"יחסי מין אינם דומים למה שמתרחש בסרטים או בספרים, או למה ששמעתם מחברים. מקורות חיצוניים כאלה עלולים ליצור ציפיות לא מציאותיות, כביכול, שיחסי מין אינם מביכים, תמיד מתקדמים באופן טבעי וללא קשיים, ומהנים כבר בפעם הראשונה" (מתוך "עת לאהוב")
"הקאמה סוטרה של החרדים", כך כינו בתקשורת החילונית את "עת לאהוב", ספר ההדרכה המינית לחרדים. אבל לקרוא לו ככה זה בערך כמו לכנות את "איילת מקבלת" בשם כמו "חמישים גוונים של אדום". מילת המפתח כאן היא "הדרכה"; מי שמצפה למצוא תנוחות אקרובטיות או טיפים לרענון חיי המין יגלה מהר מאוד שאצל החרדים צריך ללמוד לזחול לפני שלומדים לרכוב.
אבל אם יש משהו חשוב אחד ש"עת לאהוב" כן מספק לקוראיו החילונים המנוסים זו הצצה אמיתית, ראשונה ופוקחת עיניים אל העולם הסבוך של המיניות החרדית. גם עבור מי שמזמן חדל להאמין במיתוס החור בסדין מדובר בתעלומה: מה מותר לשומרי המצוות לעשות בין הסדינים ומה אסור? עד כמה בקיאים במסתרי הגוף הנשי אלה שלא גדלו על "פלייבוי"? האם הפנטזיות המיניות שלהם כוללות רק מרפקים חשופים? ועד כמה השתנה בשנים האחרונות העיסוק בסקס בקרב המגזר החרדי?
התשובה לשאלה האחרונה היא בעצם קיומו של ספר כזה, כנראה, שהתאפשר רק הודות להתפתחות נושא הסקסולוגיה במגזר הדתי. אם בעבר מי שהיו אמונים על החינוך המיני של בני הזוג הצעירים הם מדריכי הכלות והחתנים, היום מתייחסים בעולם הזה בכובד ראש גם לחיי המין של הזוג הנשוי אחרי החתונה ולשאלות שמתעוררות אצל הצעיר הדתי בשלבים מוקדמים יותר בחייו.
בחדרי חדרים הפך "עת לאהוב", ספרם של ד"ר דוד ריבנר וד"ר ג'ני רוזנפלד, לחומר קריאה מבוקש. הספר, שיצא באנגלית כבר ב-2011, נמכר באלפי עותקים ברחבי העולם הודות לעובדה ששווק ב"אמאזון" גם בגרסה מודפסת וגם באלקטרונית. אם בעבר הם נאלצו להתמודד עם דילמות של צניעות ובושה מול מוכרים שיפוטיים, היום יש לגברים ונשים חרדים אפשרות לרכוש באופן אנונימי אונליין גם ספרי הדרכה מינית כאלה. הספר עצמו אמנם שווק בחנויות ספרים חרדיות בארה"ב, באנגליה ובישראל, אבל לא תמיד בגלוי.
"רבנים אמרו לנו שהוא הוא אחד הספרים הכי חשובים שיצאו בשנים האחרונות בתחום הזה – אבל פחדו לתת לו אישור, כי מדובר בשוק מאוד נקמן", מספר אילן גרינפלד, מנכ"ל "גפן הוצאה לאור". "יש חנויות שלא היו מוכנות לשים אותו על המדף, ומכרו את הספר מתחת לדלפק או בשקית חומה. כשמכרנו אותו ביריד הספרים הבינלאומי בירושלים, היו מקרים של חרדים שפשוט זרקו כסף על השולחן, לקחו את הספר וברחו. זה כמו שכשהיינו ילדים ורצינו לקנות 'פלייבוי', אבל התביישנו".
היחס למין בעולם החרדי, כאמור, השתנה מאוד בשנים האחרונות. כניסתם של דתיים רבים לתחום הטיפול המיני הופכת את הייעוץ לזוגות ויחידים לנגיש יותר, מקובל יותר, כששיתוף הפעולה של המטפלים עם רבנים מאפשר למנהיגי הקהילה לשלוט בגל ההתעוררות שחווה החברה הזו – בין אם בגלל התפתחויות טכנולוגיות ובין אם בגלל השפעות החברה החילונית.
"נכון להיום, הציבור החרדי מאוד עם האצבע על הדופק בעניינים האלה", מסבירה חגית אמאייב, יועצת זוגית ומנחת אישות, ומפתיעה: "היהדות רואה ביחסי האישות את עיקר הבית". אמאייב היא מטפלת מינית חרדית – אחת מני רבים – שנותנת מענה גם לזוגות שמגיעים אליה לייעוץ וגם ליחידים שמתקשרים לקו העזרה הטלפוני שבו היא מתנדבת. בזמן הראיון, למשל, היא מקבלת שיחת טלפון בהולה ונאלצת להסביר לגבר בצד השני של הקו שייאלץ להתקשר מאוחר יותר.
"אני מקבלת לפעמים שיחות דחופות, למשל מכאלה שעכשיו ממש התעורר בהם חשק מאוד גדול והם רוצים לדעת אם זה בסדר לעזוב הכל וללכת הביתה להיות עם האישה", היא חושפת. "ברוב המקרים מדובר בשיחה דחופה מבחינתם כי באותו הרגע הם תפסו אומץ להתקשר, ולא בטוח שיאזרו אומץ לעשות זאת שוב".
עבור הקורא החילוני, האפשרות שגבר חרדי ישוחח עם אישה על היצר המיני או חוסר תפקוד במיטה – נושאים שיביכו גם גברים חילונים מול מטפלת מינית – היא כמעט בלתי נתפסת. אבל עבור אמאייב מדובר בעניין טבעי לחלוטין, שלא רק שאינו סותר את ההלכה אלא מסייע למטופלים לקבל ייעוץ במסגרת מקובלת, במקום לחפש את התשובות במקומות אחרים.
"אני תמיד מרגיעה ואומרת שלא נשאלה שאלה שלא שמעתי", היא מספרת. "אין עניין היום להסתיר ולהחביא. ההסתרה של המגזר החרדי היא מפני העולם החיצון. אבל בתוך העולם שלנו מי ששואל מקבל את כל התשובות".
"הגברים מנסים להבין למה הם לא מצליחים לספק את האישה"
"המעבר משמירת נגיעה ליחסי מין מלאים בלילה אחד עלול להיות מטריד בהחלט. זוגות רבים אינם מקיימים יחסים בליל הכלולות; אם שניכם מעדיפים להמתין, עשו זאת" (מתוך "עת לאהוב")
הסיטואציות שמציירת אמאייב נראות אידיאלית יחסית לתמונת המצב שמציג "עת לאהוב". הפרקים הראשונים של הספר עוסקים במונחים הבסיסיים ביותר – הסברים על איברי המין והאזורים הארוגניים, ואחר כך תיאור תחושת האורגזמה. רק בהמשך מציעים הסברים מפורטים יותר על תנוחות, אביזרי מין ואפילו הומוסקסואליות. רוב הצעירים החרדים ייתקלו רק בחלק מהנושאים הללו לראשונה בהדרכת החתונה שלהם, וגם אז, מן הסתם, ברמה התיאורטית בלבד.
הפער הזה, בין חוסר הידע של בני הזוג החרדי ובין האינפורמציה שניתנת להם בהדרכת הכלות והחתנים, הוא מה שהביא את ד"ר דוד ריבנר, יועץ מיני ומרצה באוניברסיטת בר אילן, לחבור לד"ר ג'ני רוזנפלד ולכתוב את המדריך הפופולארי. ריבנר הוא לא חרדי, אבל שנים של עבודה עם מטופלים מהמגזר בשיתוף פעולה עם הרבנים הבהירו לו עד כמה המדריך הזה נחוץ בכל בית.
"אחרי שנים שבהם חיו תחת איסור נגיעה, כשאפילו להרהר במין אסור להם, פתאום מצפים מבני הזוג הצעיר לקיים יחסי מין מלאים מיד אחרי החופה", הוא מסביר. "אני חושב שבמעבר הזה דרושה עזרה. בהדרכת הכלות והחתנים לא תמיד מקבלים אינפורמציה מינית מדויקת, ויש עוד בעיה – הם עוברים את השיחות הללו מיד לפני החתונה, זמן מאוד מתוח ולחוץ לבני הזוג. אני לא יודע עד כמה כל הידע הזה נקלט".
ההסברים כתובים בשפה פשוטה וקלינית, תוך שימוש מפתיע בכל הביטויים שמוכרים לנו משיעורי החינוך המיני בתיכון. המטרה – ליצור כמה שפחות אי הבנות שנובעות מחוסר בידע מוקדם. "רוב ספרי הדרכת האישות שיצאו עד כה התייחסו כמעט אך ורק לטהרת המשפחה – נידה, טבילה וכו'. אנחנו מתייחסים אך ורק למה שקורה בין שני בני הזוג הצעיר, לתת להם בסיס מספיק מפורט כדי שיוכלו להתחיל את החיים שלהם ברגל ימין, כולל אינפורמציה שתעזור להם בהמשך הדרך".
האינפורמציה הזו כוללת, בין השאר, עשרות שאלות נפוצות שעלולות לצוץ במהלך חיי הנישואים, החל מבעיות של תפקוד מיני וכלה בשאלות שקשורות לעולמם של החרדים, כמו היעדר התשוקה בליל הטבילה במקווה. אחד הנושאים שנדונים בהרחבה בספר ומטרידים במיוחד את הציבור החרדי הוא – תאמינו או לא – הסיפוק המיני של האישה. לא מדובר פה בהמלצה בלבד, מסבירים המומחים, אלא במצווה לכל דבר.
"יש סטיגמה שלפיה הדתיים מאמינים שהגבר צריך ליהנות והאישה צריכה לספק אותו, וזה ממש לא ככה", אומרת אמאייב. "זו מצווה שעליה חותם הגבר בכתובה, מצוות 'עונתה'. הכוונה היא שהגבר יעצור מכל עיסוקיו ויקדיש לאשתו את הזמן שהיא זקוקה לו, הרבה לפני האקט עצמו. הוא מחויב לפייס את אשתו ואסור לו להיכנס איתה למיטה כשהיא כועסת, או בניגוד לרצונה. בגלל שהחרדים מצווים לספק את האישה, הם הרבה יותר מוטרדים ומנסים להבין למה הם לא מצליחים".
ריבנר מסכים. "המסר המרכזי של העולם הדתי בנוגע למיניות הוא מסר חיובי – שמדובר בדבר טבעי שאמור לספק את ההנאה ההדדית של שני בני הזוג, בנוסף לכל עניין הפרו ורבו. ועכשיו המסר שהאישה היא צד מלא בחוויה המינית מגיע גם מבחוץ".
זה משהו שמטריד יותר גברים או נשים?
"יותר ויותר נשים במגזר החרדי יוצאות לעבוד במקומות עבודה מעורבים, אז הן מרגישות גם שנושא מעמד האישה תופס מקום מרכזי. אני חושב שהנשים במגזר היום רוצות לפתור את הבעיות המיניות שלהן או ליהנות יותר ממין, רוצות לדעת מה זו אורגזמה ואיך מגיעים לאורגזמה. לפעמים נשים באות אליי בגלל הבעיה של כאבים בזמן הקשר המיני. בעבר הן אפילו לא היו מעלות על דעתן שזו בעיה. הן היו חושבות שמין זה פשוט משהו כואב. עכשיו הן יותר יודעות שהכאב זו בעיה שאפשר לפתור".
החשיפה לעולם אחר ומרגש מתרחשת הרבה לפני שהחרדים יוצאים לעבודה בחברות חילוניות. אמאייב וריבנר מודים שלמרות האיסורים המחמירים, קשה מאוד בימינו להתנתק לגמרי מעולם הפיתויים שבחוץ. "היום יש מחשב בהרבה מאוד בתים, ואני לא מדברת על חסידויות סגורות", חושפת אמאייב. "אי אפשר לטמון את הראש בחול, זה צו השעה. אתה חייב להיות ערוך לתהליכים שמתרחשים בדור, שכבר הפך להיות חכם יותר מההורים. הכל נגיש לו בלחיצת כפתור. היום, בחור ישיבה שבה מרקע דתי שנכנס לאתר כזה או אחר יכול להגיע למציאות שהוא לא מכיר. בבתי הספר ובישיבות מדברים על הקושי בהתמודדות, על היצרים שמתעוררים. היום זה כבר ממש משהו שמכורח המציאות הוא בלתי נמנע".
"אני חושב שאף אחד לא יכול לצאת מהבית בזמננו ולהסתובב יום שלם מבלי לספוג כמה מסרים מיניים", אומר ריבנר. "זה איך שאנשים מתלבשים, זה כותרות בעיתונות או אפילו דברים שרואים בחלונות הראווה בחנויות. כולם נחשפים לכל הנושאים הללו, וזה גם משפיע במידה מסוימת על העולם החרדי".
עדיין, הוא ואמאייב חלוקים בכל הנוגע למידת האינפורמציה שאיתה מגיעים רוב הזוגות הצעירים לחתונה. בעוד שהוא מספר על מקרים של חוסר ידע מוחלט ונשים שנותרו בתולות לאחר כמה שנות נישואים, היא מציגה מציאות שונה בתכלית. "עברו דרכי המון זוגות, ולא נתקלתי בזוג שלא יודע בכלל את הדברים הבסיסיים", היא מצהירה. "כן קורה שנשים שואלות אותי אחרי הרבה שנות נישואים על זה שהן לא מגיעות לסיפוק. מקרי הקיצון קורים רק כי בנות במגזר הזה הן לגמרי טאבולה ראסה. זה נכון גם לגבי הבחורים – הם לא מאצ'ואים".
עדיין אין כניסה ל-BDSM
"מעבר לבעיות המורכבות הקשורות בצפייה בפורנוגרפיה, פעילות זו עלולה להיתפס כהפרת אמון בין בני הזוג. חשוב מאוד לפתוח את הנושא לשיחה, גם אם אין זו שיחה נעימה. עיסוק בפורנוגרפיה אינו נובע בהכרח מחיי מין שאינם מספקים; אל תחשבו שהכל אבוד!" (מתוך "עת לאהוב")
חוסר הידע המוקדם אצל החרדים הצעירים הביא את ריבנר ורוזנפלד לצרף לספר כמה איורים מפורטים שמציגים את איברי המין הגבריים והנשיים, כמו גם מספר תנוחות בסיסיות שיעזרו לזוג בתחילת דרכו. האיורים, אגב, מצורפים במעטפה סגורה וחתומה שעליה אזהרה מובלטת שמדובר בתוכן מיני מפורש. בהיעדר רפרנס אחר אצל מי שלא נוהגים לצפות אפילו בקומדיות רומנטיות, מדובר בחומר קריאה מטלטל למדי.
כאמור, קאמה סוטרה זה לא – אבל הספר בהחלט מציע לזוג לגוון את יחסי המין בתנוחות שונות, ואפילו ממליץ להם לנסות לקיים יחסים כשהאישה למעלה. "תנוחה זו עלולה להיות מביכה לזוג טרי שעוד לא התרגל לראות זה את זו בעירום מלא", מתריע המדריך, תזכורת מתמדת לכך שלמרות שהספר מיועד לזוגות נשואים ובוגרים, עדיין מדובר באנשים שמעולם לא הורשו לגעת בבן המין השני או אפילו לשהות במחיצתו לבד.
ההתייחסות לפורנוגרפיה לא הייתה יכולה להיכלל בספר הדרכה מינית לחרדים לפני עשר שנים. היום, כך נראה, הקווים האדומים גמישים יותר ומשתנים כל הזמן בהתאם לתקופה. "אם חשבתם שיש הרבה איסורים בחדר המיטות אז צר לי לאכזב", צוחקת אמאייב. יש עדיין איסורים, היא מודה, כמו הוצאת זרע לבטלה או הלכת 'ולא יראה בך ערוות דבר', שמתייחסת להתבוננות באיבר המין הנשי רק לשם ההתבוננות. אבל גם במקרים הללו, ריבנר חושף, כל מקרה נדון לגופו – תרתי משמע.
"יש הבדל בין מה שכתוב במקורות או מה שנאמר בציבור, לבין תשובה שזוג יקבל מרב שמכיר אותם ואת המצב הספציפי שלהם", הוא מסביר. "כשאני מטפל בזוג, אני מנסה כמה שיותר לערב את הרב ולהסביר לו למה אני רוצה להשתמש בטכניקה מסוימת – וכמעט תמיד אני מקבל אור ירוק. אני חושב שהמטרה העיקרית של הרבנים היא לסייע לזוג ושהמיניות תהפוך להיות מה שמחזק מביניהם, ולכן יש הרבה יותר גמישות. זה שונה ממה שאותו רב יגיד בשיעור מול מאתיים תלמידים, נניח".
המודעות לנושא בקרב מנהיגי הקהילה הולכת וגוברת בשנים האחרונות, והקו החם שבו מסייעת אמאייב הוא רק דוגמה אחת לכך. גם ריבנר טוען שרוב הזוגות שמגיעים אליו לייעוץ מופנים על ידי הרבנים ומדריכי הכלות והחתנים. "העובדה שיש כיום מטפלים מיניים דתיים עוזרת לרבנים לסמוך עלינו גם כאנשי מקצוע וגם כמי שמוכנים לעבוד בתוך מסגרת החוקים של ההלכה", הוא אומר. "זה לקח לי שנים עד שהרבנים הכירו אותי והיו מוכנים לסמוך עליי, ואני חושב שמה שעזר לי לרוב הוא שכששאלה כזו עלתה, תמיד ביקשתי מהזוג לפנות לרב ולא חתרתי תחת הסמכות שלו".
זה לא אומר שאין נושאים שהם עדיין טאבו, מן הסתם. "היו אנשים שרצו לדעת למה הכנסנו כל מיני נושאים שלדעתם לא היו צריכים להיות בספר כזה, כמו נושא המין האוראלי לדוגמה. אנחנו חשבנו שזה חשוב והכנסנו את זה", הוא מוסיף. "אבל יש גם דברים שלא חשבנו שצריך להכניס בשלב הזה, כמו BDSM למשל, או משחקי תפקידים. אנחנו מנסים להיזהר כמה שיותר ולהתחשב בגבולות העולם של שומרי המצוות. אני, למשל, משתמש בפנטזיות ככלי טיפולי, אבל כדי שזה לא יחרוג מדרכי הציבור, לא הייתי מציע לאחד מבני הזוג לפנטז על מישהו אחר בזמן הקשר המיני. כן אפשר לבנות ביחד איזושהי פנטזיה שבזכותה יכולים להגיע להתעוררות מינית. זה כן מקובל".
בקרוב: המדריך לחברה הערבית
"אם קראתם את המדריך עד כאן, נתקלתם כבר במונחים קיום יחסי מין, חומר סיכה או זקפה. אם אתם חשים אי נוחות בביטוי המונח לפני בן/בת הזוג, 'התאמנו' באמירתו בקול רם כאשר אתם נמצאים לבד ובהדרגה לפני בן/בת הזוג. מותר להסמיק או לצחוק; זהו תחום חדש עבור שניכם" (מתוך "עת לאהוב")
מאז שהחלה הסערה התקשורתית סביב המהדורה העברית של הספר, שיצאה לאור בחודש האחרון, המכירות ב"אמאזון" קפצו פי שלושה ונוצר גל חדש של התעניינות גם בכלי תקשורת בדרום אמריקה, בהודו ובבריטניה. "ההתעניינות הייתה לאו דווקא באמצעי תקשורת דתיים או יהודיים", מבהיר אילן גרינפלד.
הצלחה של הספר היא עוד הוכחה לכך שריבנר ורוזנפלד זיהו צורך נכון ונואש בחברה החרדית שלא קיבל מענה באמצעים המקובלים, כמו אצל מדריכי הכלות והחתנים או אצל הרבנים עצמם. "לא היה לנו פשוט למצוא מישהו שיוציא את הספר. עברנו בין כמה הוצאות ואף אחד לא קיבל אותו, עד שהגענו ל'גפן' שלקחו איתנו צ'אנס", ריבנר מספר.
הצ'אנס הזה השתלם, והעניין שיצר "עת לאהוב" סביב נושא המיניות במגזר החרדי הביאה את ההוצאה להתעניין במגזר נוסף ושמרני לא פחות: "לאבא שלי, שייסד את 'גפן', היה רעיון מבריק – לתרגם את הספר לערבית", מפתיע גרינפלד. "עכשיו אנחנו מחפשים שיתוף פעולה, כי יש כמה שינויים שצריך לעשות בספר, אבל גם זו חברה מסורתית וערכית שגם בה, יש להניח, יש רבים שזקוקים להדרכה הזו".
"מאוד הופעתי מהסיקור התקשורתי שקיבלנו", מודה ריבנר. "חשבתי שמקסימום יכתבו עלינו באיזה עיתון דתי. לא חשבתי שנושא המיניות במגזר החרדי הוא נושא שכל כך מעניין את החילונים". הספר שלו, הוא מקווה, יעזור לגשר גם על הפער הזה ולשבור כמה מיתוסים בנוגע לסקס אצל חרדים, אבל גם הוא נאלץ להודות: "בסופו של יום, אנשים עדיין שואלים אותי על הסיפור עם החור בסדין".
>> לכל כתבות המגזין