בחודש מאי, לראשונה מאז פרוץ משבר הקורונה, היו בישראל יותר מובטלים שפוטרו מאשר כאלה שנמצאים בחל"ת – כך עולה מנתוני שירות התעסוקה שמתפרסמים היום (רביעי), שבוע לפני שהמדינה תפסיק לשלם דמי אבטלה לבני 44 ומטה שאיבדו את עבודתם בתקופת המשבר. בראש רשימת הערים עם שיעורי האבטלה הגבוהים ביותר נמצאות ערים ערביות וחרדיות.
אום אל פאחם הייתה שיאנית האבטלה, שבה כמעט כל אדם רביעי הוא דורש תעסוקה. אחריה מדורגות בראש הטבלה נצרת עם 22% אבטלה ורהט עם 19.1%.שמונה מתוך עשר הערים בעלות שיעור דורשי העבודה הגבוה ביותר שנמדד בסוף מאי הן ערביות, חרדיות או בעלות שיעור גבוה ממגזרים אלה (ירושלים ועכו) ושתי הערים הנותרות הן ערי התיירות טבריה ואילת.
לפי נתוני שירות התעסוקה, בין סוף אפריל לסוף מאי, ירד סך דורשי העבודה ב-10% - מכ-580,500 איש בסוף אפריל לכ-522,600 בסוף מאי. כ-55% מחותמי האבטלה בחודש שעבר נותרו ללא מעסיק בקצה, בעוד שכ-45% שהו בחל"ת.
ההסבר החיובי לירידה במספר הרשומים בחל"ת היא פתיחת המשק וחזרתם לעבודה של מי שישבו בבית בתקופת הקורונה. אבל עלולה להיות גם סיבה שלילית להיפוך בין שיעור החל"תניקים לשיעור המובטלים. רבים מן העסקים שהוציאו עובדים לחל"ת בתחילת הקורונה – לא שרדו את המשבר. כך, חלק מהשוהים בחל"ת מצאו את עצמם לבסוף ללא מעסיק לחזור אליו והצטרפו למעגל האבטלה המלאה.
מפילוח מספר דורשי העבודה לפי גיל בחודש מאי בהשוואה לחודש אפריל, עולה כי בעוד שקצב החזרה לעבודה של הצעירים (מתחת לגיל 34) היה גבוה משמעותית משל יתר קבוצות הגיל, קצב החזרה לעבודה של דורשי העבודה המבוגרים ביותר היה הנמוך ביותר. כך, מספרם המצטבר של דורשי העבודה הצעירים ירד במהלך חודש מאי ב-15.5%, מספרם המצטבר של דורשי העבודה בגילאים 35-50 ירד ב-10.3% ואילו מספרם המצטבר של דורשי העבודה מעל גיל 51 ירד ב-8.7% בלבד.
מנכ"ל שירות התעסוקה, רמי גראור, הסביר כי: "נתוני התעסוקה שנרשמו מאז היציאה מהסגר השלישי, ובפרט אלו שנרשמו במהלך חודש מאי, מעידים שוב שדורשי העבודה שנתונים בסיכון תעסוקתי הם אלו שרחוקים יותר משוק העבודה. המשמעות היא, שגם בתום תקופת הזכאות רבים מהם עלולים להתקשות לשוב למעגל העבודה, להיקלע לאבטלה ממושכת, אולי אף כרונית, ובחלק לא מבוטל מהמקרים להזדקק לקצבאות סוציאליות".
לדבריו של גראור, "כדי לאפשר את חזרתם לעבודה ולהבטיח את סיכויי ההתמדה והמוביליות שלהם בשוק העבודה יש לפעול לטיפוח ההון האנושי והתאמתו לתנאי השוק המשתנים, לעודד חזרה מיטבית לעבודה ולאפשר רשת ביטחון אפקטיבית ודיפרנציאלית למי שיזדקקו לה ויתקשו לשוב לעבודה".