כבר בצעירותו הזיקה של גיל מילדר (56) לישראל הייתה גבוהה. הוא התאהב בישראל כשהגיע לכאן לשנת שירות, אך תוך כדי שהותו בארץ החלה מלחמת לבנון הראשונה והרעיון להילחם לא קסם לו בתור ילד שגדל תחת דיקטטורה.
לבסוף, הוא עלה ארצה רק בשנת 2016, בגיל לא סטנדרטי בכלל והאתגר- למצוא את עצמך בשוק עבודה חדש היה אתגר כפול עבורו, כאשר גילו הקשה עליו לצד היותו עולה חדש. הוא מספר כי סוכנות העולים מעודדת אותם להתחיל במשרות התחלתיות – אך בעיניו אלו שטויות והוא טוען כי ניתן לעשות הכל אם יש רצון.
היום הוא מנהל פיתוח עסקי של אזור דרום ומרכז אמריקה בחברת Zoomd, שגילו את הפוטנציאל בו, מה שמאפשר לו לשלב בין הידע שלו בתחום השיווק לבין השוק שהוא מכיר הכי טוב, וכל זה בחברה כחול לבן. לדבריו של גיל, בעלייתו לארץ הוא לא רק הגשים חלום, הוא פיתח את הקריירה שלו וגם הכיר את אהבת חייו (אז המורה שלו לעברית והיום אשתו- ענת).
בנוסף לעבודתו, גיל גם הקים לאלו שעולים מברזיל, את העמותה ״עולים דו ברזיל״ שמטרתה לעזור לכל העולים החדשים שמתקשים כמוהו.
הטיפ של מילדר לעולים שעולים לפה כדי להתחיל קריירה חדשה הוא- "believe in yourself and your added "value to the Israel culture- להאמין בעצמכם ובערך שיש לכם לתת לתרבות הישראלית.
לשלומית צימבליסטה, (29), מומחית רגולציה ב-Zebra Medical Vision, שגדלה בניו יורק, היתה תכנית לפני שעלתה לארץ בדצמבר 2012 - לימודים באולפן, עבודה בעמותה ללא מטרות רווח שתורמת לחיילים ותואר שני.
המטרה שלה היתה לבנות פה את החיים שלה ואת הקריירה שלה, שכן גדלה בקהילה אורתודוקסית והיהדות היא חלק מרכזי בחייה, ולבנות את עצמה בארץ היה החלום שלה מאז גיל 15.
מהר מאוד היא גילתה שאמנם חשוב לבוא עם תכנית כשעוברים למדינה חדשה אבל חשוב גם להיות גמישים, כי דברים משתנים- התוכנית שלה אמנם היתה להתחיל תואר שני , אבל אז היא קיבלה הצעת עבודה מ-Zebra Medical Vision. כמי שלמדה והתמחתה בתחום הטכנולוגיה הרפואית, הצעד הזה היה ברור וטבעי עבורה, והרעיון לקחת חלק בחדשנות ישראלית שמצילה חיים השתלב מעולה בתכנית שלה במעבר ארצה.
לדבריה של שלומית, האתגר הכי גדול עבורה הוא להיות רחוקה מהבית, החברים, הסביבה המוכרת, אבל היא אומרת שצריך להבין שלוקח זמן ליצור שורשים ולתת להם לצמוח.
עבור פרנק שואו (31), ראש צוות פיתוח ב-Zoominfo , שגדל בווסט ורג׳יניה, ארה״ב, ונמצא בתהליכי מעבר לארץ, שמתעכבים עקב הקורונה - הסיפור קצת שונה.
פרנק, אמריקאי נוצרי, מספר שגדל בעייריה קטנה, עם קהילה יהודית קטנה. הוא למד תואר ראשון משולב במערכות ביומטריות והנדסת מחשב ולקראת סיום הקולג׳ נפתח ליהדות ולתרבות היהודית. בשונה מרבים הוא עושה את המעבר ארצה לא בגלל זיקה לארץ, אלא בשל החיבה שרכש למדינה ולאנשים ותשוקתו להשתלב בעשייה בשוק ההייטק המקומי.
בארבע שנים האחרונות פרנק עובד ב-Zoominfo, לפני שנה נפתחה בפניו הזדמנות להגיע לישראל ולנהל זמנית צוות מקומי של החברה. משהו שהתחיל בתור שינוי זמני הפך במהרה לשינוי קבוע, והוא התחיל ללמוד את השפה ולעבוד על תכנית רילוקיישן.
לדבריו, כשהגיע בהתחלה חווה בדידות גדולה, אבל הציבור בהייטק הישראלי מאוד חברותי ומאוד ישיר מה שיצר עבורו תחושה ביתית. ״זה כל כך קשה לא להתאהב בישראל, חוץ מהיופי בישראל והחמימות, ישראל היא אומת הסטרטאפ ואין כיף כזה לעבוד ולהיות חלק מהאומה, הרגשה מספקת״.
הטיפ שלו למי שעובר לישראל בשביל קריירה הוא להיפתח, האנשים בשוק המקומי יצירתיים, חברותיים ואמיתיים.