אדוה (שם בדוי) בת 50, נמצאת במעגל הזנות מאז שהיא זוכרת את עצמה. בתחילת השנה, אחרי הליך משמעותי שעברה, החליטה שדי – היא חייבת לצאת ממעגל הזנות - והחלה לחפש עבודה. אלא שתשעה חודשים עברו, על הקשיים הרגילים איתם מתמודדות שורדות זנות טרנסיות שמבקשות להשתלב בשוק העבודה, נוסף משבר הקורונה ואדוה עדיין לא מצאה מקום שיהיה מוכן להעסיק אותה. באין ברירה אחרת, היא נאלצה לחזור לעבוד בזנות בכדי לחיות.
"אנחנו בזמן קורונה, מעולם לא עבדתי מחוץ לזנות ואף מקום לא מוכן להעסיק אותי בלי קורות חיים, מניחה גם שהיותי טרנסית ולא צעירה לא מאוד עוזר לסיכויים שלי", כתבה בפוסט אנונימי שהחלה להפיץ בפייסבוק בעזרת פעילות של עמותת "המכללה" המלוות אותה, "אני ממש רוצה לצאת מהמקום שאני נמצאת בו ולעבוד במשהו שקט מאחורי הקלעים במרחב בטוח ולא מול לקוחות. משהו כמו: סידור מחסן/ליקוט מוצרים/ סריקה ותיוק חומרים".
"אם היית מכירה אותה לא היית מאמינה שהיא בת 50", מספרת ל-mako טל חמווי, מייסדת ומנהלת שותפה בעמותת "המכללה", המסייעת לנשים במעגל הזנות לרכוש הכשרות מקצועיות ולמצוא עבודה, "היא אישה מהממת, מתוקה, משדרת אנרגיה נהדרת, אצילה, גיבורה ומלאה הומור. היא אף פעם לא ביקשה כלום, אפילו נדבה היא לא מוכנה לקבל, אפילו שהיא גם בזנות כבר בקושי מרוויחה כסף. היא רצתה לצאת מהזנות וכבר 9 חודשים שאנחנו לא מצליחות למצוא לה עבודה".
חמווי מסבירה כי חלק מהקושי נובע מהעובדה שאדוה לא יכולה לעבוד בכל עבודה. "בגלל מה שהיא עברה בחיים היא צריכה משהו עם אופי מאוד ספציפי, בלי קהל, מקום שהוא שמור יותר, מאחורי הקלעים ובלי הרבה לחץ. משהו שייתן לה את ההזדמנות הראשונה שלה מחוץ לזנות. זה משהו שמאוד קשה למצוא גם ביום יום ובמיוחד עכשיו, בקורונה, קשה למצוא מעסיקים שיסכימו לתת את ההזדמנות. גם מקומות שאנחנו מכירות או הסכימו או שעבדנו איתם בעבר לא מגייסים עכשיו או שמגייסים, אבל חייבים מישהי שתהיה בולדוזר. רכזת ההשמה שלנו פנתה ל-40 מקומות שלא חזרו אליה".
"אישה לא עוזבת את הזנות עם רזרבות של כסף או חסכונות"
כבר יותר מארבע שנים שחמווי ביחד עם שותפתה, איריס שטרן לוי, מספקות קרש קפיצה לנשים שורדות זנות ואלימות שמחפשות לפתוח בחיים חדשים. בעמותה הן לומדות -בחינם - מכירות בתחום האופנה, מכונאות אופניים, הום סטיילינג, אנגלית, עברית והרשימה עוד ממשיכה. בהמשך מסייעת להן העמותה למצוא עבודה ומלווה אותן גם עם תמיכה כלכלית לצרכים ממוקדים: שכר דירה, ציוד לילדים, חובות וכו'. כמעט כל מה שצריך בכדי להקל עליהן את המעבר בדרך החוצה מעולם הזנות.
אלא שכמו הרבה ארגוני סיוע, גם המכללה מצאו את עצמן בקשיים בגלל משבר הקורונה. "בינואר סוף סוף הגשמנו חלום ועברנו למשרדים משלנו", היא מספרת, "אלא שאז הגיע הסגר הראשון ובום. הרבה תלמידות שלנו שכבר עבדו יצאו לחל"ת, נשים אחרות נאלצו להישאר בזנות ואחרות שנאלצו לעזוב את הזנות בגלל הקורונה עדיין מצאו את עצמן בלי פרנסה. אישה לא עוזבת את הזנות עם רזרבות של כסף או חסכונות, היא צריכה זמן להחלים ולהתאושש. גייסנו בתקופה הזו המון תווי קנייה לכל דבר שהן צריכות אבל מה שהכי קשה היה שהן היו תקועות בבתים שלהן לבד, עם המצוקות שלהן, יש נשים שזה דרדר מאוד. תחשבי על העלייה בצריכת אלכוהול וסמים בכל המדינה".
ואני מניחה שגם יותר קשה למצוא להן עבודה
"הקורונה כיווצה הכל, עסקים מעדיפים להישאר על הצד הבטוח ולא לגייס שורדות. המדינה גם לא נותנת תמריצים להעסקה של שורדות, כמו שיש תמריצים להעסקה של אנשים עם מוגבלויות לדוגמה. גם לא כל אחת רוצה להיחשף כשורדת. צריך להסתמך על טוב לב של אנשים וזה לא פשוט, בטח בתקופה כזו שכולם נלחמים על החיים שלהם. בעלי עסקים פחות ממהרים לתת צ'אנס".
בתוך המציאות הבלתי אפשרית הזו, הקושי של אדוה כפול ומכופל. "אז היא עדיין בזנות, אין לה ברירה, היא ממשיכה להיפצע מהדבר הזה, מתחננת לצאת. תחשבי על אנשים שמחפשים עבודה שלושה חודשים ולא מוצאים. אז היא כבר תשעה. איך אישה יכולה להחזיק את עצמה כשהיא רוצה לצאת מהזנות ולא מצליחה? כמה אפשר להתעסק בזה? היא צריכה שמישהו ייתן לה את ההזדמנות. אנחנו חייבות שיהיה מישהו כזה. מגיע לה להתחיל לעבוד במקום שמכבד את מי ומה שהיא רוצה".
להצעות עבודה לאדוה ותלמידות נוספות של המכללה>> jobs@heracademy.org.il