רילוקיישן מטעם העבודה הוא מהלך מקובל (ואפילו נחשק) בעולם ההיי טק בפרט ובעולם התעסוקה בכלל, בטח מאז שהאינטרנט הפך את הגלובוס כולו לכפר גלובלי קטן ומקושר. אנחנו רגילים בדרך כלל לשמוע על ישראלים שטסים לעבוד מעבר לים, אבל מתי בפעם האחרונה יצא לכם לשמוע על העובדים מחוץ לארץ שעושים רילוקיישן דווקא לישראל? כדי שלא נשאיר אתכם עם הספק, שוחחנו עם כמה עובדים מחו"ל שהגיעו במיוחד לעבוד בארץ הקודש ושאלנו אותם אחת ולתמיד: "איך אנחנו הישראלים נראים בעיניהם?".
ג'ורדן לואו (23) הגיע לארץ מסינגפור, לאחר ששירת בצבא הסינגפורי ולמד באוניברסיטה המקומית. בימים אלה הוא מתגורר בתל אביב ומסיים תכנית התמחות בת חצי שנה בחברת ההייטק הישראלית WSC Sports . לואו משמש בחברה כמנהל מוצר במסגרת תכנית חילופי סטודנטים של האוניברסיטה הלאומית של סינגפור.
"שמעתי שישראל היא סטארט אפ ניישן ושהיא שונה מארצות אחרות. אחותי הבכורה עברה את אותה ההתמחות בארה"ב לפני ורציתי גם לנסות". משתף לואו בתהליך ובעיקר בשינוי הגישה שלו כלפי ישראל: "לפני שהגעתי חשבתי שישראל תהיה מדינה דתית ושמרנית מאוד", הוא נזכר, "אבל אחרי שהגעתי ועבדתי פה נוכחתי לדעת שהאנשים פה מאוד ידידותיים ופתוחים".
גם וואן שין (22), הגיעה לישראל דרך אותה תכנית חילופי סטודנטים של האוניברסיטה הלאומית של סינגפור. היא מתגוררת בתל אביב ומסיימת בימים אלה את תכנית ההתמחות באותה החברה - WSC Sports. שין נולדה בסין במסגרת מדיניות "ילד אחד" כבת יחידה להוריה, ובמהלך השנים עברה לסינגפור לצורך לימודים גבוהים.
"האזור עניין אותי מבחינה מדינית, פוליטית וגיאוגרפית. ידעתי שמדובר במקום עם סכסוך, אבל שתחום ההייטק משגשג בו", משתפת שין, "החלטתי לבוא למרות שחששתי שתהיה מלחמה או שכולם בישראל דתיים. עכשיו אני חושבת על ישראל דברים אחרים לגמרי", היא מוסיפה, "תקופת השהות שלי כאן הייתה רגועה מאוד, הכרתי דווקא הרבה אנשים חילונים וזה היה שונה לחלוטין מאיך שדמיינתי את זה".
שין ולואו היוו חלק אינטגרלי מהמבנה הארגוני בחברה וקיבלו מגורים ואפילו שכר במסגרת תכנית ההתמחות - דבר שלא נהוג בהכרח בקונספט של חילופי סטודנטים. כששאלנו את שין על נושא המבנה הארגוני, היא העידה שאחד הנושאים שהכי הפתיעו אותה היה השוני בתרבות הארגונית: "זה מגניב שאין דיסטנס בין העובדים לבוסים, העובדים אומרים לבוסים את מה שהם חושבים בפנים. זה מאפשר לעובד להיות יצירתי ואולי זה גם מה שגורם לעובדים לקבל החלטות ולהגיע לביצוע במהירות שיא. ההצלחה של ההיי טק הישראלי בעולם היא בזכות זה שאין גבולות ואין פחדים".
"אני מרגיש שדרך החשיבה, העבודה וההתנהגות של האנשים בישראל שונה מאוד מסינגפור", מאשר לואו, "הישראלים הרבה יותר ישירים ומהירים בלקיחת החלטות שיווקיות. בסינגפור על כל דבר שולחים מיילים ומתייעצים עם עמיתים, בישראל ישר הולכים לאדם מולו רוצים לאשר את הנושא. האווירה במשרד חופשית ומאפשרת להתבדח, דבר שפחות מקובל במסגרת עבודה בסינגפור".
לואו מתכנן בסיום ההתמחות לטוס ללמוד בקליפורניה בתחום שקשור לתעשיית הבידור באספקט הטכנולוגי. כשאני שואלת אותו האם ביקור חוזר בישראל הוא אופציה להמשך, הוא עונה בהתלהבות. "ברור לי שזה יקרה! יצרתי הרבה קשרים, יש לי הרבה חברים בישראל ואני מרגיש מחובר למדינה. זה יהיה נחמד לבקר פה בעוד כמה שנים כשתהיה פה כבר רכבת תחתית", הוא צוחק. "גם אני בטוחה שאחזור", מוסיפה שין.
סבא חסיד אומות עולם ונכדה הייטקיסטית
לעומת שין ולואו, מרשה האק (28) נמצאת בישראל כבר שלוש שנים וחצי. היא הגיע מהולנד לאחר שלמדה מנהל עסקים והשתלבה בארץ בחברת הסטארטאפ הישראלית Logz.io.
"האהבה לישראל הייתה שם מגיל צעיר. למרות שהמשפחה שלי לא יהודייה, המשפחה שלי מאוד אוהבת את ישראל ומאוד ציונית. סבא שלי הוא חסיד אומות עולם והוא ופעילותו מונצחים ביד ושם. בגלל כל ההיסטוריה הזאת תמיד התעניינתי בישראל ושאפתי לגור פה".
כחלק מהערכים שינקה מבית, מרשה הגיעה מדי קיץ לישראל והתנדבה במסגרת פרויקט "שראל", עמותה הפועלת לשילוב מתנדבים בצה"ל בשיתוף הסוכנות היהודית. "אני אוהבת את התרבות החמה ואת זה שאנשים מאוד ישירים, זה מזכיר לי את ההתנהלות בהולנד", היא מספרת, "בישראל אתה חייב להיות חד ולהילחם על הערכים והקיום שלך. אין ספק שזו לא מדינה קלה אבל אני אוהבת את האווירה".
כשהאק מדברת על האווירה ברחוב – היא מתכוונת גם לעיר שבה היא מתגוררת: "תל אביב היא עיר מאוד מקבלת, אנשים מקבלים אותך כמו שאתה בלי שיפוטיות. זה לא משנה מה אתה לובש או מה נטייתך המינית, כל האווירה מקבלת. אני חושבת שזה מה שהופך את האנשים למצליחים, כשאתה יכול להיות מי שאתה – אתה גם יכול לפעול על פי תחושותיך ולהצליח יותר".
"בהולנד התרגלתי לגור בעיירה מאוד קטנה", היא מספרת, "בישראל אני גרה בעיר הגדולה, עם הרבה אנשים וזה מאפשר לי להיחשף ליותר דברים, יותר דתות, דעות וזרמים. עוד הבדל בולט הוא שבמשרד בו אני עובדת יש כל כך הרבה שפע", "היא מוסיפה, "זו התנהלות מאוד ישראלית. יש תמיד הרבה כיבוד ושוקולדים, אוכל בכל פינה. זו מציאות שפחות חוויתי במסגרות שונות".
לגבי התכניות שלה לעתיד, מרשה מעדיפה להשאיר את כל האופציות פתוחות: "הכל תלוי במקום העבודה שלי. כרגע אני מתכננת להישאר, אי אפשר לדעת איך הדברים יתקדמו אבל ישראל תמיד תהיה בית בשבילי".
מרילוקיישן לעלייה
מתברר שיש גם כמה עובדים מחו"ל שהגיעו לארץ כרילוקיישן ופשוט התאהבו והחליטו לעלות באופן רשמי – או כמו שהם מכנים את זה במבטא כבר: "לעשות עליה". אחת מהן היא מלאני פאש-יונאי (28), שהגיעה מניו-יורק לתל אביב, התאהבה בארץ (תרתי משמע), והיום היא נשואה לבן זוגה - ישראלי מנס ציונה.
פאש-יונאי הגיעה לארץ לאחר שסיימה לימודי תואר ראשון במזרח תיכון, ספרדית ויהדות באוניברסיטת קורנל בניו יורק, ובהמשך אף סיימה תואר שני בלימודי המזרח התיכון באוניברסיטת תל אביב. "הגעתי לארץ לפני 5.5 שנים. בהתחלה עבדתי שנה ב-Israel Experts, שהיא חברת בת של 'תגלית', והייתי אחראית על תכנית שהביאה לארץ סטודנטים שאינם יהודים מאוניברסיטאות מובילות בארצות הברית. כיום אני כבר מעל שנתיים בחברת Gloat כאחראית תקשורת עסקית".
"החלטתי לעשות עלייה מכיוון שאני מחשיבה את עצמי יהודייה ציונית קלאסית. סבא וסבתא שלי ניצולי שואה והם הנחילו לי את ערכי המדינה היהודית. תמיד הייתי להוטה לגבי ישראל, כאקטיביסטית באוניברסיטה וכמתמחה באייפק, הייתי בישראל שלוש פעמים לפני שעשיתי עליה, אבל הגעתי בסוף דרך 'תגלית'".
"גם היום אני מאוד אוהבת את ישראל", מוסיפה פאש-יונאי, "אני חושבת שגיבשתי ראייה בוגרת יותר על המקום, אחרי כל השנים. לראות את ישראל מארה"ב, זה מאוד שונה מאשר לגור בה. זה מקום מורכב ועם זאת יפה, קסום ומשוגע באותו הזמן. יש פה כל כך הרבה יהודים וזה מיוחד ומרגש. בארצות הברית השתייכתי למיעוט ופה אני משתייכת לרוב. מה שכן, העברית שפה ממש קשה".
גם מעיין סמוני (22) מלונג איילנד, ניו יורק, הגיעה לעבוד בישראל והחליטה שהיא כאן כדי להישאר. "בדצמבר 2017, אחרי שסיימתי ללמוד במכללה תואר בתקשורת ומדיה, לצד לימודי מחול, הבנתי שזו ההזדמנות שלי להתחיל ללכת בדרך חדשה", היא משתפת, "לאור הקשר של המשפחה ושלי לישראל זה היה נראה לי הכי הגיוני להגיע לארץ".
סמוני הגיעה לתל אביב בינואר 2018 במסגרת תכנית "התמחות ופיתוח קריירה" של פרויקט "מסע", והתחילה לעבוד כמנהלת מדיה חברתית בצוות השיווק של חברת Mindspace. סימוני עבדה בחברה במסגרת התמחות של חמישה חודשים, ולאחר שהסתיימה התקופה הציעו לה תפקיד במשרה מלאה. "בשלב הזה כבר חשבתי ברצינות לעבור לתל אביב ולעשות עלייה. ההצעה שקיבלתי הפכה את ההחלטה להישאר לפשוטה יותר עבורי. כשיש לך סביבת עבודה מדהימה זה רק מחזק את הרצון לעבור לישראל", מוסיפה סמוני.
סמוני היא בת למשפחה ישראל במקור וכילדה הייתה מבקרת בארץ מדי קיץ. "בזכות זה הכרתי את סגנון החיים והתרבות גם לפני שעברתי. מאז ומתמיד הרגשתי מחוברת לישראל וחשבתי שהיא הבית השני עבורי. אחרי שעברתי לארץ הבנתי שזו חוויה שונה לבקר בישראל מאשר לחיות בה. אני מאוד נהנית לחיות בתל אביב ומתחילה לחוות את העיר כמו מישהי מקומית. זה משהו שונה לחלוטין ממה שהייתי רגילה אליו".
"זה מרגש לחיות ולחוות עיר חדשה ולגלות דברים שונים מדי יום", מסכמת סמוני, "זוהי הרגשה מיוחדת לחיות במדינה יהודית ולהיות מוקפת בקהילה שחולקת אחד עם השני חוויות. היום בו קיבלתי את תעודת הזהות הישראלית שלי, אחרי שעשיתי רשמית עליה, היה יום איקוני ומשמעותי עבורי. הבנתי שעם המעבר לישראל אני מתחילה חיים חדשים. זה לא דבר שקורה כל יום".