הילה איתן (48) היא זמרת מרמת גן, ששרה כבר למעלה מ-30 שנה, גרושה ואם לשניים בני 19 ו-24. "זה הדבר היחידי שעשיתי והתפרנסתי ממנו כל חיי, מעולם לא עבדתי בעבודה אחרת", מספרת הילה ששרה ומופיעה במקומות שונים ומול קהלים מגוונים. במשך 26 השנים האחרונות הילה שרה בעשרות מועדוני הגמלאים ברמת גן, בנוסף היא מנחה שירה בציבור בכנסים, טקסים, היכלי תרבות ועוד.
"בשנים האחרונות הייתה ירידה גדולה בתחום. מאז שעלו תוכניות ריאליטי יש המון זמרים חדשים שנוגסים בעבודה שאני וחבריי היינו עושים בעבר. אני עבדתי כל הזמן כי אני הזמרת העירונית של ר"ג ועדיין שומרים לי חסד נעורים, אך רבים מחבריי זמרים ומנחי שירה בציבור, גם לפני הקורונה נקלעו לבעיה בתחום וגם אם היו רוצים להתחיל לעבוד כשכירים בעבודה אחרת, הם נתקלים בדחייה בגלל שהם מבוגרים. בתקופת הקורונה ישבתי חודשיים בבית, וזה מצב שאני לא יכולה לאפשר אותו לעצמי, כי אין לי רזרבות כמו לאמנים שביום יום מרוויחים סכומים גבוהים. סוג ההופעות בז'אנר שלי מאפשר רק לכלכל את עצמך. אני צריכה להביא פרנסה הביתה, יש לי פה שני ילדים ומשכנתא, בנוסף להוצאות השוטפות של הבית, ואין לי הכנסה, ואני לא יודעת מתי תהיה לי".
"אני לא יכולה לאפשר לעצמי לשבת בבית ולא לעבוד"
הילה מספרת שבכל השנים בהן הייתה עצמאית והתפרנסה משירה, קינאה בחבריה השכירים שקיבלו תנאים סוציאליים ממקום עבודתם, רכב, פנסיה, ביטוחים ועוד. "חששתי מכך שאתבגר ולא יישאר לי כלום בצד. כל החיים אני משלמת ביטוח לאומי ומס הכנסה למדינה, הרבה יותר משכיר, אבל אני אגיע לגיל 67 ולא אקבל כלום בחזרה. כעצמאית, גם כשאני עובדת ומרוויחה, לא נשאר לי הרבה. אני צריכה לשלם לנגנים ולציוד הגברה, ואין לנו שום הגנה וביטחון כלכלי בתקופות כאלו של משבר ולא לעת זקנה. אחרי מותו של בני, ואחרי גירושיי לא עבדתי, וזה מאוד בעייתי כשצוברים תקופות ללא עבודה כשאין רזרבות בצד. מצד שני, הבמה היא זו שהחזירה אותי לחיים, והשירה זו המתנה הכי גדולה שקיבלתי בחיי".
מבין מגוון הענפים במשק שנפגעו בגלל הקורונה, תחום הבידור והאמנות ניזוק במיוחד ויהיה האחרון לחזור לשגרה. אף אחד לא ימהר לאשר התקהלות של עשרות אנשים, ולמעלה מזה, והקהל בעצמו יחשוש להגיע. הילה מספרת כי בתקופה זו נאלצה להיעזר כלכלית בהוריה. נקודת המפנה הגיעה כאשר שוחחה עם אחיה, שהניע את הילה לייצר שינוי תעסוקתי בחייה. "הייתי ממש בדיכאון כי לא ידעתי איך אני אסתדר, העומס, התלות ואי הוודאות הורידו אותי. אני עובדת מגיל 15 ואני אדם חרוץ, אבל לא ידעתי איך אביא אוכל הביתה". זמן קצר לאחר השיחה החליטה הילה לנסוע לבית העלמין לבקר את בנה הראל, שנהרג בתאונת דרכים לפני כשנתיים וחצי כשהיה בן 19 בלבד. "אני מאוד מאמינה בסימנים שהבן שלי שולח לי. כשיצאתי מהבית לבקר אותו בבית העלמין, פגשתי במעלית את השכן שלי, עו"ד דוד סער, בעל משרד לעו"ד בתל אביב. הוא שאל מה מצבי בימים אלה וסיפרתי לו. מייד הוא הציע לי לבוא ולעבוד אצלו בסיוע למזכירה".
כאמור, זוהי הפעם הראשונה בה הילה עובדת כשכירה במשרד. למרבה שמחתה, החוויה הראשונית הייתה חיובית למדי. "מהרגע שנכנסתי למשרדים, הרגשתי שאני עובדת שם כבר שנים. אני מרגישה שאני חיונית ועוזרת, יש לי חיבור טוב עם המזכירה, ואני מרגישה שאני מצליחה ללמוד. אחרי מותו של הראל, איבדתי את הריכוז, לא יכולתי לקרוא ספר או לקלוט משהו חדש. עכשיו במשרד, אני מגלה יכולת ריכוז, לומדות תוכנות חדשות, קובעת פגישות ומתעסקת בנושאים שמעולם לא יצא לי להכיר. אני חוזרת הביתה מלאת גאווה ומאושרת על הלמידה ועל כך שנחשפתי למשהו חדש בגילי, אני מרגישה כמו ילדה בכיתה א' ומאוד כייף לי. לא ברור לי כמה זמן זה יימשך, השכן הציע לי עזרה זמנית, אך גם אם המועדונים יחזרו, אשמח לשלב את שני הדברים, ולהיות פחות במועדונים, כמובן אם הם יסכימו. החוויה הזו החזירה לי את התקווה".
גישה אופטימית ומוטיבציה הם הבסיס להצלחה במעבר מעצמאי לשכיר
המעבר מעצמאי לשכיר מעמיד בפני העובדים שלל אתגרים. לדברי מיכל דן הראל, מנכ"לית מנפאואר ישראל, האתגר הראשון והמרכזי הוא דווקא פסיכולוגי. "כשאנשים יוצאים לעצמאות ומגלים שזה פחות מתאים להם ולאופי שלהם, הם יותר בשלים למעבר. בתקופה כזו למשל ההחלטה מתקבלת מתוך כורח ולא מתוך בחירה, היא נכפתה על אנשים משום שתחום העיסוק כעצמאים לא יכול להיות פעיל או מכיוון שההיתכנות העסקית הכלכלית ירדה. האתגר הפסיכולוגי הוא לקבל את המצב, להפנים ולפנות לדרך החדשה בגישה חיובית, לראות את הצדדים החיוביים בה", אומרת מיכל.
האתגר השני קשור להיסטוריה התעסוקתית. בחלק לא מבוטל מהסיטואציות, אדם פונה לחפש עבודה כשכיר בתחום השונה מהתחום שבו עסק כעצמאי. "אם ניקח לדוגמה את תחום התיירות כרגע, הסיכוי שהחברות הפעילות ישכרו עובדים קטן ולכן הוא צריך למצוא לעצמו תחום עיסוק אחר. לא פעם הרקע והניסיון שהוא מביא איתו לא תואמים את ציפיות המעסיקים שבוחנים את ההיסטוריה התעסוקתית של המועמד. לכן עליו לנסות ולמפות את מכלול הכישורים והיכולות שהוא צבר עם השנים בעסק העצמאי שלו, מהו ארסנל הכלים שעומד לרשותו, ולבחון לאלו תפקידים ובאילו תחומים המיומנויות והיכולות שצבר יכולים לתרום ולעזור, תוך התחשבות כמובן בתחומים שבהם מחפשים עובדים. צריך לקחת בחשבון שהמועמדים שמתחרים על התפקיד מגיעים עם יותר נסיון בתחומים מסוימים, ולכן העצמאי צריך לחשוב למה למעסיק כדאי להעסיק אותו, ומה הוא מביא איתו שלאנשים אחרים אין. לדוגמא עצמאי מסתכל מהפריזמה של החברה והארגון לעומת שכיר שאף פעם לא התנסה בניהול עצמאי של עסק, הוא מכיר פרוצדורות ומנהלות וכללים, צריך לחשוב על התרומה למעסיק מבחינת כישורים מקצועיים. ברגע שמועמד שם את עצמו במקום המעסיק ובונה משהו נכון, עולה הסיכוי להיבחר ולמצוא עבודה".
אתגר נוסף הוא השינוי בתפיסה, עצמאים הם אלה שמקבלים את ההחלטות, הם בוחרים במה להתמקד, באיזה שעות לעבוד וכו'. חלק מהעצמאים היו שכירים ויהיה להם יותר קל לחזור וחלק היו מזמן או לא היו אף פעם שכירים, והם צריכים להסתגל לעבוד בארגון, להבין את הפוליטיקה הארגונית ואת גבולות הגזרה שלו.
האם עבודה כשכיר באמת מקנה יותר ביטחון ויציבות?
"ברמה מסוימת כשכיר, יש ביטחון בהכנסה קבועה, ואתה תמיד יודע איך ייראה תלוש השכר בכל חודש, למעט אולי משרות שתלויות בונוסים כמו אנשי מכירות. מצד שני אתה תמיד חשוף לפיטורים בגלל שינויים, צמצומים שינויים ארגוניים, וגילנות. כעצמאי ההכנסות תלויות בכל מיני פרמטרים, יש עסקים שבעונות מסוימות יש יותר הכנסות ובאחרות פחות, מצד שני אתה מבוטח מפיטורים. אם מסתכלים על שוק העבודה מוצאים לא מעט אנשים שעושים מעבר משכיר לעצמאי בגילאים מבוגרים כי הם לא מוצאים תעסוקה".
מהם היתרונות והחסרונות של עצמאי מול שכיר?
"כעצמאי אתה צריך לקבל החלטות בכל התחומים, והאישיות בנקודה זו משפיעה, יש שמעדיפים לקבל את ההחלטות לבד ויש כאלה שיותר מתקשים בקבלת החלטות אך עדיין צריכים לקבל אותן או שהם ייאלצו לשלם כספים למומחים שיסייעו להם. לעומת זאת, כשאתה שכיר בחברה יש סביבך צוות מלווה ותומך.
בנוגע לגמישות, לכאורה כעצמאי אתה מאוד גמיש, קובע שעות, ולא נותן דין וחשבון לאף אחד מצד שני הרבה עצמאים מוצאים את עצמם עובדים 24 שעות בעסק שלהם" אומרת דן הראל.
"עניין נוסף ולא פשוט לעצמאי הוא שמעבר לתפקיד שהוא ממלא בעסק, יש ריבוי משימות: לנהל וגם למכור ולשווק. הצורך למכור הוא לא פשוט להרבה אנשים, אבל זה צריך להיות חלק בלתי נפרד מהיומיום שלהם, וכל הזמן יש דאגה, מעבר לעובדה שעצמאי מבצע את העבודה, הוא צריך לדאוג להשיג גם מחר עבודה.
לגבי תנאים סוציאליים, עצמאי צריך להפריש לעצמו ויש הרבה עצמאים שלא עושים את זה כי הם מתקשים מבחינה פיננסית, כמובן שאין זה נכון לפעול כך. לבסוף, לגבי השכר, בהנחה והיה לעצמאי עסק מצליח, הוא צריך להבין שבחלק לא מבוטל מהמקרים יש ירידה ברמת ההשתכרות ולכן רמת ההוצאות צריכה להיות מותאמת".
באילו ענפים או תפקידים יהיה יותר קשה לעצמאי למצוא עבודה כשכיר?
"סוגייה זו היא תלויית אזור ותפקיד. יש אזורים שיש בהם יותר או פחות אבטלה. יש תפקידים שיש להם ביקוש גדול וחסר בעובדים כמו סיעוד, פיזיוטרפיה, אנשי מכירות, מוקדי שירות, נהגים, בתפקידים אלו באופן טבעי, הגמישות של המעסיק היא יותר גדולה. ככל שהשלב בפירמידה של העובדים עולה והמשרות יותר בכירות, כך יש היצע מועמדים יותר גדול ופחות משרות, ולכן הנכונות להתפשר על העובדים תהיה נמוכה".
האם מעסיקים חוששים להעסיק עצמאים שהופכים לשכירים?
"יכול להיות חשש מסוים אך זה מאוד תלוי איך המועמד שהיה עצמאי מציג את עצמו. אם הוא יספר על העסק ועל הדרך שבה הוא מחפש לתרום ולנתב את כישוריו לטובת עסק אחר, יפגין מוטיבציה ותחושה טובה הסיכוי גדול יותר שיתקבל".
מה הדבר הכי חשוב שעצמאים שרוצים להפוך לשכירים צריכים לדעת?
"הכי משמעותי זו הגישה. כדאי להגיע עם גישה אופטימית וחיובית בלי זה קשה להצליח".