריך את ה"ידע" שלכם על הסובבים אתכם ואף משתמש בו, כדאי לבדוק אם זה לא הערך היחיד או העיקרי שאתם מספקים לו. גם אם לא יפטר אתכם בגללו, זה בטח לא מה שיהפוך אתכם לעובדים מקצועיים ויגרום לו להעריך אתכם, ולרצות לטפח ולקדם אתכם.
זהירות! המנהל לא צריך להיות גאון כדי להסיק שאם אתם מרכלים לידו על עובדים אחרים, אתם ודאי מרכלים גם עליו כשאינכם לידו. ופגיעה באגו של המנהל היא הדרך הקצרה ביותר למצוא את עצמכם בחוץ.
אתם מתלוננים לעתים קרובות?
אף אחד לא נהנה לעבוד עם אדם שמתלונן לעתים תכופות, או לנהל אחד כזה. אם אתם מרבים להתלונן, אתם מצטיירים בעיני מנהלכם כמרירים, המבחינים רק בחלקים השליליים בסביבתכם ובמצבכם, כאנשים המרחמים על עצמם, וכמקור להשפעה שלילית על האווירה ועל עמדות הסובבים אתכם.
הן הקולגות שלכם והן המנהל שלכם צפויים להימנע מלתקשר עמכם, ומנהלכם צפוי לחשוב: "אם כל כך רע לו – למה הוא נשאר לעבוד כאן?". במקרה כזה, יתכן שיסיק "לעזור" לכם להפסיק לסבול, בכך שיפטר אתכם. לחלופין, תלונותיכם המרובות עשויות להפוך "רעש לבן" באוזניו, עד כי יפסיק להקדיש חשיבות לכל דבר שתוציאו מפיכם – גם אם יהיה זה דבר מה חשוב ורלוונטי.
אתם מחפפים?
לא קשה להיתפס כעובד עצלן. למרבה הצער, לעתים זו גם "תדמית האפס" שלכם – התדמית שעמה אתם מתחילים בנקודת ההתחלה. זאת משום שרוב המנהלים יוצאים מנקודת הנחה שעובדיהם לא מעוניינים לעבוד קשה, וכל הפגנת מאמץ מצדם היא סימן להצלחתם, כמנהלים, להניע את עובדיהם.
לכן, כל שתצטרכו לעשות כדי להצטייר כעצלים הוא להיראות עייפים, לספק מענה לבעיות תוך זמן רב, לעבוד באטיות בגלל מה שנראה כדחיינות, לעגל פינות, להרבות לאחר ולא להיות עסוקים בעבודה במרבית הזמן ובמקסימום אנרגיות.
מצב התדמית המקצועית שלכם בכי רע אף יותר, אם נוסף על כך אתם גם לא עומדים בהתחייבויותיכם כגון "הפרויקט יהיה מוכן תוך שבועיים". גם התחייבויות לאחרים שאינכם עומדים בהן (כמו למשל הבטחה להחזיר תשובה ללקוח תוך זמן מסוים), הן נקודה לרעתכם ומידע על מקרים כאלה עלול להגיע לאוזני הבוס שלכם בדרך עקיפה.
אין ברירה: במקרה של התחייבויות לאחרים, יש לכם שתי אפשרויות:
1. לא להתחייב למה שאינכם יכולים לעמוד בו.
אתם יהירים?
לא כדאי להצניע הצלחות. המנהל צריך לדעת על הישגיכם כדי להעריך אתכם, ויהיה זה לטובתכם אם ברצונכם להתקדם בארגון. אולם ההיפך מכך – רברבנות - בעייתית לא פחות.
התנהגות כזאת אינה נעימה לזולת, ונתפסת פעמים רבות על ידי הסביבה כהתנהגות המפצה על חוסר כלשהו. חוסר מקצועיות, למשל.
יעל מהודר היא יועצת ארגונית וכותבת הספר "המועמד הנבחר". המאמר מיועד להעשרה, אינו תחליף לייעוץ מקצועי ואישי ואין להתייחס אליו ככזה. לקשר עם יעל: בפייסבוק או באתר.