מורה הזן סנגאי אמר פעם שאם ישיבה שקטה הייתה מובילה להארה, כל הקרפדות כבר מזמן היו מוארות. עם זאת, רוב העולם הבודהיסטי סבור שיש תועלת במדיטציה, ובחייהם של נזירים נרשמות שעות רבות של ישיבה שקטה.
ויפאסנה היא המדיטציה הבודהיסטית הבסיסית, זו שפיתח הבודהא עצמו, אחרי שהתאכזב מקולקציית הטכניקות המדיטטיביות שהציעה הודו של לפני 2500 שנה. השיטה המרכזית שלימדו אז התבססה על ריכוז הולך וגדל, שהכניס את המודט (מתרגל המדיטציה) למצבי טראנס מענגים אבל מנותקים מהעולם. הבודהא רצה דווקא להתחבר אל העולם, וסבר שפיתוח מודעות עדיף משכלול אובססיבי של הריכוז.
משמעות המילה "ויפאסנה" היא תובנה - הבנה ישירה, חודרת, שבה אמת מסוימת על המציאות מתגלה לנו באופן אינטואיטיבי ועמוק. גילוי כזה, שאיננו בגדר מידע אינטלקטואלי בלבד, עשוי לעיתים לשנות את הדרך שבה אנחנו חיים.
הנחת המוצא היא שהאמת נמצאת לפנינו בכל עת ומקום, ושאנחנו לא מודעים לה משום שאנחנו לא מודעים באופן כללי. אנחנו עסוקים מדי ומתרוצצים, פיזית ומנטלית, מכדי להיות מודעים לכאן ולעכשיו. אם רק נשב בשקט, בתשומת לב מרבית לכל מה שמתרחש בהווה, נגלה אמיתות מפתיעות על עצמנו ועל המציאות.
שקט תעשייתי
כיום אנחנו מכירים את הויפאסנה בפורמט ה"קורס", שבנוי בדרך כלל מעשרה ימים של שתיקה והתבוננות פנימית. זוהי המצאה חדשה יחסית. הקורסים הראשונים התקיימו במזרח לפני קצת יותר ממאה שנה והיו מוגבלים לנזירים. אדם שאינו נזיר לא חשב אפילו לתרגל מדיטציה, וודאי גם לא היה יכול: הוא היה עסוק מדי בפרנסת משפחתו.
במאה ה-19, תחת הכיבוש הבריטי בבורמה וכחלק מהמאבק האנטי-מיסיונרי, נפתחו הקורסים הראשונים לקהל הרחב, ופתאום התברר שאפשר לשלב מדיטציה בחיי היומיום. מאז, כמובן, היא כבשה לה נתח מכובד מהגל הרוחני ששוטף את המערב ובכל העולם קיימים מרכזים שמציעים קורסים.
הויפאסנה, יש לציין, הגיעה למערב נטולת רוב הסממנים הבודהיסטים המקוריים - לא עוסקים בפולחן לפסלי בודהה, לא לומדים כתבים בסנסקריט - וזהו גם סוד קסמה: היא נקייה מדת, לא דורשת להאמין בדבר ולכן גם מתאימה עצמה בקלות לתוך השקפת העולם של המתרגל, בין אם הוא איכר בקטמנדו או סוכן בורסה בוול-סטריט. יחד עם זאת, עם השלת המעטפת הבודהיסטית ניתן לשער שהושלו גם כמה עקרונות שהבודהא קבע שהם חיוניים להתקדמות בהבנה הרוחנית, כמו המחויבות העמוקה לאמת או קיום אורך חיים מוסרי.
אז מוסר ומחויבות לאמת לא ניתן ללמד ב-5 צעדים, ולכן בואו נתחיל בתרגול בסיסי:
1. קחו לכם זמן - לא פחות מעשרים דקות - ומצאו מקום שקט.
2. שבו על כרית, עם הרגליים משוכלות על האדמה, כך שהישבן בולט מעט החוצה והגב זקוף.
3. עצמו עיניים, הניחו את הידיים על הברכיים או בחיקכם.
4. עקבו אחרי ההרגשה של הנשימה.
5. בכל פעם שאתם מבחינים שתשומת לבכם נדדה למחוזות אחרים (רשימת המכולת לסופר, הפגישה של אתמול), החזירו אותה בעדינות אל הכאן ועכשיו, ואל ההרגשה של הנשימה. עם הזמן יהיה יותר ויותר קל וטבעי להישאר מעוגנים בהווה, ואז אפשר גם לפתוח את המודעות לכל מה שמתרחש, לכל המתהווה.
זהו: התובנות על הקיום רק מחכות להתגלות לכם.