בשיעורי האזרחות ילדינו לומדים שאוכלוסיית המדינה היא מגוונת, שיש בה רוב יהודי ומיעוט ערבי - חמישית מאזרחי המדינה. מה שהם לא לומדים זה שהגיוון הדמוגרפי לא משתקף בכל תחום, ובעיקר לא בשוק התעסוקה. היום (21/5) מצוין יום הגיוון הבינלאומי, אבל בישראל שוק התעסוקה רחוק מלהיות מגוון: החברה הערבית אינה מיוצגת שם באופן הולם ופערי השכר בין עובדים ערבים ויהודים עדיין גדולים. בענפים המכניסים ביותר העובדים הערבים הינם מיעוט זניח - בחברות ממשלתיות גדולות כמו חברת החשמל ובזק מועסקים 2% ערבים בלבד ובהייטק ובענף השירותים הפיננסים כ- 3% בלבד. לעומת זאת, כמעט מחצית מעובדי ענף הבניה הם ערבים, ויותר מרבע מעובדי החקלאות. האוכלוסייה מגוונת, השוק לא.
שר האוצר, ישראל כ"ץ, ושר הכלכלה, עמיר פרץ, נכנסים לתפקידם בעיצומו של משבר חמור בכלכלה ובשוק העבודה הישראלי, ויצטרכו להתמודד עמו באופן שיבטיח שהאוכלוסיות החלשות ביותר לא יוותרו מאחור. גם לפני הקורונה, החברה הערבית הייתה ענייה משמעותית מהיהודית - ההכנסה הממוצעת של משקי בית ערבים הייתה מחצית מזו של משקי בית יהודים לא חרדים, 45% מהמשפחות הערביות חיו מתחת לקו העוני, לעומת 13% מהמשפחות היהודיות, ואחוז האבטלה בחברה הערבית היה גבוה פי 3 מזה של היהודית. המשבר הכלכלי שהביאה הקורונה פוגע בכולם ומחריף את הפערים – הערבים שהיוו לפני הקורונה 14% מכוח העבודה במשק כבר היו 17% מדורשי העבודה בחודש מרץ.
גם במגזר הציבורי ובשירות המדינה התמונה דומה, שם שיעור העובדים הערבים עומד על 11.7% - כמחצית משיעורם באוכלוסייה. הממשלה היא המעסיקה הגדולה במשק, ובדומה ואף חמור מהמגזר העסקי, רובם המכריע של העובדים הערבים בשירות המדינה (87.6%) מאיישים את דרגי הכניסה והניהול הזוטרים כאשר 5% בלבד מכוח האדם בשירות הציבורי הן נשים ערביות.
הזדמנות לקבוע יעד עדכני
למדנו מהניסיון העולמי בעקבות משבר 2008 שתהליך ההתאוששות עתיד לקחת שנים, ושבמצב כזה אוכלוסיות מוחלשות מתקשות במיוחד לחזור לשוק התעסוקה. האחריות להבטיח שוויון וגיוון בשוק התעסוקה מוטלת בראש ובראשונה על הממשלה, שיודעת ששוק תעסוקה מגוון הוא טוב לא רק לאזרחים הערבים אלא כמנוע צמיחה משמעותי לכלכלת המדינה בכללותה.
אבל כשרק אחוז בודד ממחזיקי התפקידים הבכירים ובדרגי קבלת ההחלטות במשרדי הממשלה הם ערבים, לא מפתיע שנושא הגיוון לא נמצא בראש סדר העדיפויות. עברו 20 שנה מאז שעוגנה בחקיקה חובת הייצוג ההולם של החברה הערבית בשירות המדינה כשיעורם באוכלוסייה, אבל יעד הביניים הממשלתי לייצוג ערבים בשירות המדינה הינו 10% – רק מחצית משיעורם באוכלוסייה. כעת, לממשלה החדשה יש הזדמנות לקבוע יעד ייצוג עדכני שיחייב את משרדי הממשלה לקלוט, לשמר ולקדם עובדים ערבים במיוחד בדרגים הבכירים .
אחריות הממשלה לקדם גיוון תקפה גם בשוק התעסוקה הפרטי. על הממשלה לחדד את ההנחיות והחוקים האוסרים על אפליה בתעסוקה ולדאוג להסברה ראויה בנושא. האפליה על רקע לאומי גרמה לכשל שוק שהביא לביקוש נמוך יותר לעובדים ערבים בקרב מעסיקים יהודים גם קודם למשבר הקורונה - 6.5% בלבד מהעובדים במגזר העסקי היהודי הם ערבים.
הדרך לגיוון עוברת דרך שוויון
בידי הממשלה מגוון כלים לעודד ביקוש לעובדים ערבים בשוק התעסוקה. לדוגמה, קביעת קריטריונים למכרזי הרכש הממשלתי (שהיקפו עומד על 34 מיליארד ש"ח לשנה) אשר יתעדפו זכייה של חברות המעסיקות עובדים ערבים. כלי נוסף הינו שימוש בהטבות המס לחברות הפרטיות, הניתנות בהיקף של 5-6 מיליארד ש"ח בשנה, כאמצעי לעידוד העסקת עובדים ערבים ולהעלאת מודעות המעסיקים לחשיבות הגיוון. בנוסף, בעקבות משבר הקורונה, על הממשלה לגבש חבילת תמריצים לקליטת עובדים ערבים אשר פוטרו או אולצו לצאת לחל"ת.
הצהרות על גיוון נשמעות נהדר אך הן גם מחייבות - את כולם ובכל התחומים. הדרך לגיוון עוברת דרך שוויון ותיקוני אפליה רבת שנים. על כן, בראש ובראשונה, על הממשלה להבטיח כי שוק התעסוקה יהיה נגיש ושוויוני לאזרחים הערבים וכי ישנו ייצוג הולם לערבים בכל הדרגים במגזר הציבורי. ללא התערבות ממשלתית פעילה הגיוון יהיה קיים על הנייר בלבד. המדינה הצהירה כי השקיעה רבות בשנים האחרונות בהגדלת היקף התעסוקה של האוכלוסייה הערבית. היא עתידה לראות את השקעתה זו יורדת לטמיון, אם לא תנקוט צעדים שיבטיחו את חזרתם של מרבית העובדים הערבים לשוק התעסוקה. מה שנדרש עכשיו הוא הגברת המחויבות לשוויון.