אנחנו נמצאים כעת בשלהי חודש אוגוסט - לרוב, בדיוק התקופה בשנה שבה מסיימות מאות אלפי משפחות בישראל את ההכנות האחרונות לקראת ה-1 בספטמבר, הרגע שבו יחזרו הילדים סוף סוף למסגרות החינוכיות וההורים, כפועל יוצא, יוכלו ללכת בשקט לעבודה. למרבה הצער השנה אינה שנה רגילה, ומושגים כמו "ללכת לבית הספר" או "ללכת לעבודה" נשמעים הפעם לא לגמרי קשורים למציאות. עם מאות אלפי ילדים ובני נוער הצפויים ללמוד חלק משמעותי מהשבוע מבתיהם, שוק עבודה שמעודד את הוריהם לעבוד מרחוק (כלומר, מהבית) ודיבורים על הטלת סגר נוסף - נראה שבתקופה הקרובה השילוב בין חיי עבודה פרודוקטיביים לבין חיי משפחה תקינים עומד להיות מורכב במיוחד.
עד לא מזמן, רובנו דווקא נהגנו ללכת לעבודה. "אבא הלך לעבודה, הלך הלך אבא.. ישוב עם צאת הלבנה, יביא לך מתנה.." שיר הערש הידוע - שנכתב בשנות ה-60 על ידי המשורר יחיאל הלפרין וזכה מאז ללא מעט ביצועים, ביניהם זה הידוע של אריק איינשטיין - עלול להישמע זר לאוזניהם של פעוטות וילדים בני עידן הקורונה, שרבים מהם רואים לאחרונה את המבוגרים המשמעותיים בחייהם יושבים בעיקר בבית - לרוב מול המסך. עריכת קניות, תשלום חשבונות, האזנה למוזיקה, קריאה, צריכת תרבות, ומעל לכל כמובן ביצוע מטלות הקשורות לעבודה - דומה שלא נותרה כיום כמעט אף זירה בחיינו שלא ניתן לנהל דרך מסך המחשב. ובכל הקשור ליכולת לאזן בהצלחה בין התפקוד שלנו בעבודה לבין התפקוד שלנו בתוך התא המשפחתי - לשינוי הזה יש השלכות שמשפיעות על כולנו.
רגשות אשם ומתח
עוד לפני משבר הקורונה נחשב הקונפליקט בין עבודה למשפחה לאחת ההתמודדויות המשמעותיות ביותר בחייהם התעסוקתיים של אנשים רבים. "הקונפליקט נובע מכך שיש לנו, כאנשים בוגרים, כמה תפקידים בחיינו, שהמשמעותיים שבהם הם עבודה ומשפחה", מסבירה פרופ' חדווה בראונשטיין-ברקוביץ', פסיכולוגית תעסוקתית מומחית ומייסדת המגמה התעסוקתית בחוג לפסיכולוגיה במכללה האקדמית ת"א-יפו, החוקרת את הנושא כבר שנים רבות. "מכיוון שזמן הוא משאב מוגבל, שצריך לחלק אותו בין הבית לבין העבודה, ככל שיש לנו יותר מהאחד - כך יש לנו פחות מהאחר. וזה יוצר מתח וסטרס, וגם רגשות אשם - בעיקר אצל נשים, שנוטות לחוש אשמה אם הן חשות שבני משפחתן משלמים מחירים על עבודתן. סיבה נוספת למתח היא שהרבה פעמים אנחנו רואים גלישה רגשית בין שני התחומים. למשל: אם הבוס משגע אותנו, אנחנו צפויים להגיע הביתה עם טון רגשי מסויים, שישפיע על איך שנפנה לבני הזוג שלנו ולילדים. ההשפעה יכולה להיות גם לכיוון השני - אם בבית יש בן משפחה שסובל ממצוקה כלשהי, זה צפוי לפגוע בתפקוד שלנו בעבודה".
מה עוזר לנו בדרך כלל להצליח לאזן בצורה מוצלחת בין השניים?
"מחקרים מראים, שכשהגלישה היא מהעבודה למשפחה - כלומר, שמתחים בעבודה משפיעים על התפקוד בבית - מה שעוזר לנו זה בעיקר משאבים שהעבודה מספקת. למשל: אפשרות לצאת מוקדם יותר הביתה, גמישות סביב מועדי הגשת משימות וכו'", מסבירה בראונשטיין- ברקוביץ', "אבל כשהגלישה היא הפוכה - כלומר, כשמתחים מהמשפחה גולשים לעבודה - צריך לגייס בעיקר משאבים מהמשפחה: תמיכה פרקטית (למשל, סבתא שתוציא את הילדים מהגן) או תמיכה רגשית מהקרובים לנו. משאבים מסוג אחר הם משאבים אישיים של האדם - למשל, חוסן אישי, ביטחון עצמי או תחושת סיפוק מהעבודה - שעוזרים לנו להתמודד טוב יותר עם לחצים משני הכיוונים".
גם ההוויה של הבית וגם ההוויה של העבודה השתנו
האתגרים בריקוד העדין הזה, בין בית ועבודה, הם לא עניין חדש: הגלובליזציה, הטכנולוגיה ושינויים נוספים הפכו את ההתמודדות הזאת ליותר ויותר נוכחת בחיינו בשנים האחרונות. עם זאת, הקורונה והטלטלה שיצרה בחיינו שינתה את חוקי המשחק המוכרים. "אם פעם הלכנו לעבודה פיזית - היום העבודה נמצאת בכל מקום", אומרת אפרת אגמון, פסיכולוגית תעסוקתית מומחית ויועצת אישית וארגונית, "גם ההוויה של הבית השתנתה - ממקום שאליו אנחנו מגיעים כדי לנוח, להתרווח, לאהוב, להיות עם המשפחה - הבית הפך למקום שבו אנחנו עושים ישיבות עבודה, עורכים קניות מזון, משלמים חשבונות וכו'. כלומר - גם ההוויה של הבית וגם ההוויה של העבודה השתנו. במובן הזה, הקורונה עשתה הקצנה של תהליכים שבין כה קרו".
"העבודה ממלאת אצלנו שלושה צרכים מרכזיים, שהושפעו כולם מהשינוי הנוכחי", מוסיפה בראונשטיין-ברקוביץ', "הראשון הוא צורך קיומי - לפרנס את משפחתנו - שקשור מאוד לממשק בין קריירה למשפחה. ברגע שהצורך ההישרדותי הזה נמצא בסכנה - כפי שקורה כעת, למרבה הצער, במשפחות רבות - זה מוביל לתחושה חזקה של ירידת ערך. הצורך השני הוא צורך חברתי - וגם הוא נפגע עכשיו: בעבודה מהבית יש פחות ממשקים עם החברים מהעבודה. רוב הזמן אנחנו עם בני הבית, ואיתם אנחנו מנהלים גם את רוב המגעים החברתיים. הצורך השלישי הוא מימוש עצמי תעסוקתי - וגם בעניין הזה יש רבים שנפגעו עמוקות במשבר, כמו למשל עובדי תעשיית התרבות או חברות התעופה - כל השיבושים הללו בתעסוקה עלולים לגרום גם לשינויים באווירה בבית".
עלייה ברמות הדכדוך, העייפות והשחיקה
על דבר אחד אין ויכוח - פריצת הקורונה לחיינו שינתה את האיזונים בין עבודה ומשפחה בחיים של כולנו. עם זאת, מחקרים טריים שנועדו לבחון את הנושא בצורה מדעית מצביעים על כך שטיב אותו שינוי אינו אחיד. "הנתונים מהשטח, מהקליניקות, מראים שיש מי שהרוויחו מהשינוי - הורים שכעת חשים יותר נוכחים בחיי ילדיהם, זוגות שחזרו לתחביבים משותפים, משפחות שמצאו זמן לעשות דברים שקודם לא הגיעו אליהם", מסבירה אגמון. "לעומתם, בבתים רבים עלה מאוד מפלס המתח והלחצים. ערבוב הזירות של עבודה ומשפחה, שהקורונה מאוד העצימה אותו, הוליד בחלק מהמקרים צמיחה ותנופה. כך, למשל, יש מי שחשים שרמת הפרודוקטיביות שלהם בעבודה עלתה מאוד, כי הם לא מבזבזים זמן על פקקי תנועה או על סמול-טוק בפינת קפה. בזירת המשפחה, יש מי שפיתחו הרגלים חדשים, כמו למשל ארוחת צהריים משפחתית משותפת בהפסקה באמצע יום העבודה. עם זאת, במקרים אחרים חלו שינויים לרעה: גבולות היטשטשו, תוכניות השתבשו, נוצרו מאבקים - סמויים או גלויים - על משאבים (מסכי מחשב, חדרים שקטים בבית). בתהליכי ייעוץ בקליניקה, אנחנו רואים כרגע שתי מגמות עיקריות - האחת היא עלייה ברמות הדכדוך, העייפות והשחיקה - כתוצאה מההבנה שהשינוי שנוצר הוא אירוע מתמשך, שאינו עומד להסתיים בקרוב. השנייה - השינוי יצר הקצנה של חוויות יומיומיות, וזה מעורר הרבה שאלות שהן בעצם שאלות זהות - כמו למשל, אילו מערכות יחסים אני רוצה, איזו עבודה אני רוצה, אילו חיים אני רוצה. לזה נוסיף את חוויית הדכדוך הכללי שפרושה בכל מקום. אז העננה כבדה, וכמובן שזה עלול להשפיע על התפקוד שלנו - גם בעבודה וגם בתוך המשפחה".
אז מה ניתן לעשות על מנת להצליח ליצור איזונים טובים יותר בין עבודה ומשפחה גם נוכח אתגרי התקופה הנוכחית? יצרנו ביחד רשימה של נקודות למחשבה ועצות מעשיות, שנועדו לעזור במשימה:
לדאוג לזמני הטענה והפוגות-
בתוך הערבוב שנוצר, צריך שיהיו רגעי נשימה. לכן, חשוב שנכיר את עצמנו ונבין מה אנחנו צריכים בכמה רמות - ברמה האישית, הזוגית והמשפחתית. למשל: ברמה האישית לדאוג להפסקה של כמה דקות בין ישיבת הזום של העבודה לזמן שנועד לטיפול בילדים, ברמה המשפחתית - לקבוע שעה שבה כל המשפחה נמצאת ביחד ואין פגישות עבודה, ברמה הזוגית - לדאוג לקיים פעם בשבוע דייט זוגי על ספסל בחוץ.
גבולות גמישים אך ברורים-
רצוי מאוד לבנות הסכמות ידועות, שקופות ועקביות סביב חלוקת המשאבים והנהלים - על מנת לשלב בצורה מיטבית בין העבודה לבית וצרכיו השונים. טיפ קטן, אבל מאוד משמעותי בהקשר זה, הוא לקום בבוקר, להתלבש "לעבודה" ורק אז להתיישב מול המחשב - צעד קטן שעוזר ליצור גבול פנימי משמעותי בין זמן פרטי לזמן עבודה.
פחות שיפוטיות, יותר חמלה עצמית-
חשוב להבחין בין דברים שאנחנו יכולים להשפיע עליהם - וכאלה שאינם תלויים בנו. הסיבה לכך, היא שהרבה פעמים אנחנו נוטים לחוש אשמה מיותרת - למשל, סביב הצורך גם לעבוד וגם להיות עם הילדים. חשוב ללמוד לראות את עצמנו בצורה חומלת - להבין שהשילוב הזה עכשיו הרבה יותר מאתגר, לקבל את המקומות שבהם לא היינו מושלמים, ולתת מקום מכובד גם להישגים ולהצלחות שלנו.
ללמוד לנוע בין כובעים שונים-
לכל אחד מאיתנו תפקידים שונים בעבודה ובתוך המארג המשפחתי, ולפעמים ההבדלים ביניהם יכולים להיות גדולים: כך, למשל, לנהל ישיבת עובדים בזום או ללטף ילד שקיבל מכה ברגל, הם שני אתגרים שדורשים מיינד סט שונה מאוד. על כן, כשנעים בין אינטראקציה של עבודה לכזו של משפחה, חשוב גם לעצור כדי לקחת נשימה ולהתפקס על הכובע שאותו אנחנו חושבים עכשיו.
להודות על מה שיש-
עצם החשיבה החיובית והכרת התודה על מה שיש יכולה לחולל נפלאות. בתוך הקושי והאתגרים, חשוב גם "לשים את הפנס" על הדברים הטובים בחיינו - "איזה מזל שיש לי מרפסת ואני יכולה לצאת לעבוד באוויר", "איזה מזל שהורי מטופלים ואינם מבודדים לגמרי", "איזה מזל שיש לי תחביב שאני יכולה לעסוק בו" - כל אלה מחשבות שמומלץ מאוד לעודד.