לא קל להתמודד עם ביקורת שלילית מהממונים בעבודה. יש כאלה שפורצים בבכי, נכנסים לדיכאון ומאבדים מוטיבציה לגמרי, יש כאלה שמתרגזים ואף מתפטרים מפני שהם לא מסוגלים לשאת בזה, ויש שנאלמים דום ומגיבים באדישות ובנתק. התגובות הן רבות. ליקטתי חמש שהן אמנם מאוד נפוצות – אך מאוד לא מומלצות:
"מה? לא יכול להיות!"
אחת התגובות הנפוצות לביקורת שלילית מהממונים היא פליאה והיתממות: "מה? אתה רציני? אני המום", ובמקרה הגרוע יותר – הכחשה בצורת האשמת המנהל בטעות או באי-דיוק: "אתה טועה, זה לא יכול להיות, אלה לא המספרים". תגובות אלה משתמעות כניסיון להתווכח עם מה שנאמר כלפיכם, וכאקט של מגננה, שצפויה להתפרש כהתנהגות שבבחינת "על ראש הגנב בוער הכובע".
לעתים עובדים מביעים גם חשדנות: "מי אמר לך שכך אני מתנהג?", "איפה שמעת או ראית את זה קורה?", "האם נחשפת לזה בעצמך?". ובכן, יתכן שהמידע אכן שגוי, ואולי אף קשור להפללה על ידי אדם אחר או תוצאה של שמועות – אך החשדנות גורמת לממונה להרגיש שאתם מזלזלים בו וביכולתו לנהל בצורה מיטבית, והשאלה "מי אמר לך...?" עלולה לגרום לו לחשוב שאתם קטנוניים או מתכננים נקמה.
יש כאלה שמשיבים את הכדור לידי המנהל: "זה לא נכון, אני חושב שאתה ביקורתי מדי", "אני מרגיש שאתה מחפש אותי בסיבוב". כאן מתלווה להכחשה גם חוסר נכונות מצדכם להתייחס לפרטים הקטנים בעבודתכם, ולקחת אחריות על התנהגותכם, וכן ביטוי של התנהגות ילדותית למדי.
"ממש חבל שלא אמרתם לי את זה קודם..."
הפליאה וההשתוממות מהסעיף הקודם נובעת מכך שעובדים רבים חשים שכאשר הם משדרים שהביקורת חדשה עבורם – הדבר מסיר מעליהם את האשמה על ההתנהגות הבעייתית. ובין המשתוממים הללו ישנם כאלה שמגדילים לעשות ואף מביעים צער על אי-הידיעה: "וואו, לא היה לי מושג", "ממש חבל שלא אמרת לי את זה קודם", "הייתי עושה את הדברים אחרת".
המסר "חבל שלא אמרת לי קודם" מעביר את האחריות לידי המנהל, ונשמע כהאשמתו בתוצאה הבעייתית – מה שצפוי להיחשב בעיניו כחוצפה, לגרום לכעס ולאנטגוניזם מצדו, ולהוביל לקונפליקט. יתרה מזו, מה שחשוב הוא המטרה, ולא מושא האשמה, והמטרה היא להשתפר באמצעות הביקורת.
"זה לא חלק מהתפקיד שלי"
עוד תגובה נפוצה ולא יעילה היא התנערות מידית מאחריות. במקרה זה העובד לא מכחיש שההתנהגות המיוחסת אליו נכונה – אלא הוא מערער על עצם הביקורת: "זה לא חלק מהגדרת התפקיד שלי", "אני לא אמור לעשות את זה", ואף "אני עושה את זה כאקסטרה – אבל אני לא אמור להיות מוערך על זה לטוב או לרע".
את המנהלים זה צפוי להרגיז יותר מכל. מנהלים שונאים שעובדיהם מתנערים מאחריות, ושכל מה שמעניין אותם זה להסיר מעליהם את האשמה, במקום להבין במה שגו ואיך יוכלו לתקן ולהשתפר לטובת הארגון.
יתרה מזו, את המנהלים לא מעניין אם העובד שלהם אחראי רשמית על נושא מסוים או לא. כל עוד התבקש לבצע משימה – ובפרט אם הציע לבצעה בעצמו – הוא מחויב לעשותה כמו שצריך, והוא בהחלט זכאי לפידבק על ביצועה.
"לא משלמים לי מספיק בשביל זה"
לעתים הביקורת מגיעה לעובד המצוי במצב של תסכול מעבודתו ומהתגמול שהוא מקבל עליה. שילוב כזה מוביל פעמים רבות לתגובה ממורמרת שבאמצעותה העובד מעביר למנהלו את המסר שהוא חש שאינו מתוגמל.
אם אתם חשים כך, עליכם לדעת כי תגובה כזו משמעה, מבחינת המנהל, שאתם מאשימים אותו בתוצאות הירודות של עבודתכם. אתם אומרים למנהל: "עם השכר שאני מקבל, בעייתי לצפות ממני לעשות את כל זה", והמנהל שומע מכם: "אתה אשם – אתה לא משלם לי כמו שצריך, אז עכשיו תאכל את העוגה שאפית לעצמך".
יתכן שזה נכון, אך האם אי-נטילת אחריות והאשמת המנהל בתוצאות הירודות באמת ישפרו את מצבכם? האם הם אלה שיובילו אתכם למטרתכם – לקבל תגמול הוגן על עבודתכם? האם להתעמת עם המנהל ולגרום לו לחשוב שאתם מציבים לו אולטימטום ("רוצה שאעבוד כמו שצריך? תשלם יותר") יועיל לכם?
התשובה היא, כמובן, לא. שכן מבחינת המנהל הסדר הנכון הוא הפוך: עובד שיוכיח כי הוא ראוי ומועיל לארגון, יקבל על כך תגמול הוגן. עובד שיוכיח אחרת ויאיים עליי יכול לצפות, במקרה הטוב, להמשיך לקבל תשלום בלתי מספק, או במקרה הפחות טוב – למצוא את עצמו מחוץ לארגון.
"אבל אף אחד אחר בצוות לא עושה את מה שאתה מבקש!"
עוד סוג של התנערות מאחריות הוא מה שקרוי בפסיכולוגיה החברתית "פיזור האחריות": "אם אתה חושב שאני יוצא מוקדם הביתה בימים שאתה לא כאן – כדאי לך להציץ ולבדוק מה קורה בצוות שבקומה השנייה".
הצטדקות נוסח "כולם פועלים כך בצוות", לעתים אף בשילוב היתממות: "ראיתי שכולם עושים את זה ולא חשבתי שזה לא בסדר", היא עוד תגובה שמייצרת אנטגוניזם בקרב המנהל.
המנהל, מצדו, צפוי לראות בכך תשובה ילדותית ולא רצינית, וכן להסיק שאתם לא שחקני צוות טובים במיוחד בהיותכם מאשימים אנשים אחרים בעוולותיכם. התירוצים שלכם לא מעניינים אותו, והוא עלול אף להיות מופתע ומוטרד מכך שההתנהגות הבעייתית שלכם היא גם מנת חלקם של אחרים בצוות – מה שישפיע לרעה על תודעתו ועל מצב רוחו, וודאי לא יועיל להמשך שיחת ההערכה שלכם.
אז מה כן?
קבלו את המחלוקת: אל תתווכחו, אל תתגוננו, אל תאשימו את הבוס בביקורתיות-יתר, ואל תנסו לברר מי מהצוות אמר לבוס שאינכם פועלים כשורה. במקום זאת, האזינו בנחת וברוגע, ובקשו בנימוס דוגמאות ספציפיות להתנהגות הבעייתית שהועלתה. לאחר הדוגמאות הספציפיות, אם אינכם מסכימים עם הביקורת, בקשו רשות להביע את דעתכם לגבי הדברים, מנקודת המבט שלכם. היו ענייניים בקולכם ובניסוחיכם, ועשו זאת בכבוד וברוגע, ללא כל נימה של כעס או עלבון.
קבלו את הדין: גם אם אינכם אמורים, רשמית, לבצע משימה כלשהי, אל תתנערו מאחריות או מאשמה על ביצועה הירוד. הסכימו: "אני מסכים שזה צריך להיעשות בזמן, ושחריגה מהלו"ז בעייתית", והבטיחו הבטחה פרקטית לנסות להשתפר: "להבא אערוך תעדוף מהודק יותר למשימות, כדי לעמוד בזמנים".
חשים שמגיעה לכם העלאה ושדורשים מכם יותר מדי? אם קיבלתם פידבק שלילי על תפקודכם בעבודה, זה לא בדיוק הזמן המתאים לבקש העלאת שכר. קחו את הביקורת בשתי ידיים והשתמשו בה כדי לשפר את העניינים המצריכים שיפור בתפקודכם. רק לאחר זאת תוכלו לפנות אל המנהל בבקשת העלאה, כשבידיכם אישור לכך שבקשתכם מוצדקת: הקשבתם לביקורת, לקחתם אותה ברצינות, והשתפרתם.
זכרו שאתם לא מושלמים: לכל אחד קשה לקבל ביקורת, אך לעתים יש לשחרר מעט את הפרפקציוניזם ולהניח את האגו בצד. זכרו שאינכם יכולים להיות מושלמים בכול, ואף אחד לא מצפה מכם להיות כאלה. קיבלתם ביקורת שלילית והצלחתם להקשיב לתוכן שלה באמת, ברוגע ובלי להתגונן, להאשים או להתווכח? יופי. כעת עצרו וחשבו מה אתם יכולים ללמוד ממנה, והזכירו לעצמכם שרק מהתגובה שלכם המנהל יכול ללמוד עליכם המון – אז דאגו שאלה יהיו מעלות, ולא חסרונות.
קחו את זה כמו שזה: אם יש למנהל ביקורת עליכם, ולו הקטנה ביותר, הדבר הנכון ביותר יהיה פשוט לפעול לתיקונה. בין אם הוא צודק או לא, ובין אם מתחשק לכם לעשות זאת או לא. בסופו של דבר המשוואה פשוטה: מנהל שאינו מרוצה מתפקוד עובדו צפוי להוריד את שכרו או לחפש לו מחליף. אם אינכם מעוניינים באף אחת מהאפשרויות הללו, התחילו לפעול כדי להוכיח לו את ההיפך ממסקנותיו לגביכם.
יעל מהודר היא יועצת ארגונית ומומחית לקריירה ולניהול. מוזמנים לדבר עם יעל במייל yaelmehoudar@gmail.com, בפייסבוק או דרך האתר שלה.