שובם של הגראדים היוצאים מרצועת עזה מחזירה רבים מאיתנו אל החוויה הטראומטית של חיים לא בטוחים בצל האיום הביטחוני. ההשפעה של מצבים טראומטיים כאלה על האנשים המתמודדים איתם היא עצומה. השיטה של ד"ר פיטר לוין האמריקאי, הנקראת "החוויה הסומטית", מבטיחה לטפל בקלות ובעילות בטראומות מסוג זה – ואחרות.
"את הטראומה אפשר למנוע על ידי הגשת עזרה ראשונה רגשית", אומרת אורלי שטיינבך, פסיכותרפית גופנית מוסמכת מתל אביב, המטפלת לפי החוויה הסומטית. "על פי שיטת החוויה הסומטית, אפשר להשתחרר מטראומות אפילו שנים רבות לאחר שהן קרו".
ללמוד מחיות הבר
השיטה שפיתח ד"ר לוין, אשר הגיעה לישראל על ידי ג'ינה רוס, מבוססת על צפייה בחיות בר, הנמצאות כידוע תחת איום מתמיד. "כאשר חיה מרגישה בסכנה, האינסטינקט הראשוני שלה הוא לברוח", מסבירה שטיינבך. "אם היא לא מצליחה לברוח, היא מנסה להילחם. במידה ופעולות ההגנה של החיה לא היו יעילות מספיק, נכנס אוטומטית לפעולה המנגנון השלישי – קפיאה. במצב זה הגוף לא מרגיש כאב, החיה עושה עצמה מתה ואז יש סיכוי שהטורף יניח לה. כשהסכנה חלפה, החיה קמה אט אט על רגליה ומתחילה לרעוד. הרעד משחרר את האנרגיה ואת ההורמונים שגרמו לקיפאון בגוף. התהליך אורך כמה דקות ולאחריו החיה חוזרת לרוץ".
במחקר של ד"ר לוין הוא גילה כי בני האדם לא מאפשרים לעצמם לרוב את תהליך שחרור האנרגיה הזה, ולכן זיכרון האירוע הקשה נשאר בגופם. "מטרת השיטה היא לשחרר את האנרגיה הטראומטית האצורה בגוף".
למה אנחנו לא עוזרים לעצמנו כמו אותן חיות בר? בגלל החלק הרציונאלי במוח, שיש לנו בני האדם ואין לחיות. לדוגמא, במצב של תאונת דרכים מפחידה, במקום לרעוד אחרי התאונה, מסבירה שטיינבך, אנו ממהרים לקום, לראות מה קרה ומה מצב האוטו, להחליף פרטים וכו'. למעשה התמודדנו עם המציאות, אבל הטראומה יכולה להשאר בגוף.
"אצל רוב בני האדם הטראומה כן משתחררת לאט לאט במשך הזמן. למשל, הגוף יכאב למחרת האירוע, ולאחר זמן זה משתחרר. במקרים שזה נתקע, הזרימה האנרגטית בגוף נעצרת, וזה יכול לגרום לסימפטומים שאנו לא תמיד מקשרים לאירוע". לדוגמא, אם בזמן התאונה רציתם ללחוץ על הברקס אבל קפאתם מפחד, למחרת בוקר הרגל עשויה לכאוב. תופעה אחרת הוא התגברות של פחדים ממצבים המזכירים את האירוע הטראומטי – כמו פחד מללכת ברחוב בלילה שמתגבר אצל אישה שעברה בלילה תקיפה ברחוב.
טראומה לא חייבת להיות גראד מתפוצץ, תאונת דרכים או תקיפה. "אלו יכולים להיות דברים קטנים המעוררים תגובה טראומטית. כמו אישה מבוגרת שמפחדת להיכנס לבריכה, והיא לא יודעת למה זה קורה לה. רוב הסיכויים שיש לה זכרון שהיא לא זוכרת אותו במודע, אבל הגוף זוכר, והיא פשוט נמנעת מלהכנס לבריכה ולים".
לא משחזרים את הטראומה
ההבדל העיקרי בין הטיפול בחוויה הסומטית לבין טיפול פסיכולוגי, הוא באמצעי. בעוד שהפסיכולוגיה עושה שימוש במילים ובצד המודע שלנו, כדי לחפור ולהגיע אל התת מודע ולשחרר ממנו זכרונות אצורים, הרי שבחוויה הסומטית משתמשים בעיקר בגוף, הנושא בתוכו את החלקים שאנו מעדיפים לשכוח.
הטיפול בשיטה מתחיל לא מהמקום הטראומטי, אלא להיפך - שטיינבך מבקשת מהמטופל לומר היכן בגוף יש לו תחושה טובה של ביטחון. אחרי שהאדם מוצא את המקום, מתחילים להרחיב את התחושה. אם הטראומה כזו משמעותית שהוא אינו מוצא בעצמו מקום של ביטחון, הולכים לזכרונות, ודולים מהם זכרון של חוויה חיובית, ממקום מסוים או אירוע מסוים, ומעצימים אותה על ידי דיבור.
בזמן שהתחושה החיובית מועצמת וגדלה, מתחיל להיווצר שחרור של החוויה הטראומטית, מסבירה שטיינבך. "זה גורם לפריקה של אנרגיית המתח מהגוף". איך הפריקה מתבצעת? זה יכול להיות בנשימה עמוקה ספונטנית, בצמרמורת חמה, רעד נעים, גל חום או שיהוק. פיהוק גם הוא משחרר אנרגיה.
"כדי לדעת שהרעד הוא תוצאה של חוויית שחרור והוא לא רועד מפחד, אני שואלת אם הוא מרגיש נעים עם הרעד? אם כן, אני יודעת שהאנרגיה של הטראומה משתחררת. איך היא משתחררת? ברגע שהאדם שהיה מכווץ מפחד, חשב על תחושה טובה או זכרון טוב, המערכת העצבית מזהה שיותר נעים, והיא יכולה להירגע. היא מקבלת סימן שהסכנה חלפה".
הטיפול אמנם מתחיל בשיחה קצרה על הסיבה שבגללה האדם מגיע לטיפול, אך שטיינבך מבהירה כי חשוב לא לשחזר את הטראומה. "אנו לא מדברים על הטראומה אלא נוגעים בה מסביב - קודם הולכים למקום החיובי, הטוב, ואז מסביב לטראומה. מה היה לפני האירוע, מה עשית באותו יום, מה היה אחרי האירוע. אני שואלת שאלות ומחזירה כל הזמן למה קורה בגוף, לתחושות החיוביות".
עשו זאת בעצמכם
הטיפול בשיטה תמיד משולב בשיטות אחרות, כגון הפסיכותרפיה ששטיינבך מטפלת בה. היא מסבירה כי החוויה הסומטית היא כלי המאפשר שחרור יעיל ומהיר של טראומות תוך מספר טיפולים קטן יחסית, וככל שהטיפול נעשה קרוב לאירוע, השחרור יהיה מהיר יותר.
רוצים ליישם מעט מהשיטה באופן עצמאי? שטיינבך מדגימה תרגילים שבהם היא נעזרת במהלך הטיפול, אותם ניתן לנסות גם בבית:
* קרקוע בישיבה – שב על כסא, הרגש את כפות רגליך על הקרקע, שים לב איך הכיסא תומך בך. הסתכל סביבך. שים לב לארבעה עצמים בחדר הצבועים באותו צבע. לאחר מכן, שים לב לחמישה מרקמים שונים של חפצים. שים לב איך הנשימה שלך הופכת לעמוקה ושלווה יותר.
התרגיל נמשך כ-3 דקות ומטרתו להפעיל את הניאוקורטקס – המוח הרציונלי, המחזיר אותנו לכאן ועכשיו.
* קרקוע בעמידה – דמיין שיש שורשים מכפות רגליך לתוך האדמה. הרם את ידיך כלפי השמיים והרגש כמו עץ חזק ויציב. העבר את משקל גופך מהעקבים אל הבהונות וחזרה. לחץ את הצד הפנימי של כפות הרגליים כלפי הרצפה, אחר כך לחץ על הצד החיצוני של כף הרגל. עקוב אחרי נשימתך. שים לב לשיווי המשקל באמצעות זרועותיך. הרגש את תחושת היציבות המתפשטת בגופך ואת הנשימה ההופכת לעמוקה יותר.
* תרגיל משאבים – זהו חיבור לכוחות הריפוי: בחר שני דברים שעושים לך טוב במחשבה ועגן אותם בגוף. שים לב איזה תחושה הם עושים לך בגוף. התמקד היכן בגופך אתה מרגיש את הביטחון והשלווה שהזיכרון הזה מעורר בך. האם אתה מצליח לחוות תחושות של פתיחה, התרחבות? היכן? האם השרירים רפויים? האם אתה מרגיש נעימות? חמימות?