אין עוררין, מבצע צוק איתן פצע הרבה משפחות שאיבדו את בניהן ואביהן, שיתק את המדינה וחבט קשות בעסקים מהדרום. ההתגייסות הכללית במדינה הן לחיילים והן לעסקים מהדרום, חיממה את הלב, ובהם האתר "כולנו דרום", של קבוצת לאומי וקבוצת הפרסום "מקאן תל אביב", שמטרתו לאפשר לעסקים בדרום לשווק את מוצריהם לכל רחבי הארץ באמצעות שליחים. האתר הושק לפני שבועיים ובעלי העסקים בו כבר קיבלו לא מעט הזמנות ב"קניון הדיגיטלי" המספק לבעלי העסקים בדרום הארץ פתרון ארוך טווח להגדלת מעגל הלקוחות הפוטנציאלי. הפסקת האש אמנם מחזירה את תושבי הדרום לשגרה מסויימת, אבל אין ספק ששיקום העסקים עוד ארוך ועלול לקחת זמן ממושך. לכן, גם היום, יותר מתמיד, תושבי שאר חלקי הארץ מוזמנים לעזור לתושבי הדרום לשקם את עסקיהם.
צדק – חוות אלה גבינות עזים: מרגישים מכוכב אחר
בין מושב לכיש לקיבוץ שומריה, על קו התפר המזרחי, נמצאת חוות בודדים משפחתית, בה עוסקים בגידול עדר עיזים אורגני לייצור חלב ולגבינות. הגידול נעשה בסביבה ברת קיימא, ללא שימוש בהורמונים או אנטיביוטיקה. במקום מוצעים למכירה מוצרים כמו יוגורט, לבנה, גבינת פטה ומגוון גדול של גבינות קשות וחצי קשות. בנוסף מועברות שם סדנאות לגיבון גבינות בבית. "הקמנו בעשר אצבעות את המקום מאפס ועברנו שנים לא קלות", מספרת עירית, בעלת החווה שחוגגת 25 שנים להקמתה, "לאחרונה הקמנו מחלבה לייצור גבינות והפנטזיה שלנו הייתה שאנשים יבואו לחנות הגבינות, יאכלו במקום ויקנו, לא בסטייל של איזו מסעדה פלצנית, אחרי הכול אנחנו חקלאים". עד המלחמה אנשים שעברו במקרה באזור, וגם אנשים החיים באזור הגיעו לחווה, אבל מתחילת המבצע אף לא אדם אחד העז להגיע. "כאילו מישהו לחץ על כפתור off".
הפערים הקיימים ממילא בין המרכז לדרום, הוחרפו אף יותר בזמן המבצע. "כשנאלצתי להגיע למרכז בגלל הירידים, הרגשתי שאני מגיעה מכוכב אחר, הניתוק בין המרכז לדרום מורגש יותר מתמיד". החיבור של חוות אלה לאתר "כולנו דרום" של מקאן ולאומי שינה את פני הדברים. "החלטתי שבמקום לשבת ולרחם על עצמי, אני אקבל באהבה את העזרה שמציעים לי", מספרת עירית, "אנשים שרוצים לעזור וארגנו ירידים לעסקים מהדרום החלו להתקשר ולפנות אלינו דרך האתר. בנוסף, באתר יש הפנייה לאתר שלנו, שדרכו ניתן לבצע הזמנות".
ומה לגבי ביקורים בחווה?
"אנשים עדיין מפחדים להגיע. גם אין לנו ממ"ד כאן".
נועה וידר: מי יקנה עליוניות כשחיילים מתים?
נועה היא בוגרת בצלאל, מעצבת עליוניות שניתן ללבוש אותן בארבע דרכים שונות: צעיף סגור שניתן ללבוש בתור שאל, כצעיף, כשרוולון או בהצלבה. העסק שהקימה בביתה שבגדרה קיים כבר חמש שנים ומתנהל מהסטודיו הביתי. העליוניות של נועה נמכרות ב-30 חנויות בכל הארץ, מנהריה ועד אילת. בבוטיקים לאופנה, חנויות למתנות ובשדרות מעצבים בקניונים.
"לפני המלחמה החיים נראו טוב יותר, היו הזמנות שוטפות מהארץ ומחו"ל ועכשיו יש ירידה בהזמנות, גם מחו"ל. בגלל שילוב של דעות פוליטיות, עם העובדה שאנשים לא אוהבים לקנות מאזורי מלחמה", אומרת נועה, "מאז שהתחיל המבצע כמעט שלא הגיעו לכאן, המוטיבציה לקנות לא קיימת בזמן האחרון. מי ירצה לקנות עליוניות כשחיילים מתים?"
נועה מספרת שמי שכן גילתה אומץ להדרים ולהגיע לסטודיו שלה, הייתה כלה שביקשה למצוא עליונית תואמת לשמלת הכלה שלה. בין מדידה אחת לאחרת, הייתה אזעקה וכך מצאו את עצמם נועה, בעלה ושלושת ילדיהם הנוטפים מים, שהשתעשעו בבריכה שבחצר הבית, עם כלה מדוגמת במרחב מוגן אחד. תמונה משעשעת במציאות כמעט בלתי אפשרית.
"זה נפלא שיש לי את ההזדמנות הזאת, להמשיך למכור, דרך אתר שמקדם את החנויות של הדרום. ההתגייסות הזאת מדהימה לתמיכה בעסקים שנפגעו. בעלי בצו 8 ועם שלושה ילדים בבית זה גם הוריד לי את ההתעסקות הישירה במכירות".
נוגה – כוכב לכל אירוע: חזרנו לנקודת אפס
בכיכר רמב"ם בבאר שבע, נמצאת חנות שכונתית לאופנת ילדים ונוער המתמחה בהלבשה חגיגית לאירועים. שוש, בעלת החנות, קראה כך למקום על שם נכדתה, נוגה.
"החנות בת שלוש שנים, ועוברת כבר את המבצע השני שלה. 'עמוד ענן' שהיה שנה לאחר הקמת החנות, החזיר אותנו לנקודת אפס, לקח לנו זמן עד שהתאוששנו מזה ושוב יש מבצע חדש שהחזיר אותנו אחורה", מספרת שוש, "אין לי מרחב מוגן בחנות, ואני לא יכולה לדרוש מהעובדת שלי לבוא לכאן, מה גם שהיא אם חד הורית לילדים קטנים. אני מרגישה כאילו אני יושבת פה לקישוט, ומחממת את הכיסא". זו הייתה אמורה להיות עונת האירועים, שוש נערכה וקנתה סחורה רבה, אולם קניות אין בכלל. הצ'יקם של העסק, לעומת זאת, ממשיכים לרדת.
בעקבות עלייתו של אתר "כולנו דרום", כל ארגון אפשרי פנה לשוש לבוא ולהשתתף בירידים ובשווקי מעצבים, או לעשות משלוחים. "העניין הוא שהחנות שלי לא מתאימה לזה, לא בימים כתיקונם ובטח שלא בזמן מלחמה, את החליפות והשמלות צריך למדוד במקום", אומרת שוש, "השבוע נשברתי ונרשמתי ליריד בהאנגר. אני סוגרת את החנות ובאה לשם. מאוד קשה להתארגן לדבר כזה ולדעת מה לקחת, אבל אין לי ברירה אלא לנסות. לאנשים מהמרכז נראה שבאר שבע זה בסוף העולם והם לא מגיעים, וגם הבאר שבעים לא יוצאים מהבית. אבל ביריד אוכל לבדוק מקרוב את החיבוק של המרכז".