לא סתם תמיד אמרו לכם ללכת עם תחושת הבטן. מחקר מקיף שביצעו חוקרים הולנדים ופורסם במגזין Science הביא אותם למסקנה שהדרך הטובה ביותר לקבל החלטות קשות היא להשתמש בחשיבה אינטואיטיבית, או אי-רציונלית אם תרצו.
החוקרים ביצעו שורה של ניסויים בניסיון להכריע אחת ולתמיד בין הטענה שצריך להתמודד עם החלטות מורכבות בכובד ראש ובדעה צלולה, לבין הגרסה לפיה עדיף לישון על זה וללכת בעקבות האינטואיציה. במחקר הראשון קיבלו סטודנטים רשימת נתונים על ארבע מכוניות, והתבקשו לבחור באחת מהן. חלקם קיבלו רשימה קצרה של נתונים, ואילו האחרים קיבלו רשימה שכללה 12 נתונים, שחלקם סתרו זה את זה. חלק מהם קיבלו מספר דקות כדי לחשוב על ההחלטה שלהם, בעוד שמהאחרים נמנע לחשוב על הבעיה.
ממצאי המחקר הראו שהנשאלים שקיבלו זמן לחשוב ולשקול את החלטותיהם הצליחו יותר בהחלטות הפשוטות. בהחלטות המורכבות, לעומת זאת, היטיבו להחליט דווקא אלו שנמנע מהם לחשוב, לשקול ולעסוק בבעיה במודע.
מבחן איקאה
כדי לבחון את הממצאים במצבי אמת, פנו החוקרים לקונים שרכשו בגדים וכלי בית במרכול, ולקוני רהיטים בחנות של "איקאה". ההנחה הייתה שקניית רהיטים דורשת תהליך קבלת החלטות מורכב יותר. בזמן הרכישה נשאלו הקונים עד כמה הם שקלו את החלטותיהם, וכמה שבועות לאחר מכן הם נשאלו לשביעות רצונם מהקנייה.
התברר שקוני המרכול ששקלו היטב את החלטותיהם היו מרוצים יותר, בעוד שאצל קוני הרהיטים המצב היה הפוך: דווקא מי שלא שקלו יותר מדי את קנייתם היו יותר מרוצים.
ההשערה שהציעו החוקרים היא שחשיבה המודעת וההגיונית מוגבלת במספר הנתונים שהיא יכולה לטפל בהם. לכן, כשמעורבים נתונים רבים, היא חלשה יותר מהחשיבה שמתנהלת מחוץ לטווח ההכרה והקשב. במלים אחרות: לא תמיד החשיבה הלוגית שנמדדת במבחני איי.קיו מנצחת.
מבחן הידיים
החשיבה האינטואיטיבית היא לא המצאה חדשה. ב-2002 קיבל הפסיכולוג דניאל כהנמן את פרס נובל לכלכלה אחרי שהוכיח שהחשיבה האינטואיטיבית, הבלתי רציונלית, היא השלטת בחיי היום יום. מה שמעניין הוא, שכהנמן ועמיתו למחקר עמוס טברסקי (ז"ל) דווקא לא העריכו במיוחד את החשיבה האי-רציונלית. למעשה, כהנמן זכה בנובל אחרי שהוכיח שהאינטואיציה מובילה להחלטות כלכליות שגויות ולא משיגה את יחס העלות/תועלת הטוב ביותר.
רוצים דוגמה לחולשות החשיבה האינטואיטיבית? הנה תרגיל שעובד כמעט תמיד: פשטו את שתי ידיכם לפנים ושאלו אנשים כמה אצבעות הם רואים? "עשר" תהיה התשובה הנפוצה. ואז שאלו: "כמה אצבעות בעשר ידיים?". לא מעט יגידו באופן אינטואיטיבי "מאה", למרות שבעשר ידיים יש רק 50 אצבעות.
לא מדובר באי-ידיעה בסיסית של לוח הכפל, אלא בטעות תפיסתית: אנחנו שואלים "כמה אצבעות ב-10 ידיים", אבל הנשאלים "שומעים", בגלל השאלה המוקדמת, "כמה אצבעות ב-10 זוגות ידיים".
שאלת הרקע וההקשר
דוגמה נוספת היא השאלה הבאה: לינדה היא רווקה רהוטה ומבריקה בת 31. היא סיימה את לימודיה בחוג לפילוסופיה, וכתלמידה, גילתה מעורבות רבה בנושאי אפליה וצדק חברתי והשתתפה בהפגנות נגד פיתוח אנרגיה אטומית. איזו משתי החלופות היא בעלת הסתברות גבוהה יותר?
1. לינדה היא פקידת בנק
2. לינדה היא פקידת בנק ופעילה בתנועה הפמיניסטית
85% מהנשאלים נוטים לבחור באפשרות השנייה, למרות שסטטיסטית מספר הנשים שהן גם פקידות בנק וגם פמיניסטיות לא יכול לעלות על מספרן הכולל של הפקידות בבנק. במילים אחרות, מתקבל על הדעת שישנן פקידות בנק שאינן פמיניסטיות. גם אם לא הבנתם עד הסוף את הנימוק המתמטי, זה לא משנה. מתברר שגם נשאלים שהבינו את ההסבר אחרי שטעו, המשיכו לטעון בתוקף שתחושת הבטן שלהם אומרת שהאפשרות השנייה היא הנכונה.
שכחנו את המתנה
כהנמן וטברסקי הסבירו את הטעות בחולשתה של החשיבה האינטואיטיבית, אבל הבעיה של הטענה הסטטיסטית שהיא נכונה תמיד, בלי תלות בסיפור הרקע. לפי התפיסה הסטטיסטית, לינדה יכלה להיות סוג של חתול והמסקנה הייתה נשארת בעינה. אבל בהנחה שלסיפור הרקע יש תפקיד, השאלה והתשובה כאחד – משתנים. החוקרים שואלים שאלה אחת, אבל הנשאלים "שומעים", בצדק, שאלה אחרת: "מה הסיכוי שאישה עם רקע כמו זה של לינדה תהיה סתם פקידת בנק לעומת האפשרות שהיא תהיה פקידת בנק פמיניסטית?".
המחקר ההולנדי חשוב משום שבניגוד לכהנמן וטברסקי, הוא מראה שתהליכים המתרחשים מחוץ לטווח המודעות והקשב מובילים לתוצאות חיוביות דווקא כשמדובר בקבלת החלטות מורכבות.
וכאן המקום להזכיר את אחת מאמרותיו המפורסמות של אלברט איינשטיין: "המוח האינטואיטיבי הוא מתנה משמיים והמוח ההגיוני הוא משרת נאמן. אנחנו יצרנו חברה שסוגדת למשרת, אבל שוכחת את המתנה".
לכתבה המלאה: אתר מהות החיים
