בעידן טרום-הקורונה, נהוג היה להניח שהעבודה מהבית פועלת לצמצום אי השוויון, מכיוון שהיא פותחת אפשרויות תעסוקה לחלקים רחבים יותר באוכלוסייה, מצמצמת פערים תרבותיים ומאפשרת שילוב של אוכלוסיות הפריפריה בחברות במרכז. אולם, במבחן המציאות נראה כי המעבר לעבודה מהבית, הפך להיות מנת חלקן של האוכלוסיות החזקות והגדיל את הפערים התעסוקתיים לרעת תושבים מהפריפריה הגיאוגרפית והחברתית. "ההבנה כי בהיעדר ההתאמות הנדרשות, עבודה מרחוק עשויה להוות חרב פיפיות לפוטנציאל הצמיחה האישי והמשקי, מעסיקה אותנו מאוד בזרוע העבודה", אומרת מוריה ברוט, מנהלת אגף רגולציה בזרוע העבודה במשרד הכלכלה.
"עוד טרום הקורונה הבנו שאנחנו צריכים להסתכל על עולם העבודה העתידי, שזה כבר לא משהו רחוק", משתפת דניאלה ג'אונו מג'ויינט תבת, מנהלת תכניות בכירה וביניהן תכנית "remote", תכנית משותפת לזרוע העבודה במשרד הכלכלה והתעשייה וג'וינט תבת. "התחלנו לחקור מהן צורות העסקה גמישות ואיפה יכולה להתקיים גמישות בפריזמה רחבה יותר מאשר זו של עבודה כשכיר, כזו שתאפשר כניסה של קהלים חדשים לשוק העבודה או הרחבת מנעד האפשרויות שעומד לבחירתם. ואז הגיעה הקורונה שהציפה את הצורך בעבודה גמישה; גמישות במקום, בזמן, בסוג ובהיקף העבודה. נחשפנו לצורות העסקה מגוונות כמו העסקה עצמית, קואופרטיבים של עובדים, חלוקה של הזמן בין עבודה כשכיר לעצמאי, ספקי שירות לכמה מעסיקים ומכל מיני מקומות". "חשוב להבין, כי מדובר בתכנית שהיא חלק ממערך פעילות גדול יותר מבחינת זרוע העבודה. ההבנה כי עולם העבודה משתנה לנגד עיננו, מחייבת היערכות הן ברמת האסדרה והן ברמת הכלים והתמריצים שהממשלה יכולה להציע" מוסיפה ברוט, המנהלת את המהלך בשותפות עם ג'אונו.
לדבריה של ג'אונו, הנחת היסוד שעבודה מרחוק תסייע לקרב ולהנגיש את שוק התעסוקה לאוכלוסיות מרוחקות – התפוצצה לה בפרצוף בקורונה. "ההבנה הייתה ששוק העבודה בישראל לא ערוך לעודד צורות עבודה גמישות, ויודע להתמודד בעיקר עם העסקה מסורתית של שכירים. היות שכך מימוש הזדמנויות תעסוקה בשוק העבודה לא ממוקסם ומכך פוטנציאל ההשתכרות והפריון נפגעים".
נחלתן של אוכלוסיות פריבילגיות
האגף לאסטרטגיה של זרוע העבודה במשרד הכלכלה, ערך מחקר הבוחן את פוטנציאל העבודה מרחוק בישראל, בעזרת נתוני סקר כוח אדם של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ונתונים מקבילים במדינות ה- OECD. מהמחקר עלה כי 38% מהעובדים במדינות ה OECD יכולים לעבוד מרחוק, לעומת 47% בישראל ששנייה רק ללוקסמבורג. אך בפועל משבר הקורונה חשף וחידד פערים. אם הייתה ציפייה שעבודה מהבית יכולה לגשר על פערים, הקורונה חשפה וחידדה את הפערים ובשורה התחתונה לא כולם נהנים מהאופציה הזאת.
על פי סקר מקנזי מיולי 2021, 90% מהמנהלים צופים כי ישלבו עבודה מרחוק בארגונים שלהם גם בעתיד, אך ל-68% מהם אין תכנית מסודרת למודל עבודה היברידי. המוכנות הנמוכה במשק, קיבלה ביטוי חריף בזמן המשבר, בייחוד בענפים בפריון נמוך.
"כשאנחנו מפלחים את החברות והארגונים בהקשר ההתמודדות עם השלכות הקורונה, אנחנו רואים כי בתחומי ההייטק והפיננסים נעשתה התאמה בשיעור גבוה לעבודה מרחוק ואילו בתחומים כמו בינוי ומסחר קמעונאי – החברות והארגונים לא הצליחו לעשות את השינוי בצורה המיטבית. לצד זה ניתן לראות מגמה כללית של תת ניצול של הפוטנציאל לעבודה מרחוק בכלל הענפים", מוסיפה ג'אונו, "הפער נובע מגורמים שונים, בין היתר מהיעדר כלי ניהול ומדידה מותאמים מצד המעסיקים לצד תרבות ארגונית ובעיות אמון בין מנהלים לעובדים. מהצד של העובדים ניתן לראות שהאתגר המרכזי הינו מחסור בכישורים נדרשים וחסמים תרבותיים. הרבה פעמים אותם עובדים הנכנסים לתחתית הפירמידה, מאיישים משרות מאוד מסוימות, הם גם הראשונים לצאת כי אין להם את הכישורים המתאימים. כשמסתכלים על זה לעומק מבינים שבפועל מדובר בנחלתן של האוכלוסיות הפריבילגיות".
לפי סקר המכון הישראלי לדמוקרטיה מיולי 2020, 80% מהשכירים מעוניינים להמשיך לעבוד מרחוק גם אם זה ישפיע על התנאים שלהם, וכמחצית מהחברות יאפשרו עבודה מהבית באופן קבוע בהיקף של יומיים לפחות בשבוע. "צריך להבין שמגרש המשחקים השתנה. מי שלא יוכל לעבוד מרחוק, יישאר הרחק מאחור". היא ממשיכה ויש לה על מה להתבסס: טרם הקורונה, על פי סקר דלוייט הייתה עבודה מרחוק נחלתם של 4% בלבד, אולם בתקופת המשבר (סגר ראשון ושני) עלה שיעור העובדים מהבית ואף הגיע בשיאו ל-43%, עד שהתייצב על 10% שעברו לעבוד מהבית.
"העבודה מרחוק כאן כדי להישאר"
מתוך הבנה של המצב החדש והצורך ההולך וגדל - זרוע העבודה במשרד הכלכלה וג'וינט-תבת השיקו לאחרונה את תכנית" REMOTE - סטנדרט חדש לעבודה מרחוק" המיועדת לארגונים המתמודדים עם אתגרי המעבר של עבודה מרחוק, במטרה לייצר סט המלצות, כלים ופרקטיקות עבודה אפקטיביות ומובילות בתחום, המותאמים לשוק העבודה העכשווי בישראל. התוכנית מציעה סדרת מפגשים מקצועיים, בליווי מומחים מתחומים שונים, לשם גיבוש מודל עבודה מותאם להעסקה מרחוק תוך הנגשת כלים, מידע וידע אשר יעמוד לטובת מגוון מעסיקים במשק. מטרת המפגשים היא לחשוף נקודות מבט ושיקולים עדכניים לגיבוש פתרונות מותאמים באמצעות למידה משותפת, איסוף תובנות וניסיון נצבר מהתקופה האחרונה – למידה מהצלחות וגם מהחלקים שפחות הצליחו.
משתתפי המפגשים מגיעים הן מארגונים שכבר הצליחו לעשות את השינוי ורוצים לחלוק בידע, תובנות ודילמות, והן מארגונים המעוניינים בעזרה מקצועית בתהליך המעבר או בהרחבת העבודה מרחוק. במהלך המפגשים המשתתפים יכולים להתנסות בכלים ובליווי מותאם לצרכים שיעלו. התוצרים, הכלים והפתרונות שיפותחו, יופצו ויסייעו במעבר מוצלח לעבודה מרחוק עבור ארגונים החפצים בכך במגוון ענפים, מקצועות ותפקידים. "תכנית remote נולדה מתוך המציאות הזו, במטרה לאפשר את מיקסום הפוטנציאל הטמון בעבודה מרחוק לטובת כלל המשק והגדלת הפריון, בדגש על אוכלוסיות מרוחקות המתקשות לעשות את השינוי ועלולות להסתכן בפליטה משוק העבודה כמו גם ארגונים הנדרשים לבצע את המעבר אולם אין להם את סט הכלים הדרושים לשם כך.
"המעבר לעבודה מרחוק בתקופת הקורונה, שהיה בגדר אילוץ, וההבנה כי העבודה מרחוק כאן כדי להישאר, מחזקת את התובנה כי על מנת לעבור 'מאילוץ לאימוץ' על הארגונים להיערך מחדש למעבר שיהווה המשך לאורך זמן ולא אירוע חד פעמי. היום כבר כולם מבינים כי ללא סיוע, הן לאוכלוסיות במיקוד והן לארגונים השונים, הזירה הזו עלולה להפוך לדרך נוספת להרחבת הפערים בחברה וכי אנו מצויים בצומת קריטית", מסבירה ג'אונו.
אז מי האוכלוסייה שנפגעה הכי הרבה?
על פי סקר שנערך על ידי המכון הישראלי לדמוקרטיה במרץ האחרון, אחת האוכלוסיות שנפגעה הכי הרבה מהמציאות המשתנה היא החברה הערבית. הסיבות לכך מגוונות – בין אם מדובר בפגיעה באנשים ובמקצועות שהשכר בהם נמוך והיכולת לבצע אותם מרחוק קטנה, בין אם מדובר בענפים כמו אוכל ואירוח, מסחר, חינוך, שירותי תחבורה ותיירות – בהם יש שיעור גבוה של עובדים ערבים במקצועות פיזיים. תוסיפו לכך את האוריינות הדיגיטלית הנמוכה ואת תשתיות האינטרנט הרעועות באזורי מגורים מגזריים – והרי קיבלתם פגיעה רחבה ועמוקה. "בעוד מעסיקים יהודים ומועסקים הצליחו לצמצם את היקף הפגיעה בהם. הסיפור הוא שגם התשתיות ביישובים הערבים וגם המיומנויות הדיגיטליות של הערבים מצריכות השקעה ארוכת טווח", מתייחסת ג'אונו לנתונים.
זו אולי הסיבה שבין כלל הארגונים והחברות שלקחו חלק במחזור הראשון של התכנית, בלטה במיוחד חברת "באבקום", הנותנת שירותים טלפוניים טכנייים ומחשוביים, לחברות גדולות במשק. החברה קמה בשנת 2009 והיום מעסיקה קרוב ל-3,200 עובדים, נמצאת ב-14 מרכזים בצפון ובדרום. "החברה שלנו קמה כדי לחזק את הפריפריה ולתת הזדמנות לערבים ויהודים בפריפריה לתעסוקה מכבדת", מספר היו"ר עימאד תלחמי, "אנחנו מעסיקים את כל המגדרים וכל המגזרים, אולם רוב העובדים שלנו הם מהחברה הערבית על כל גווניה – מוסלמים, נוצרים, דרוזים, בדואים מהצפון והדרום, צ'רקסים. גם האוכלוסיה היהודית אצלנו מגוונת".
חברת באבקום, עובדת במודל ארגוני ייחודי של הכלה וקבלה, המתייחס לכל אחד מהעובדים באופן אישי, לתרבות והמנטליות ממנה מגיע, לצרכים הייחודיים שלו מבחינה אישית, דתית, חברתית ומשפחתית, כדי להצליח להכיל ולקבל אותו עד הסוף בצורה המיטבית עבורו ועבור החברה. "צריך להבין שהצרכים של הבדואי בדרום, שונים מהצרכים של ערבי נוצרי מהצפון", הוא מסביר, "אנחנו כאן כדי לתת לכל עובד את המענה המתאים והמדויק לו".
באופן טבעי בתקופת הקורונה חוותה החברה, כמו חברות רבות בארץ ובעולם, אתגרים רבים. "החזון שלנו מראש כארגון היה לתת הזדמנויות תעסוקה ולעזור לאוכלוסיות החלשות בפריפריה", משחזר תלחמי, "כשהתחילה הקורונה והתחיל דיבור על פיטורי עובדים וחל"ת, אנחנו בהנהלה קיבלנו החלטה שאנחנו לא מפטרים אף עובד מהחברה, זאת למרות שהיו לנו לקוחות שנקלעו למשבר והיקף העבודה ירד. החלטנו שאנחנו נתאבד בשביל העובדים ונביא להם פרויקטים אחרים. לא יכול להיות שרק כשהכל טוב והכל עובד אז החזון רלוונטי וכשלא - מוותרים על החזון והערכים. אני שמח שלא פיטרנו אף אחד והצלחנו לגדול".
אנשים אחרי הקורונה נהיו מפונקים
"לפני שהצטרפנו לתוכנית Remote, התחלנו לעבור לעבודה מהבית, כי היינו צריכים לדאוג ש-50% מהעובדים יעבדו מהבית", מספר תלחמי, "עם המעבר ראינו שבעבודה מהבית יש מלא אתגרים וקשיים שהובילו אותנו לחשוב לעומק על סוגיות כמו גיוס מרחוק או הדרכה מרחוק. חיפשנו איך אנחנו משתמשים במערכות מידע שלנו מרחוק, איך שומרים על הבטיחות, איך אנחנו נותנים לעובד מהבית את התמיכה הכי טובה שלנו, מבחינת רווחה ודאגה, כך שירגיש שייכות לארגון גם אם הוא יושב רחוק".
אחד מהאתגרים אותם מציין תלחמי, סביב נושא העבודה מרחוק, תופס מקום נכבד החיבור לאינטרנט הנדרש לרוב בפורמט עבודה שכזה. "לחלק מהעובדים לא היה אינטרנט, לחלק היה חיבור חלש, ולחלק מהאנשים בפריפריה בכלל לא היה מחשב בבית", הוא מספר, "קנינו 1,000 מחשבים לאנשים בבית למרות שידענו שזה לא דבר פשוט. חיפשנו אנשים שיש להם אינטרנט בבית כדי להעביר אותם לעבודה מהבית, ומי שלא היה לו – דאגנו שיבוא לעבודה. חילקנו את האנשים לפי הצורך שלהם ועזרנו להם במקומות החלשים. צריך להבין שבחלק מהכפרים או היישובים קשה להכניס תשתיות של אינטרנט מהיר. זו השקעה מאוד גדולה שיש לה השלכות גם על ההשכלה של האוכלוסייה".
"אתגר נוסף הוא המצב שנוצר שאנשים אחרי הקורונה נהיו יותר מפונקים. יש הרבה עובדים פוטנציאליים שמצד אחד לא מוצאים עבודה, אבל כשיש – קשה מאוד להניע אותם לקחת אותה. אנשים לא ממהרים כל כך לרוץ לעבוד, מתחילה להיות מעין בררנות שלא ראינו אותה לפני"
לרוב האתגרים הללו, תלחמי מספר שמצא מענה בתוכנית הייעודית של ג'וינט-תבת וזרוע העבודה. "הם ארגון מדהים", הוא אומר, "העשייה שם אמיתית ומרגשת, כיף לראות את המחויבות שלהם למען הקהילות והאוכלוסיות השונות. בנושא הזה של הקורונה הם לקחו על עצמם לאסוף ארגונים שידברו בשיח משותף ויעברו תהליך של למידת עמיתים מאתגרים משותפים. כשארגונים יושבים לשיח זה עם זה, יש אפשרות ללמוד אחד מהשני ולהתייעל. גם המודל שלנו, של השותפות, התמיכה והדאגה לצרכי העובדים – עורר התלהבות בקרב המשתתפים. השיח הזה ממנף ונותן לאנשים להרגיש שהם לא לבד בסירה הזאת. נוצרו קשרים מדהימים ויפים גם במהלך המפגשים וגם אחריהם, שיתופי פעולה ונטוורקינג. כל זה לצד מרצים אורחים שהגיעו ונתנו לנו כלים ונקודות מבט חדשות על טכנולוגיות ומבנים ארגוניים בהקשר הזה של עבודה מהבית".
"אחרי הכל", מסכם תלחמי, "אנחנו מבינים ומרגישים שאנחנו לא צריכים לחזור להיות כמו שהיינו לפני הקורונה, גם אם היא תחלוף – נהיה בלתי אפשרי לחזור לעבודה מלאה מהמשרד. מה שפעם היה בלתי אפשרי, היום הפך למוכר ושכיח וזה פותח הזדמנויות לכל כך הרבה אנשים – אנשים שגרים בפריפריה יוכלו לעבוד בחברות בתל אביב ואפילו בחו"ל, זה מרחיב גאוגרפית את כל התפיסה. העבודה מרחוק מאפשרת לאנשים להרגיש שאין פריפריה, שכולנו מדינה אחת בלי שבטים שונים או חלוקה לאזורים".