את החופש לומר 'לא לוקחים מאיתנו כבר בגיל צעיר. בפעם הראשונה שאומרים לנו שלא יפה לומר לא - בלי קשר לסיבה, לסיטואציה ובעיקר לרגשות שלנו - מלמדים אותנו שה"לא" שלנו פוגע באחר ולכן חשוב שנבליג ונספוג אותו, גם במחיר ויתור ופגיעה מהותית בעצמנו. בעצם מלמדים אותנו שהרגשות של האחר חשובים יותר משלנו. כך אנחנו מתחילים לשנוא לומר "לא", ולשנוא עוד יותר כשאומרים לנו "לא".
אנחנו שומעים ואומרים לעיתים קרובות את המילה "לא": לא קיבלת קידום, לא קיבלת העלאה בשכר, לא יכול לנהל את הפרויקט בלו"ז שנקבע, לא נוכל לעמוד בהתחייבות, לא מעניקים דרגות כרגע, לא אוהבת אותך, לא רוצה להתחתן, לא רוצה אותך כחבר בפייסבוק ועוד. מאחורי כל "לא" שנאמר לנו בכל שלב בחיינו, מצוי באיזשהו מקום בלב גוש כאב, תוצר העלבון שחשנו. רוב ה"לא" מלווים בתהליך התלבטות וקושי לא מבוטלים. "לא" מתקשר אצל רובנו לתחושת דחייה, חוסר הערכה ופגיעה אישית, וזו הסיבה שגם לומר "לא" וגם לקבל אותו קשה, מכביד, מעיק ומייסר.
לפעמים קל יותר לעשות מאשר להסביר את ה"לא", אומרים אנשים. "קל יותר לומר לא כשאתה יודע שהוא יעזור גם לך וגם לשני", אמר לי מנהל בתהליך אסטרטגי בארגון. שניהם מעדיפים לא לומר לא, וגם לא לקבל אותו. "לא" בלי הסבר מרגיש לרובנו כמו פצצה שנוחתת ללא התרעה. לכן, רובנו מעדיפים לעטוף את ה"לא" בסיפורים על גבול ההתנצלות.
אז למה בכל זאת עלינו ללמוד להגיד "לא"? המילה "לא", כשהיא נאמרת ממקום של ביטחון ועוצמה, מייצרת גבולות, שומרת על הנשמה, מגדירה טריטוריה ומאפשרת מרחב מחיה, לשני הצדדים. "לא" אינו אישי נגדך, לעיתים קרובות הוא כלי שמגן עליך, על הזמן, הנשמה והחיים שלך. לכן, חשוב שתרגישו טוב כשאתם בוחרים להשתמש במילה "לא".
איך ומתי לומר לא?
• כהורים בתרבות השפע: "הוריי אמרו לי לא על כל דבר, אני לילדים שלי לא אחזור על הטעות", אומרים הורים צעירים, רגע לפני שהם פוצחים במסכת יחסים עם הילדים בה למילה "לא" אין זכות קיום. מאוחר מדי הם מגלים שאי- אמירת "לא" גידלה דור של ילדים חסרי גבולות, חסרי יכולת קבלת סירוב, שחושבים שהכל אפשרי והכל מגיע, בעיקר להם.
• בזוגיות: זוגיות בלי "לא" הופכת צפויה, משעממת, מאבדת ממוטיב הסקרנות, התשוקה ואי-הוודאות החיובית.
• למנהל: חיוני שעובד ירגיש בסדר לומר למנהל שלו "לא" כשהוא מעמיס עליו משימות, מעל ומעבר למסוגלותו.
• לעובדים: "לא יכול לקחת על עצמי משימות נוספות", "לא אוכל לנהל את הפרויקט במשאבים הקיימים", "לא יכול לקיים פגישות נוספות השבוע, אני חייב לעבוד". מנהל שלא יודע להגיד לא מוצא עצמו תמיד עמוס, חסר זמן, לרוב לא מצליח לעמוד ביעדים, כי אינו יודע לסגור את הדלת, מתקשה לסיים שיחות, או לחתוך דיונים שסוטים מהפוקוס.
• נוכח ההצפה במידע: לא רוצים לתת פרטים, לא רוצים את הדילים הלא אטרקטיביים, לא רוצים לחתום על הלוואות וערבויות, לא רוצים להשקיע מזמננו בסקרים של חברות שרוצות להגדיל מכירות. מיון וסינון הם "לא" חיוני בעידן המידע, והם מונעים מאנשים לטבוע בטפל ומאפשרים להתמקד בעיקר.
• לחברים: לא תמיד אפשר ונכון להיענות לבקשות, רצונות או הצעות בילוי, מפתות ככל שיהיו. זה בסדר לומר לא, כי אתם זקוקים למנוחה, כי מתחשק לכם לעשות משהו אחר או מכל סיבה אחרת. חברות שמציפות אותך בכל פעם שמתחשק להן, ואת אינך מסוגלת לומר להן לא, לא עכשיו, לא מתאים, לא רוצה, שוחקות אותך עד שאת ללא כוונה מודעת מייצרת פיצוץ כדי להתרחק מהן לכמה דקות או שבועות של שקט.
• להורים (שלך או של בן הזוג): לא בהכרח מתאים לכם להגיע לארוחת שישי או חג, ואתם לא באמת מוכרחים. כשאתם אומרים "לא" לארוחת ערב שבועית או לארוחת חג שידוע לכם שתעלה ביוקר, זה בסדר, מותר לכם. אתם מצילים את עצמכם מעוד ערב מדכא, או מויתור שייסר אתכם, או לעיתים מחוויה הרסנית נוספת בארסנל.
למדו להגיד לא, למדו לקבל לא. ובפעם הבאה שתתלבטו אם ואיך לומר או לקבל את המילה הקצרה, תזכרו שלעיתים, למרות שעכשיו קשה לכם - כמנהל, כהורה, כבן, כבת זוג או כחבר - לומר או לקבל "לא", בהמשך תמצאו עצמכם מורווחים.
שירית בן-ישראל היא יועצת אסטרטגית, מומחית לניהול רב-תחומי, מנכ"לית חברת STS - עיצוב ארגונים מובילים בע"מ