חלום הילדות שלי היה לעבוד כדיילת אוויר. אבל החלום נגנז, בעיקר כי אני בזוגיות מגיל 16. אבל כשהרגשתי שחיקה בעבודה בעסק המשותף עם בן זוגי, פתאום נוצרה הזדמנות", מספרת דליה שלו, בת 58 מתל אביב, שעובדת בשנתיים האחרונות כדיילת אוויר באל על.
שלו הכירה אישה בת גילה, שנעדרה לעתים קרובות ממפגשים בחוג ריצה משותף בגלל נסיעות לחו"ל: "התברר שהיא דיילת אוויר, והיא הציעה לי לנסות להתקבל. הפחיד אותי לנסות, אבל חשבתי שזאת הזדמנות, והלכתי למיונים".
בשוק עבודה שמתייחס לאישה בת 58 כמי שפורשת בעוד רגע, סיפורה של שלו מוכיח שקריירה שנייה יכולה להיות מעניינת ומרגשת, גם במקצועות שנחשבים מתאימים לצעירים בלבד.
רינת דנציגר, בת 56 מראשון לציון, הגיעה לאל על לפני שלוש שנים. בקריירה הראשונה שלה עבדה דנציגר במערכת החינוך והיתה מורה לחינוך מיוחד במשך 25 שנה, 16 שנים מתוכן כמנהלת בית ספר.
"היה לי מעמד גבוה והמשכורת טובה", אומרת דנציגר. "אהבתי מאוד את העבודה שלי שהיתה גם סוג של שליחות. בסוף התעייפתי, והעדפתי לעצור. הייתי מבוגרת מספיק כדי לפרוש, וצעירה מספיק כדי להתחיל פרק ב'".
גם דנציגר הגיעה לתפקיד במקרה. "הייתי במספרה וקראתי באחד המגזינים כתבה על דיילת בת 61", היא נזכרת. "לא יכול להיות, חשבתי לעצמי. ידעתי שאחרי גיל 40 קשה להשיג עבודה, והנה אשה שעברה את גיל 60. התחלתי להשתעשע במחשבה על המשרה הזאת, אבל גם לא הפסקתי לחשוב על הבדלי המעמד: אני, שהייתי מנהלת, אגיש לאנשים ארוחות ואמזוג קפה? בסוף החלטתי להגיש קורות חיים. חשבתי שאם יהיה לי לא טוב, אעזוב. בינתיים אני כאן כבר שלוש שנים".
לדברי אלישבע צמח, בת 55 מרעות, דיילות לא היה חלום נעורים שלה. "אני מגיעה מתחום המוזיקה. חקרתי מוזיקה קלאסית, ניגנתי בפסנתר ונתתי שיעורי נגינה. ב–2006 חיי התהפכו כשהבן שלי נהרג במלחמת לבנון השנייה. הייתי בפוסט טראומה והפסקתי לעסוק במוזיקה. כל פעם שניגנתי היתה נפתחת אצלי תיבת פנדורה. הייתי צריכה משהו חדש. ואז וחברים טובים שלנו, שעובדים כטייסים באל על, המליצו לי להירשם לקורס דיילות. הייתי בת 46. כשהודיעו לי שעברתי את הקורס התלבטתי אם ללכת על זה בכלל. מאז עברו תשע שנים. זאת היתה תרפיה מוחלטת שאיפשרה לי לפתוח בחיים חדשים ולהמשיך הלאה".
"אני מבינה את הנוסעים העצבנים"
על פי נתוני למ"ס היו בישראל ב–2015 2,200 דיילות ודיילים, מתוכם 700 גברים ו–1,500 נשים. באל על מועסקים 1,200 דיילים, מרביתם בגילים 25–35. מארקיע לא נמסרו נתונים.
על אף שרוב הדיילים והדיילות הם צעירים ורווקים, הרי שבשנים האחרונות יש עלייה במספר האנשים, בעיקר נשים, הפונים לקריירה שנייה כדיילים. גם אחרי גיל 40, ואף 50. בחברות התעופה מקבלים אותן בזרועות פתוחות.
מאל על נמסר כי "שערי החברה פתוחים לכלל האנשים המתאימים ללא קשר למגדרם או גילם. דיילי אוויר נדרשים למיון מוקפד שבודק גם את הכישורים האובייקטיביים וגם את תודעת השירות".
העבודה כדיילת אוויר דורשת מאמץ פיזי לא קלה, הכולל עמידה ממושכת על הרגליים, וכן שעות עבודה חריגות בכל היום והלילה. אם מוסיפים לכך את המפגש עם הנוסע הישראלי התובעני ואת הג'ט לג, מבינים מדוע מדובר בעבודה שאותה מעדיפים אנשים צעירים יותר.
אלא שלדברי הדיילות, מדובר בבעיות מינוריות. "במשבר הטייסים האחרון, שהוביל לעיצומים וביטולי טיסות, נתקעתי בסין — וזה היה נפלא. זה להרוויח עוד יום בחו"ל, כמו חופשה", אומרת שלו. "אנחנו מקבלות סידור עבודה — ואם משהו לא מסתדר מחליפות, זה הקסם שיש בעבודה הזאת: הגמישות. הבנות שלי גדולות ובעלי עובד בעסק שלנו, והגמישות הזאת מצוינת עבורי".
צמח מסכימה עם שלו, "אם אין לך ילדים קטנים שמחכים לך בבית, ואם אין לך התחייבויות נוספות, הדינמיות והשינויים ברגע האחרון לא מפריעים. בשיבושים האחרונים נתקעתי בניו יורק וזה דווקא היה נחמד".
מה לגבי המפגש עם נוסעים קשים או הדרישה לנעול נעלי העקב שהובילה למחאה?
שלו: "בגילי אני לוקחת הכל באיזי. אני מבינה את הנוסעים ואת העצבנות שלהם כשהם נמצאים שעות ארוכות במטוס. אני לא נתקלת בבעיות בלתי־פתירות ולא מתעצבנת. אם מדברים לא יפה, אני לא לוקחת את זה אתי הביתה.
"באשר לעבודה הפיזית, יש לנו שעות מנוחה שמאפשרות לישון בחדרי מנוחה במטוס. אנחנו הרבה על הרגליים אבל זה עובר מהר, וגם מתרגלים".
"אני מאמינה שאנחנו, הדיילות הבוגרות, מביאות רוגע מסוג אחר", אומרת דנציגר. "מקסימום אני יכולה לתמוה בלב על נוסע שדיבר לא יפה, אבל אני שומרת על עצמי כדי לא להתרגז. אני פה כדי להוריד את הסטרס מהחיים שלי, אז אין סיבה שאתעצבן עליו. זה עניין של בגרות, ומעבר לכך, בחינוך מיוחד התמודדתי עם דברים קשים מאוד".
"אני עושה ספורט אז העבודה הפיזית לא מהווה בעיה, להיפך. העבודה במטוס היא הזדמנות מושלמת לעשות עוד ספורט", מוסיפה צמח. "לא נתקלתי בבעיות מול נוסעים. אנחנו שומעים בתקשורת על הנוסעים הבעייתיים כי אין סיבה לכתוב על הנוסעים האדיבים. כנראה שהגיל דווקא עוזר כאן — הם רואים אישה יותר מבוגרת ולא מרגישים בנוח להתפרע. זאת, אגב, הסיבה שיש חברות תעופה בחו"ל שמעדיפות דיילים מבוגרים".
יש גם רגעים פחות נעימים?
שלו: "העירו אותי בשתיים לפנות בוקר לטיסת סוף שבוע למומבאי כי דיילת חלתה. אז קצת מקללים ומקטרים, אך זה עובר ברגע שעולים על המונית בדרך לשדה התעופה. באיזו עוד עבודה את יכולה לראות הצגה בברודוויי, לטפס על החומה הסינית ולעשות ספארי בדרום אפריקה, והכל באותו חודש?"
דיילת אל על בשנות ה–50, צילום: טדי בראונר / לע"מ
"מציעה לנשים בגיל שלי לעשות שינוי כזה"
עבודת הדיילות כוללת שלוש טיסות קצרות (קוויקי) בשבוע, שבהן טסים בבוקר וחוזרים אחר הצהריים או בערב, ועוד טיסה ארוכה בסוף השבוע ליעד רחוק, שכוללת חזרה לישראל בתחילת השבוע - כי באל על לא טסים בשבתות.
"חשבתי הרבה על איך זה ירגיש כשהמנהל שלי בגיל של הילדים שלי, אבל זה מסתדר", אומרת דנציגר. "זה היה מביך בהתחלה אבל כשהוא נחמד ומתייחס אליי בכבוד אז זה זה עובר. הבנות שעובדות אתי הן בגיל של הבנות שלי והן נחמדות - הן מתייעצות אתי לפעמים לגבי דברים ויש בינינו יחסים מכבדים בסך הכל. לפעמים גם לא מסתדרים אבל זה לא נורא, יש צוותים שעולים אתם על טיסה פעם אחת ולא רואים אותם שוב אף פעם".
על השאלה האם הן ממליצות על התפקיד עונות שלושתן בחיוב. "זאת עבודה לא קלה, אבל אני ממליצה לנשים בגילי על שינוי בכלל. אם יש להן את היכולת הפיזית, לא לחשוב פעמיים", אומרת דנציגר. "החוויה מיוחדת מאוד".
"אני מציעה לנשים בגיל שלי שיבואו ויעשו את השינוי הזה", אומרת שלו. "ישבתי מול מחשב אבל זה שחק אותי. עכשיו אני טסה כל פעם עם צוות אחר, ואנשים אחרים - זה כיף לא נורמלי".
"אני חושבת שאם את אחרי קריירה ארוכה, ואין לך ילדים קטנים שצריכים אותך, אז זו עבודה מצוינת: דינמית, נחמדה ולא־שגרתית", מסכמת צמח.
הכתבה פורסמה במקור באתר The Marker
האבטלה בשפל - אך למה יותר משפחות עובדות הן עניות?
הצעה מגונה - גירסת המציאות: איש עסקים מהונג קונג שילם 2.5 מיליון ד' עבור בתוליה של דוגמנית
