באחרונה דנו בשאלה כיצד יראה שוק העבודה בעתיד ועסקנו בדילמה איזה תחום לימודים כדאי ללמוד היום, כדי להיות מוכנים לתחרות שצפויה לנו בעתיד מול רובוטים על משרות שהיום מאוישות על ידי בני אדם.
כאשר אנחנו חושבים על העבודה של העתיד אנחנו צריכים לזכור שבני ה-50 וה-60 היום, יחיו כנראה עד גיל 110-100, ובהתאם לתחזיות של ריי קורצוויל, הילדים שלהם יחיו עד גיל 130-120 והנכדים עד גילאים מאוחרים אפילו יותר. משמעות הדבר, כאשר אנחנו חושבים על משך התקופה שבה נהיה פעילים, יצרניים ותורמים לחברה האנושית, תהיה ארוכה הרבה יותר. מצד אחד יש לנו לא מעט שנים לחיות ולא מעט שנים לעבוד. ואילו מצד שני המקצועות עצמם משתנים, הידע הנדרש משתנה ומגוון המקצועות עתיד להתרחב מאוד בשנים הבאות.
תוסיפו לכל אלו את העובדה שכמות המתמודדים על אותה המשרה רק ילך ויגדל - מכיוון שתווך הגילאים של גיל העבודה יתרחב. אך בנוסף ההתקדמות הטכנולוגית תגרום לכך שפחות ופחות מקצועות יאושיו על ידי בני אדם ולא רובוטים או איטיליגנציה מלאכותית.
חוקרים רבים מעריכים שהמשמעות היא שיהיו לנו כמה קריירות לאורך החיים: אנחנו ננוע בתוך אותו תחום למספר כיוונים – זאת תופעה שמוכרת לנו כבר היום – אלא שלעומת היום, קצב השינויים יהיה מואץ וגם עוצמת השינוי תהיה מוגברת. לפי התחזיות, אנחנו צפויים לעבור בין תחומים משיקים או קרובים – למשל מורה להסטוריה תהפוך למדריכה של מציאות מדומה, אשר מלווה ילדים בעת משחק שמלמד אותם היסטוריה, ומשם גם תוכל לעבור להדרכה של מציאות מדומה בתחומים אחרים.
"כלכלת החלטורה" - תאפשר לאזן בין העבודה למשפחה
סביר להניח שהידיעה שניצבות לפנינו שנים רבות של עשייה והתפתחות, תגרום לכך שנרשה לעצמנו לדחות את תקופת הקריירה המשמעותית וניתן דרור להגשמת החלומות שלנו ולא נחביא אותם בעליית הגג לגילאים מבוגרים – שכן לא יהיה בכך צורך – יהיו לנו מספיק שנים לבסס את הקריירה. במקביל, כנראה שתקופת ה"לפני לימודים" (שאנחנו מכירים כתקופת "אחרי הצבא"), תתארך וצעירים רבים יבחרו לצאת לטיולים ממושכים סביב העולם, יתנדבו לפעילות חברתית במדינות מתפתחות או ילמדו משחק ויעבדו בתיאטרון. כל זאת לפני שיחליטו "להתישב" ולבנות לעצמם מקצוע מרכזי.
עוד מנבאים החוקרים שהמודל המסורתי של עבודה במקום אחד בלבד, יהפך למודל אחד מבין מספר מודלים אפשריים שנוכל לבחור מתוכם, כאשר ההערכות הן כעת שחלק ניכר (כ-40%) מהמשרות החדשות שתיווצרו בעשור הקרוב בשוק האמריקאי, יפלו תחת ההגדרה של "כלכלת החלטורות" (Gig Economy), כלומר משרות חלקיות או זמניות אשר מעצם טבען מיועדות לעצמאים קטנים. מבחינת הארגונים העיסקיים, הרי ש"כלכלת החלטורות" מאפשרת גמישות רבה יותר, חסכון במשאבים, וכן מעודדת גיוס מומחים ספציפיים לפרוייקטים נקודתיים במקום להחזיק בצוות קבוע שעלותו גבוהה בהרבה.
עבור העובדים העצמאיים, "כלכלת החלטורה" עשויה לשפר, לפחות על פניו, את היכולת לאזן בין חיי העבודה ובין החיים הפרטים, לאפשר בחירה עצמאית של עבודות בהתאם ליכולות או לתחומי הענין ולאפשר פיתוח מומחיות בתחומים שונים.
הנתונים המחקריים מעידים על כך שבני דור המילניום מעדיפים את המודל הנ"ל, וזאת ברוב המקרים, בשל ההסתייגות הבסיסית שלהם ממוסדות ומארגונים גדולים. במקרים אחרים בגלל העמדה השונה שלהם כלפי הקריירה לעומת הדורות הקודמים – כאמצעי לפרנסה בלבד או כאלמנט משמעותי בחיים, אבל לא בהכרח כמרכז שלהם.
האופי המשתנה של המשרות, עתיד לגרום לכך שחלקנו אף נעבוד בו זמנית במספר תחומים שונים בתכלית – או במילים אחרות: נוכל לתת ביטוי למספר חלקים של האישיות שלנו בו זמנית ולא רק לחלק אחד .כמו שאומרת חוקרת העתידים המובילה אדי ווינר "אלו יהיו חיים מחולקים אשר יאפשרו חיים שלמים".
אז איך נערך לזה?
בראש ובראשונה נצטרך להיות במצב של "יזמות קבועה", מה שמכונה בשפה המקצועית Beta Mode Permanent. בעבר כיוונו את עצמנו להיות עובדים מצטיינים במערכת מוסדרת, כאשר התרומה שלנו למסגרת מאפשרת את ההתקדמות שלנו ומאפשרת לנו ליהנות מביטחון כלכלי ותעסוקתי.
היום לעומת זאת, אנחנו צריכים לראות עצמנו כיזמים, כאוחזים בעצמנו בהגה וכמי שמנווטים לבד בחיפוש מתמיד אחרי מה שעשוי להיות היתרון היחסי שלנו – לאו דווקא היתרון שלנו היום, אלא חיפוש אחר היתרון שצפוי שנחזיק בו בעוד שנתיים-שלוש, כאשר השוק ישתנה.
בנוסף, יהיה עלינו ללמוד כל הזמן – נהיה "לומדי עד" ונידרש ללמוד תוך כדי העבודה. סביר שנחליף את מודל הלימודים הנוכחי - המכוון למספר שנות לימוד עוד לפני הכניסה לעבודה - למודל אשר בו הלימודים משולבים באופן קבוע בתוך העבודה, לצד העבודה ולאורך כל השנים שנעבוד. מלימודים של תואר ראשון ושני נעבור ללימוד של "תארים קטנים"-"תארי-ננו", אשר יכילו בקפסולה של ידע את מה שאנחנו צריכים לכאן ולעכשיו או למחר בבוקר. דבר אחד בטוח – משעמם לא יהיה.