ג', בן 33, עובד תעשיית המדיה, הוא וורקוהוליק טיפוסי: לאחר שעות העבודה הארוכות במשרד הוא לוקח אתו עבודה הביתה, וכמעט תמיד זמין למנהליו. ג' עובד בלילות, בסופי שבוע ובחופשים, ומשלם על כך מחיר בחייו האישיים. "תמיד הייתי חרוץ, לפעמים קצת יותר מדי חרוץ. אני שאפתן. זה פשוט מי שאני", הוא מסביר.
אבל ייתכן שיש סיבה נוספת לוורקהוליזם של ג': אבא שלו. מחקר חדש שנערך באוניברסיטת מישיגן ויתפרסם בקרוב בכתב העת Research in the Sociology of Work, מגלה שאבות "מכורים לעבודתם" נוטים להעביר את דפוסי העבודה הלא בריאים לילדיהם. "אבא שלי, איש עסקים, היה מגיע מאוחר בערב מדי יום, העבודה היתה כל עולמו. במובן הזה אנחנו די דומים", מודה ג'.
המחקר שערכו ד"ר וויין בייקר, מומחה לניהול וארגונים, וד"ר קתרין דקאס, שניהם מבית הספר למינהל עסקים באוניברסיטה, ביקש לבדוק אם נטיות עבודה של ההורים מועברות לילדיהם, בנים ובנות כאחד. החוקרים התמקדו בשלוש תפישות עיקריות: העבודה כפרנסה, העבודה כקריירה והעבודה כייעוד.
"תפישת העבודה כפרנסה מתייחסת לאנשים שרואים בעבודה אמצעי להרוויח את לחמם, והתשוקה שלהם נמצאת במקום אחר", אומר בייקר. "קריירה יכולה להיות מתורגמת לוורקהוליזם. מדובר באנשים שמבקשים להשיג סטטוס והערכה באמצעות עבודתם. אנשים שרואים בעבודתם ייעוד עובדים למען מטרה הנתפשת בעיניהם כחשובה ונעלה".
עוד בלימודים וקריירה:
עד כמה מעניינת אתכם המשרה שבסוף התואר?
"איפה תוכלו ללמוד לימודי הארי פוטר?
מרוויחים מעט? כנראה שאתם גרים במודיעין עילית
כדי לבדוק את הקשר הבין־דורי ביחס לעבודה, תישאלו החוקרים סטודנטים עובדים על נטיות העבודה שלהם, נטיות העבודה של הוריהם וטיב היחסים עם ההורים. גילם הממוצע של הסטודנטים היה 31, והוותק הממוצע שלהם בשוק העבודה כחמש שנים.
המחקר מצא כי אין קשר מובהק בין תפישת הפרנסה של הורים לאופן שבו ילדיהם יתייחסו לעבודתם (אם ההורה תופש את העבודה כפרנסה בלבד הוא לא יעביר את הגישה הזאת לילדיו), ולעומת זאת נמצא שמתקיים קשר ישיר בין תפישת "העבודה כקריירה" של האב לתפישה זהה אצל בניו ובנותיו. שלא במפתיע, החוקרים מצאו שככל שהיחסים עם האב קרובים יותר, כך עולים הסיכויים שהילדים יאמצו את הנטייה הקרייריסטית שלו. תפישת "העבודה כייעוד", לעומת זאת, עברה בירושה רק כשהיתה קיימת אצל שני ההורים גם יחד.
עוד מעלה המחקר שהאמהות לבדן כלל לא העבירו את תפישת העבודה שלהן לילדיהן. את היעדר ההשפעה של האם מסבירים החוקרים בכך שבשנות ה–80, שבהן היו משתתפי המחקר ילדים, אמהות לא השתתפו בשוק העבודה בשיעורים גבוהים, ואלה מהן שכן עבדו, בדרך כלל לא ראו בעבודתן קריירה. על פי המחקר, רק ל–61% ממשתתפי המחקר היו אמהות שעבדו מחוץ לבית, לעומת 92% מהאבות שעבדו מחוץ לבית – כמעט כולם במשרה מלאה. "אני מעריך שמכיוון שאמהות לא השתתפו מספיק בשוק העבודה בשנות ה–80, הן השפיעו פחות על נטיות העבודה של הילדים", אומר בייקר. "הן לא נתפשו כדמות עובדת. מעניין יהיה לבצע את אותו מחקר בעוד 15 שנה ולראות כיצד הורים משפיעים כיום על נטיות העבודה של ילדיהם".
מדוע תפישת העבודה כפרנסה בלבד לא עוברת לדור הצעיר?
"זה לא לגמרי ברור. בעניין העבודה כייעוד, אני יכול להעריך שנדרשת מנה כפולה של השפעה, כלומר מצד שני ההורים, בגלל החתירה נגד ערכי החברה האמריקאית. בארה"ב לא מעודדים אנשים לחשוב על העבודה שלהם כעל ייעוד אלא כעל קריירה, ולהפיק ממנה כמה שיותר. לא בכדי מצאנו שתפישת העבודה כקריירה קיבלה את הציון הגבוה ביותר מבין הנטיות שנבדקו. בסולם של 1 עד 7, הציון הממוצע היה 6. בתפישת העבודה כייעוד הציון היה 4 ובתפישת העבודה כפרנסה רק 3.6. יש גם להביא בחשבון שאצל אנשים רבים תפישות הייעוד והקריירה הולכות יחד. אני, למשל, רואה את העבודה שלי כחוקר באוניברסיטה כייעוד וכקריירה".
ומה עבר לילדיך?
"אשתי מנהלת עסק עצמאי מהבית ורואה בעסק ייעוד, ולכן יש סיכוי טוב שגם הבן שלנו, בן ה–12, יראה את העבודה שלו כייעוד. אני מקפיד לקחת אותו לאוניברסיטה מדי פעם, כדי שיוכל להתרשם ממה שאבא שלו עושה".
מקרים שבהם נסיבות חיצוניות מפריעות ל"מעבר" הנטייה מהאב לבנו או לבתו נבדקו אף הם במחקר. "מצאנו שיש נסיבות חיצוניות חזקות מספיק כדי לגרום לשינוי בנטיות העבודה של הילדים, למשל אם הם עברו למדינה אחרת, או אם הם עובדים בתעשייה דועכת".
מה הכוונה ב"תעשייה דועכת"?
"ראינו שאנשים שעובדים בתעשיית הרכב האמריקאית, שהיתה במשבר חריף בעת שנערך המחקר, לא גילו נטיות דומות לאלה של הוריהם, גם אם אלה היו קרייריסטים או ראו בעבודה ייעוד. המשבר שינה את הגישה שלהם. אנו מעריכים שאילו נשאלו אותן שאלות בתקופה אחרת, הם היו מספקים תשובות אחרות".
בעוד בייקר מדבר במחקרו על כך ש"השפעת ההורים על תפישות ילדיהם חזקה ממשתנים דמוגרפיים ואישיותיים במקרים מסוימים", פרופ' יצחק הרפז מאוניברסיטת חיפה מעריך שגנטיקה משחקת תפקיד חשוב לא פחות כשמדובר בוורקהוליזם.
הרפז, ראש המרכז לחקר ארגונים וניהול המשאב האנושי באוניברסיטת חיפה, עובד בימים אלה על מחקר דומה לזה שהוביל בייקר, אך רחב יותר בהיקפו. הרפז מעריך שאם יימצא קשר בין נטיית ההורים לזו של הילדים, ההסבר ייוחס גם לרכיבים אישיותיים העוברים בתורשה.
ב–1993 בחן הרפז את נתוניהם של אנשים שסווגו עוד ב–1981 כוורקוהוליקים (עובדים יותר מ–50 שעות בשבוע), ומצא כי ב–12 השנים שחלפו מאז הבדיקה הראשונית נטיות העבודה של המכורים לא השתנו. ניתן להסיק מכך שאישיות לא נוטה להשתנות באופן מהותי עם הזמן, ולפיכך גנטיקה חזקה יותר מסביבה בכל הנוגע לעיצוב האישיות. "אישיות היא דבר יציב מאוד שכמעט אינו משתנה", אומר הרפז. "הסביבה אמנם משפיעה, אך הגנטיקה חזקה מאוד. לכן, אם ההורה מכור לעבודה, יש סיכוי טוב שגם הילד יהיה מכור, ולא רק בגלל ההתנהגות שקלט בבית. אנחנו יודעים שאלכוהוליזם, למשל, נובע ממקור כימי בגוף, ולכן עלול לעבור בתורשה".
מה הערך של מחקר בין־דורי שכזה?
"אנשים המכורים לעבודתם סובלים מכך סבל רב. הם נוטים להכחיש את ההתמכרות ולהצדיק אותה בכל מיני תירוצים. ככל שנעמיק את ההבנה בתחום, כך נוכל לסייע ליותר אנשים. כבר כיום מתחילים לצוץ כל מיני מרכזים לגמילה מעבודה. כן, ממש כמו מרכזים לגמילה מאלכוהול".
