>> לעמוד הפייסבוק mako רוח כבר עשיתם לייק?
צריך גם לכעוס
למה, בעצם, קשה לנו כל כך לסלוח? הסיבה העיקרית היא שאנחנו צריכים להרשות לעצמנו לכעוס ולכאוב. עם כל הכבוד לחוויה המשחררת של סליחה – ויש לי הרבה כבוד, זו בהחלט חוויה מומלצת – בשביל להגיע אל המקום הבריא הזה בתוכנו אנחנו צריכים להסכים קודם כל להיות פגועים.
זה נשמע קל, אולי, אבל זה אתגר לא קטן. יש הרבה שיפוט בחברה שלנו ביחס לרגשות כמו כעס וכאב, ואנחנו רגילים להחביא את הרגשות הללו מהסובבים אותנו. הבעיה היא שבדרך אנחנו מחביאים אותם גם מעצמנו וכך, במקום לעבור דרך הרגשות הם נשארים בתוכנו, שולטים בנו.
עוד כתבות ב-mako רוח:
האמת היא שאנחנו יכולים להרשות לעצמנו לכעוס ולכאוב. למעשה, אנחנו צריכים: הרגשות הללו לא רק נשארים בתוכנו אלא הם גדלים ומשתלטים עלינו. הם הופכים לעצבנות, לאלימות, לחשדנות, לחוסר אמון, ומשפיעים אט אט על תחומים נוספים בחיים שלנו כולל מערכות יחסים אחרות.
לכן, הדבר הראשון הוא להסכים להרגיש. זה מתחיל בהסכמה פנימית לתת מקום לרגשות מבלי לעשות משהו ממשי. מי שרוצה להעמיק יכול לקחת דף ועט ולכתוב את כל הכעס והכאב שיש בו. זה אומר לבטא כל מחשבה ותחושה, קשה ככל שתהיה, כדי לעזור לאנרגיה הזו לצאת מאיתנו. בסיום הכתיבה כדאי ללכת למקום מבודד ובזהירות לשרוף את המכתב, כדי לעזור להתמיר את האנרגיה. את התרגיל הזה אפשר לעשות כמה שרוצים.
אפשר כמובן לדבר על הרגשות עם מישהו שייתן לכם מקום להרגיש ולהתבטא. אם מדובר בפגיעה עמוקה, כדאי לבקש עזרה טיפולית כזו או אחרת, שכן במצבים כאלה הרגשות קשים מאוד ואנו צריכים תמיכה בדרך.
למה זה חשוב בעצם, להרגיש? כי רק אם אנחנו מוכנים להיות פגועים, להתמסר לרגשות הללו, אנו יכולים לעבור לחוויה חדשה. יש רגע בו הרגשות משתחררים ונעלמים אם אנו מוכנים להרגיש אותם.
מנגד, ישנם לא מעט אנשים שנתקעים ברגשות. אני מכיר את המצב הזה: מצד אחד אני מרשה לעצמי להרגיש אבל הרגש לא משתנה. זה קורה לרוב עם כעס, רגש שעבור רבים מאיתנו קל להשאר בו.
מדוע זה כך? משום שכעס זה רגש שמרחיק אותנו מהכאב שמסתתר מתחתיו. זה רגש ששומר על חוזק, גם אם הוא מדומה, ומונע מאיתנו להתפרק. חולשה, במיוחד רגשית, אינה דבר מקובל כל כך בחברה שלנו ולכן יש רבים שקל להם לכעוס אבל לכאוב ולהיות עצובים, הרבה פחות.
העניין הוא שאם אנחנו רוצים באמת לסלוח – לעצמנו ו/או לאחרים – השלב של הכאב הוא שלב שחייבים לעבור דרכו, קשה ככל שיהיה. זה גם השלב בו נדמה בדרך כלל שהכאב לא ייגמר לעולם. אבל זה המקום להזכיר את האמת: כל רגש משתנה ברגע מסוים, רגע שאי אפשר לצפות מראש.
האלכימיה של כאב הפגיעה היא זו שמביאה לסליחה, כזו שבאה מהלב. בשביל שזה יקרה, עלינו להרגיש עד תום.
שחר בן-פורת הוא מתקשר, מנחה סדנאות "חופש להרגיש" ומחבר הספר "המדריך למרגיש המתחיל או מה לעזאזל עושים את כל הרגשות הללו?"