מה מביא מושבניקית חילונית מהצפון, אמא לשלושה ילדים ועובדת הייטק לשעבר, לחלץ מטיילים מסופת שלגים בנפאל, ועל הדרך לגלות בעצמה כוחות תקשור וריפוי? עינת אנדריאה גרנוב עבדה באלביט ובמוטורולה – בערך הכי רחוק שאפשר מעולם הרוח - וכשנסעה עם בעלה לשליחות בנפאל היא לא חשבה שתחזור משם אדם אחר, בעל כוחות תקשור, טיהור וריפוי שזימנו אליה מקרים שלא ייאמנו, ואפילו גרמו ל-FBI לגייס אותה לחיפושים אחר נעדרים וחטופים. אבל אחרי שהגורל שלה התהפך בבת אחת, בסיפור מצמית ומסמר שיער, היא הבינה שמהייעוד האמיתי אי אפשר לברוח, והתחילה להשתמש בכוחותיה כדי לעזור לאנשים.
בתוך מכונת כביסה מעופפת
"עד גיל 14, כל הנשים במשפחה היו מתייעצות איתי, הייתי רואה דברים ומקבלת מסרים. יום אחד אחת הדודות שלי הביאה לוח סיאנס, וביקשה ממני לנסות. זה היה מאוד, מאוד מפחיד. העברתי מסרים מאנשים שנפטרו, הכוס זזה לבד ואני חטפתי פאניקה ואמרתי שאני לא רוצה יותר לראות ולשמוע שום דבר שקשור בנסתר", מספרת עינת על תחילת הדרך. "זה ממש עורר בי רגשות שליליים סוערים. מאז לא התעסקתי בשום דבר שקשור לנסתר, וכשבעלי ואני נשלחנו לעבוד בשגרירות בנפאל, בשנת 1989, חוויתי שבר מאוד גדול. מאז האפיזודה בילדות הייתה לי התנגדות עזה לכל מה שהריח מרוחניות, היה לי קשה עם כל מה שהגיע מהמזרח – אבל כנראה שהייתי צריכה להגיע לשם".
עינת ובעלה איישו לבד את השגרירות, ומכיוון שלפי חוקי המדינה אסור להשאיר את המבנה ללא איש ביטחון, את רוב "החילוצים" – מבצעים להצלת מטיילים שהלכו לאיבוד או נפגעו במהלך הטראקים – ביצעה עינת. "בנפאל אין יחידות חילוץ, אין להזעיק את הצבא. אם מישהו מסתבך הוא בצרה, אף אחד לא יבוא לעזור לו. הדרך היחידה היא רק לשכור מסוק באופן פרטי, ולמצוא את המטיילים".
החילוץ ששינה את חייה (והציל את חייהם של קבוצת ישראלים צעירים) התחיל כאשר מספר מטיילים נקלעו לסופת שלגים קשה, וסטו מהמסלול המתוכנן. "לאט לאט הכח שלהם נגמר, ואחד אחד הם נפלו בדרך. חלק מהם ניסו להגיע למחסה, ואחד הצליח. הוא שתה, התחמם ויצא בחזרה לסופה כדי להציל את החברים שלו. לא ראו חצי מטר קדימה. כולם הצליחו להגיע למחסה, והזעיקו עזרה. בינתיים התבהר קצת, ואנחנו קיבלנו את ההודעה ממשטרת קטמנדו. הם לא ידעו לומר בדיוק היכן הם נמצאים, התכנית הייתה לשלוח מסוק לכפר שנקרא ג'ום-סום במסלול שנקרא אראונד אנאפורנה, הר על רכס ההימלאיה. עליתי למסוק עם תיק עזרה ראשונה, והתחלנו לטוס לכיוון".
אבל עד מהרה, הסופה שפגעה במטיילים תפסה גם את עינת. "אני לא יכולה לתאר איך זה מרגיש להיות בתוך מסוק בסופה. זה מתחיל בקטן, קצת רוח וגשם, והטייס אומר שצריך לסטות קצת מהמסלול. לאט לאט זה מתחזק, העננים נהיים שחורים והגשם והטלטולים כל כך חזקים שאת מרגישה בתוך מכונת כביסה מעופפת. התגובה הראשונית היא הכחשה, את אומרת לעצמך שעוד רגע זה ייגמר, אבל די מהר התחלתי להבין שאנחנו בסכנה ממשית, והרגשתי כעס נוראי. חשבתי על הילדים שלי, שהשארתי בבית, ולא הבנתי למה הייתי צריכה להשאיר אותם יתומים כדי לעזור לאנשים זרים. פתאום הרגשנו שמישהו מנער את הזנב של המטוס, והתחלנו להרגיש נפילה, כמו ברכבת הרים. אני זוכרת שהבליחה לי מחשבה: 'אלוהים, אם יש לי ייעוד אז תן לי לעשות אותו, מוכנה לקבל אותו על עצמי. יש סיבה שאני פה', והצירוף 'נעשה ונשמע' עלה לי למודעות. פתאום נדלק אור גדול במסוק, והייתי בטוחה שמישהו בא לעשות לנו חילוץ אווירי. קרן של שמש פשוט חדרה מבין העננים ופילסה לנו דרך. האור היה חזק ולא טבעי, שאי אפשר להסביר. הרגשתי שקורה לי משהו, ופתאום הבנתי שאני יודעת. לא ידעתי מה, אבל הרגשתי שאני יודעת. לאט לאט הסופה נפרדה לשניים, כמו חציית ים סוף – ופתאום כל ההימלאיה נפרשת מולנו. אחד המקומות היה מואר באור אחר, ואמרתי לטייס לטוס לשם".
"כשחזרנו לארץ המשכתי לטפל והקליניקה צברה תאוצה, עד שיום אחד בעלי בא ואמר לי שהרב המחוזי ביקש לפגוש אותי. לא הבנתי מה הוא רוצה, אבל הלכתי, כמובן. איך שבאתי הוא סימן לי להתקרב, וביקש 'לראות את עבודת הכהן הגדול שאני עושה'. הרגשתי שאני בממד אחר, נכנסנו והראיתי לו. ביצעתי טקסים שהכהן הגדול היה מבצע בבית המקדש. עד היום אני לא יודעת מאיפה, איך, ואיך הוא ידע שאני יודעת. שאלתי אותו מאיפה זה בא, והוא אמר שיש לי את היכולת מהשם שלי ומהגנים שלי. נולדתי בשם אנדריאה כהן, ומתברר שהאותיות 'יאה' הן דרך של אלוהים לסמן נשמות שהולכות בדרכו. הלכתי הביתה, ומיד התחלתי לחפש ארגז עם ספרי זוהר שמטופלת הביאה לי פעם במתנה ומעולם לא פתחתי, כי אני לא קוראת ארמית. פתחתי את הספר הראשון שנפל לי ליד, קראתי והבנתי כל מילה, למרות שמעולם לא למדתי ארמית או קראתי פירוש כלשהו לספר – ומאז, זה מה שאני עושה. זו הדרך שלי לעזור לאנשים".
"ידעתי שהם מתים"
מאז גילתה את כוחותיה, עברו אצל עינת לא מעט סיפורים שלא ייאמנו. מקרים של חיים ומוות, יישויות מסתוריות ששוכנות בבתים ואפילו ענייני זוגיות – נדמה שאין תחום בחיים שהיכולות הייחודיות שלה לא מגיעות אליו. אפילו ה-FBI נעזר בה. "כשגרנו בארה"ב הכרתי את מי שהיה בזמנו ראש מדור איתור נעדרים באחת הזרועות המקומיות של ה-FBI. בכל פעם שילד היה נעלם, היו פונים אליי והייתי מתקשרת להם מה אני רואה. באחד המקרים פנו אליי כדי שאעזור להם למצוא ילדה בת 3 שנעלמה. בתקשור מיד עלה לי גבר ג'ינג'י מזוקן, וממש ראיתי אותו חוטב עצים בבקתה ליד אגם. החוקרים שאלו את ההורים אם הם מכירים אדם כזה, והם ציינו מיד שם של קרוב משפחה רחוק ולא שפוי וכיוונו את כוחות החיפוש לבקתה שלו. כשהם הגיעו לשם, הוא באמת חטב עצים בחוץ, והילדה ישבה בפנים וראתה טלוויזיה. הוא לא ממש הצליח להסביר מה הילדה עושה אצלו בבית, אבל למרבה המזל לא הספיק לעשות לה שום דבר רע לפני שחילצו אותה משם ועצרו אותו".
במקרה אחר, שמח הרבה פחות, סייעה עינת באיתור שני ישראלים שנרצחו במסגרת עסקת סמים שהסתבכה. "כשהביאו אליי את המקרה הזה מיד ראיתי שהם לא בחיים, שהם נמצאים במדבר נוואדה לא רחוק ממקור מים זורמים ושהמפתח למצוא אותם נמצא דווקא בוושינגטון. כוחות החיפוש מצאו את הרכב שלהם במדבר, ולצערי צדקתי - ומשם הם הגיעו לגופות. כיוונתי אותם לאישה בוושינגטון, שהייתה מיודדת עם שניהם ובעצם פתרה את התעלומה, כשסיפרה לחוקרים שחבר שלישי חשד שהם גנבו ממנו סמים, רצח אותם וקבר אותם במדבר".
היכולות של עינת לא נוגעות רק לעבר ולהווה – אלא גם לעתיד. באופן מצמרר, ימים ספורים לפני אסון התאומים, חשה שמשהו רע עומד לקרות. "כשהגענו לארה"ב זה היה בסוף אוגוסט 2001, ממש כמה ימים לפני אסון התאומים. הייתי עם הילדים בניו-יורק, אצל גיסי וגיסתי, והבן שלי פשוט פיתח אובססיה למגדלים והתעקש לעלות אליהם. אני כל יום מצאתי תירוץ אחר למה לא. לא הייתה סיבה מיוחדת להתעקשות של אף אחד מאיתנו, ובזמן הזה חרשנו את כל מנהטן – חוץ ממגדלי התאומים. בשבת עשינו טיול לפסל החירות. היה יום חם מאוד, כבר תחילת ספטמבר, וחיכינו בתור. היו המון אנשים, הילדים ניג'סו וגיסי אמר לי: 'התאומים לא רחוקים, הילד משגע אותנו – בואי נקפוץ לשם, נעשה תצפית ונחזור לכאן כשיהיה פחות חם וצפוף'. אני לא רציתי להפסיד את התור, אבל הוא התעקש. הגענו לרחבה שלפני הבניינים. פתאום נהיה לי קר עד העצמות והתעקשתי – אנחנו לא נכנסים לבניינים האלה. הבן שלי נורא התאכזב וכעס, ואמר: 'את יודעת שאם אני לא אעלה היום אני לא אעלה אף פעם בחיים, זו הזדמנות אחרונה', ואז אמר משפט לא ייאמן: 'אמא, את רואה שאין לי הילה שחורה כמו לשאר האנשים בפנים, לא יקרה לי כלום'. גיסתי, שהייתה איתנו, אמרה לי שזה אחד המקומות הכי בטוחים בעולם, כי מאז ניסיון הפיגוע שהיה שם לפני כמה שנים מדובר במבצר. לא ויתרתי, לקחתי את הילדים למקדונלדס ליד ואחרי שהם שיחקו ואכלו חזרנו לפסל החירות. כשהמגדלים התמוטטו כמה ימים אחר כך, הבן שלי אמר לי שבגללי הוא באמת פספס את ההזדמנות האחרונה לעלות, אבל לפחות קיבלתי אישור שאני לא משוגעת".
חוץ מטיפול ותמיכה בבני אדם, עינת מוצאת את עצמה עוזרת לפעמים גם להולכים על ארבע. "לפני כמה שנים פנו אליי בני זוג עם כלב שנע בין התקפי אימה והיסטריה לדיכאון קטטוני – או שהוא היה נובח בהיסטריה או שהוא היה רובץ על השטיח ולא זז במשך ימים. נסעתי אליהם לעשות 'טיהור בית', ובאמת היו שם בבית דברים שהייתי חייבת ללכוד כדי לטהר את האנרגיה. אני חייבת להודות שמעולם לא נתקלתי בבית עם מצבור כל כך גדול וסוגים שונים של הפרעות וישויות שצריך לנטרל. בזמן שעברתי בין החדרים הכלב, שהיה בעיצומה של אפיזודת דיכאון כשהגעתי, התחיל ללכת אחריי בבית, עד שבאחד החדרים, שבאמת היה החדר הקשה ליותר לטיהור, הוא התחיל לנבוח ולהשתולל, והתנהג כאילו מישהו חישמל אותו. לאט לאט הוא נרגע, ועד שחזרתי הביתה הבעלים התקשרו אליי וסיפרו לי שהוא אוכל, משחק ובאופן כללי מתנהג כמו כלב נורמלי לכל דבר, מה שהוא לא עשה כבר שנים. מתברר שלא רק אנשים צריכים טיהור".
ולפעמים אין עניינים של חיים ומוות, או כוחות אופל לנטרל – אלא רק לזווג זיווגים. "רווקה בת 38 הגיעה אליי בחיפוש אינטנסיבי אחרי זוגיות. בזוהר היה כתוב שהתיקון שלאחריו היא תמצא בן זוג ותלד ילד הוא כזה: ללכת להתפלל בכותל, ואז לקחת בידיה בשר של כבש מדמם, לחתוך אותו בסכין ולבשל ארוחה ולהאכיל עם זה נזקקים - שזה יפה, אבל הבחורה טבעונית אדוקה, והרעיון הגעיל והרתיע אותה. אחרי התלבטות קצרה היא החליטה שהמטרה מקדשת את האמצעים, קנתה גוש גדול של בשר כבש והלכה לבית השאנטי. היא בישלה להם סיר ענקי, והעבירה ערב שלם עם הילדים ששוהים שם. אחרי שכולם אכלו ודיברו, היא הרגישה מוצפת ולא רצתה לחזור לבד הביתה, ובמקום זה הלכה לבקר חברה שלה שעבדה בבית קפה סמוך. החברה הייתה עסוקה עם לקוחות, והציעה שתדבר בינתיים עם מכר שלה, שהיה במקום – וכמו בסרט הכי נדוש, הם התאהבו בשניות, ותוך שלושה חודשים כבר עמדו מתחת לחופה כשהיא בהריון ממנו".
>> רוצים ליצור קשר עם עינת? כתבו לה