חשבתם פעם על כך שבעולם יש יותר סיבות למה לא להצליח מאשר למה כן?
הערכה עצמית נמוכה, הרגלים, אמונות, פחדים, משאבים וידע שאין לנו – כל אלה הם רק חלק מהרשימה האין סופית של הדברים שיכולים להכשיל אותנו. הסיבה העיקרית לכך שאנשים אינם מצליחים, תתפלאו לדעת, קשורה בקלילות בה הם פוסלים את הרעיון בשלבים מוקדמים, כשיש עדיין מרחק שנות אור בין הרעיון לביצוע. אנשים אלופים בלהמציא הסברים באורך של דוקטורט לפחות סביב הסיבות הרציונאליות "למה לא".
אז מה בעצם מפריע לנו להצליח?
אני רוצה להציג בפניכם נוסחה: P – I = R
תשאלו אותי: מה זה הדבר המוזר הזה? פשוט מאוד (וגאוני כמו הפשטות בהתגלמותה):
Potential – Interferences = Result או בעברית: פוטנציאל – הפרעות = תוצאה.
הפוטנציאל של האדם גדול תמיד פי כמה וכמה ממה שהאדם מסוגל לייצר אי פעם בחייו. התוצאות וההישגים של האדם תלויים ישירות ביכולת להתגבר על ההפרעות שאנו מתמודדים עימן על בסיס יומי. ישנן הפרעות משני סוגים: הפרעות פנימיות כמו הרגלים, פחדים, רצונות, צרכים וכו', והפרעות חיצוניות כמו משאבים, השפעות של אחרים עלינו, וכו'. כשמסתכלים על זה כך, נראה שלא כל כך קשה להצליח.
ואולי בעצם אפשר להפוך חיסרון ליתרון?
אני רוצה להתעכב לרגע על המושג הפרעה, Interference. בפיסיקה משתמשים במושג ה-Interference, התאבכות, כדי לתאר תופעה פיזיקאלית, המאפיינת גלים, ובה צירוף של כמה גלים יוצר גל בעל תבנית חדשה. אם לפשט את ההסבר, אציין כי אם שני הגלים מסונכרנים היטב, כוחם המשותף גדול פי שניים מכוחו של כל אחד מהם בנפרד. התאבכות כזו נקראת התאבכות בונה. במצב של אי סנכרון, לעומת זאת, הגלים מבטלים זה את זה, סכומם מתאפס וההתאבכות נקראת התאבכות הורסת.
אל תדאגו, זה לא שיעור פיזיקה, אבל בהחלט אפשר ללמוד מהתופעה משהו על החיים:
גם בחיים בדיוק באותה מידה שההפרעות יכולות להיות גורם מעכב ושלילי, כמו שתופסים אותן רוב בני האדם, הן יכולות לשמש גם כהזדמנות נדירה: אם לא היה קשיים בעולם, לא הייתה לנו סיבה להתפתח.
אז מה עושה את ההבדל? מיומנות התגובה שלכם. אנשים אוהבים את המשפט "אי אפשר" או "זה בלתי אפשרי" (דרך אגב, אם סטיב ג'ובס היה חושב כ, לא היה היום Iphone , הוא היה פוסל את הרעיון טרם היוולדו). פחד מכישלון בהרבה מקרים מונע מאנשים לפעול. הוא יותר חזק מהרצון להצליח, כיוון שמדובר בפגיעה באגו, ואגו זה מקום מאוד רגיש. אנשים מעדיפים לא להתנסות בכלל מאשר לחוות כישלון.
כישלון זה אחלה
ורק שתדעו – כישלון זה דבר בריא ונפלא. כישלון זה דבר מחסן. כישלון עובד בדיוק כמו חיסון רפואי: במינונים מינוריים מרגילים את המערכת להתמודד עם מינונים רציניים בעתיד.
כישלונות והצלחות תלויים אחד בשני, לא נגמרים אף פעם, והחיים כל הזמן מעלים אותנו דרגה. לדעת להתמודד עם כישלון זאת הצלחה, ולהסתנוור מהצלחה בלי להיות ערוכים לכישלון - זה כשלון. כישלונות הם חלק בלתי נפרד מתהליך הצמיחה, ויש ללמוד להתמודד עימם ולהפיק מהם מסקנות לעתיד, כדי שאם יום אחד תתקלו בכישלון רציני, תדעו מהר מאוד להתרומם. כאמור, רוב הרעיונות נכשלים בשלב שעוד קודם לביצוע. אם נדע להשתלט על ההפרעות שלנו, בין אם חיצוניות או פנימיות, ולסנכרן ביניהן, נוכל להשיג תוצאות מרחיקות לכת.
היופי שבדבר הוא שאפשר ואף רצוי להמשיך לחלום, בתנאי שמתאמנים על רכישת אותה המיומנות שתעזור למנף את ה- Interference שלך להצלחה אמיתית.
>>צריכים הוכחות? גם סיינפלד, צ'רצ'יל ובגין נכשלו בגדול
>>לטור הקודם שלי: איזה תהליך עברתי עם ברק רז?
איך להצליח בשישה שיעורים, חמישי ב-22:00