מאז פרוץ הקורונה לחיינו, אי שם בחורף הקודם, כמעט כל העולם עבר לעבוד מהבית, במתכונת זו או אחרת. ובעוד שרובנו נהנים מכל היתרונות שיש לעבודה מהבית להציע כשסביבת העבודה שלנו מתקיימת בעיקר בסביבה הווירטואלית. במציאות שבה אנחנו לא יכולים להגיע למשרד, לערוך שיחות מסדרון עם קולגות בעבודה וליהנות מחברה בארוחת הצהריים, סביר להניח שגם היכולות החברתיות שלנו יושפעו מהמצב.
מחקר חדש שערכה חברת Kaltura, המציעה מגוון פתרונות ווידאו לאירגונים ולחברות מדיה, מצא שלמעבר לעבודה מרחוק בסביבת עבודה ווירטואלית יש השפעה ישירה על ההיבט החברתי במקום העבודה. המחקר הדגיש את הקושי שנוצר ביצירת תקשורת בין העובדים בעבודה מרחוק ואת האתגר העומד בפני ארגונים במציאת פתרונות לגישור פערים החברתיים.
לפי הסקר, שכלל כ-1,000 עובדים ממדינות שונות בארה״ב, 63% מהעובדים מדברים פחות עם עמיתיהם לעבודה וכ-75% מהעובדים מאמינים שהקשרים החברתיים שלהם עם עמיתיהם השתנו. העובדה המפתיעה היא שבעוד שמרביתם מעידים כי הם מתגעגעים לשיחות ״מסדרון״ ולשיחות מזדמנות עם חברי הצוות, 68% טוענים כי יעדיפו לשמר את המצב ולעבוד מרחוק גם בעתיד.
הנתון המטריד ביותר הראה כי 63% מהעובדים מעידים שהעבודה מהבית הפכה אותם לפחות חברותיים.
"הסביבה הווירטואלית מאוד מוגבלת", מסביר פרופ׳ יאיר עמיחי־המבורגר, ראש המרכז לחקר הפסיכולוגיה של האינטרנט בבית הספר לתקשורת במרכז הבינתחומי הרצליה. "כאשר אנחנו מדברים עם אנשים ונחשפים רק לפנים שלהם, אין לנו חשיפה מלאה, אנחנו מקבלים את שפת הגוף שלהם באופן מוגבל דרך מסך, והמוח שלנו לא רגיל לעבד מידע אנושי באופן כל כך מוגבל, כך שגם אם אנחנו מדברים עם חברים באמצעים וירטואליים, החוויה היא מאוד חלקית ומאוד מוגבלת".
כפי שמעיד פרופ' עמיחי־המבורגר, קשרים חברתיים הם אחד הגורמים הכי משמעותיים לאושרו של האדם. אנחנו זקוקים לקשרים חברתיים כדי להרגיש שייכות, כדי לקבל זהות ולכן למעגלים חברתיים - ביניהם המעגל החברתי במקום העבודה - חשיבות מאוד גדולה, כאשר הרשתות החברתיות לא מחליפות את הקשרים שנוצרים במציאות.
"כשאני יוצא עם חברים ונפגש איתם לפעילות תרבותית או לכוס קפה, יש אסוציאציות חיוביות שמתלוות למפגש הזה", הוא מוסיף, "כשאני שותה כוס קפה ולקחתי רבע שעה הפסקה מהעבודה, אני עוטף את החוויה החברתית בעוד אסוציאציה חיובית והמפגש החברתי מקבל ערך מוסף ומקושר בזיכרון לאסוציאציה חיובית". מה שלטענתו מתקיים באופן מאוד חלקי כשאנו עושים את זה דרך האינטרנט: "בשיחה עם קולגה מהעבודה בסביבה וירטואלית, זה עדיין יהיה אני מול המחשב הביתי שלי. אני עדיין באותה סביבת עבודה והמוח לא מסופק מבחינת תקשורתית".
אנחנו עסוקים במרדף אחרי לייקים ומחיאות כפיים
בעיה נוספת שמתלווה לעובדה שכולנו נאלצים להתבודד ולהישאר בבית, היא מעמדן של הרשתות החברתיות, שתופסות יותר ויותר מקום בחיינו ומייצרות אשליה של קשרים חברותיים איכותיים, שמהווים אלטרנטיבה לקשרים החזקים שיכולים להיווצר רק במפגשים במציאות.
"הבעיה היא שברשת החברתית לא מתקיימים מפגשים אינטימיים משמעותיים". הוא מדגיש.
"אנחנו עסוקים בעבודת יח"צ, במרדף אחר לייקים ומתמקדים במחיאות הכפיים של הרשת החברתית. אנחנו עובדים יותר על לרגש, ולכן אני לא יכול להיפתח כמו שאני נפתח כשאני יושב עם חבר ויכול להיות חלש. אין מקום לזה ברשת החברתית". הבעיה רק גדלה עם העובדה שמקום העבודה עבר למרחב הווירטואלי, כאשר האפשרויות שלנו לקיום מפגש אנושי אינטימי ומשמעותי מצטמצמות.
לצד עובדות אלו, ובצל משבר הקורונה, ארגונים רבים החלו להיות מודעים לחשיבות השמירה על קשרים חברתיים במקום העבודה. ניתן לראות פתרונות יצירתיים ויוזמות למפגשים ואירועים חברתיים דיגיטליים, (חלקם מביכים יותר או פחות) כמו האפי אוור, אומן אורח, אימוני כושר משותפים, משחקים והפעלות וירטואליות. לדברי עמיחי־המבורגר "פעילויות בזום לא מחליפות מפגשים פיזיים, אבל בהחלט יש להן ערך. העובד מעריך קודם כל את תשומת הלב והאכפתיות של הארגון ומצד שני אירוע חברתי באמצעים מקוונים מהווה הפסקה ונקודה של רוגע בשגרת היום, מה שעדיין מספק חלק מהוויטמינים של הרווחה הפסיכולוגית שאנחנו כל כך זקוקים לה."
על אף הפתרונות היצירתיים שמספקים מקומות העבודה, המעבר לסביבת עבודה וירטואלית יכול להביא גם לפגיעה ברווחה הפסיכולוגית של האדם. ניתן לראות זאת אצל ילדים ומבוגרים כאחד, כשהניתוק החברתי יכול להביא איתו גם סממנים של בדידות, דיכאון, לחץ ומחסור בוויטמינים חשובים לאושר שלנו.
"מגפת הקורונה הדגישה את הצורך בשינוי התקשורת האישית והמקצועית", אומרת ד"ר מיכל צור, מייסדת שותפה ונשיאת חברה Kltura, "העובדים מבקשים לא רק להחליף מידע ונתונים, אלא גם ליצור אינטראקציה ולהתרועע, ועם צריכת תקשורת וידאו ארגונית ושיתוף פעולה, משתמשים מצפים למגוון דומה של אפשרויות תקשורת - כמו בחיים של לפני התפרצות המגיפה.״
כרגע קשה לשער מה יהיו ההשלכות והפגיעה של התקופה ההזויה הזו, על יכולת יצירת הקשרים שלנו בעתיד. אבל אין ספק שהתקופה הזו מייצרת חסך מאוד גדול לקיום מפגשים חברתיים, אינטימיות ומגע אנושי. בהנחה שהקורונה תיעלם יום אחד מחיינו, אין ספק שנרצה לפצות על התקופה הזו. בסופו של דבר, אנחנו יצורים חברותיים שזקוקים לחברה, לשיח ואהבה. מדובר בצורך מאוד בסיסי של האדם ושום מפגש וירטואלי לא יוכל לפצות על כך.