"האמונה הייתה שם כל הזמן"
אמא של רויטל לוי ואבא של מירב כהן ז"ל אחים, ומגיל צעיר הילדות היו חברות קרובות. לשתיהן שיער ארוך חום וגולש, וזה בערך הדבר היחיד שמצאתי שמשותף בין השתיים. רויטל (46) היא שחומת עור רזה עם משקפי ראייה קוליות, היא אמא לשתי בנות ומשדרת רצינות של אחת שיודעת בדיוק מה היא רוצה. מירב (44) בהירת עור, מאוד מטופחת, קלילה, שמה לב לכל הפרטים הקטנים, היא חייכנית וצחקקנית, נראית כאחת שאוהבת לעוף על החיים באופן מיוחד.
איך התחלתן?
רויטל: "מירב גרה בזמנו בשינקין והלכתי לאכול עם אמא שלי ארוחת צהריים ליד הבית שלה. היא הגיעה עם אמא שלה והציעה לי לפתוח איתה חנות. אני הייתי אז בת שלושים, בחופשת לידה, ועבדתי רבע משרה בעיקר מהבית".
מירב: "הייתה לי אז חנות בשינקין בשם נרות של פעם שמכרה נרות ודברים יפים ורציתי נורא לפתוח חנות אחרת. ידעתי שאני רוצה לעשות משהו עם נרות ומוצרי גוף, שתהיה בתל אביב אבל לא בשנקין, כי שם כבר הייתה לי. היום היא כבר לא קיימת אגב. הצעתי לרויטל להצטרף וביקשתי ממנה למצוא לנו מקום. אמרתי לה תביאי חנות ותסמכי עליי, היא מצאה את החנות שלנו בכיכר המדינה ומשם הכל התגלגל. הייתה לנו אמונה והיה לנו ברור שזה יצליח".
רויטל: "בהמשך שמעתי שמתפנה חנות בהרצליה, מירב ממש לא רצתה לעשות את זה אבל בסוף הלכנו על זה ושם בעצם קיבלנו את הפידבק הכי גדול לללין. ההצלחה התחילה. התחלנו עם מוצרים כמו מלח, קצף, שמן ונרות. הבאנו כיור, שזו הייתה אז בשורה, באף חנות אז לא היה כיור ומי ששטף את הידיים עם הפילינג אחר כך קנה אותו. הפילינג בהמשך היה מוצר הדגל. לא למדנו ניהול אבל בשלב הזה כבר הצלחנו להתפרנס".
מירב: "זה היה כאילו וואו אחד גדול".
ומה עשיתן עם הכסף? יצאתן לחגוג?
רויטל: "ב-7-8 שנים הראשונות לא ראינו את הפרנסה כי את כל הכסף שהרווחנו לקחנו להקמת הסניף הבא. חיינו בצניעות וראינו את טובת העסק ונראות החנות. לא התפשרנו על שום דבר ולא התקמצנו, איכשהו לכל חנות שלקחנו היינו צריכות מימון. הבאנו מהבנק כסף רק אחרי. את רוב הכסף גייסנו לבד".
מירב: "ואז התחתנתי ועברתי לירושלים. היו לנו מוכרות אבל כל אחת הייתה בסניף אחר. הבנו שבשביל לפתוח סניף בירושלים צריך לגור בירושלים. לקחנו חברת ייעוץ שלימדה אותנו את הדברים הבסיסיים תוך כדי העבודה ואז הבנו שזה אפשרי. בדרך הייתה האינתיפאדה שהקשתה על ההצלחה אבל האמונה הייתה שם כל הזמן ושרדנו".
נשמע כאילו מההתחלה חשבתם בגדול.
רויטל: "זה לא היה פשוט בהתחלה. זה לא עבד בכיכר. אמרו לנו שאנחנו במינוס. לקחנו ארגז והתחלנו למכור את המוצרים לחנויות שרצו את זה. עבדנו קשה מאוד עד שהבנו שכולם רוצים את המוצרים והמשכנו לפתוח עוד חנויות".
היום, כשהראל ויזל (פוקס) בתמונה, השתיים מזגזגות בין הסניפים כאשר רויטל אחראית על הרכש ומירב אחראית על נראות המוצרים. הן קיבלו לא מעט פניות ממשקיעים שרצו לקנות מהן את העסק אבל מעולם לא נתנו לכסף לדבר, על אף שהיו זקוקות לו. כשהראל הגיע עם ההצעה הן ידעו שזה זה. פשוט אינטואיציה, כפי שהן נוהגות לומר, ומאז הן מעצמה שרק הולכת ומתרחבת.
השאלון של שרון
מחשבה ראשונה על הבוקר
רויטל: "ישר ליומן, מה יש לי היום".
מירב: "נזכרת בחלום שחלמתי".
אם היה לי את כל הכסף שבעולם הייתי
רויטל: "נשמע נורא צדקני אבל יושבת באיזה אי בודד עם כל המשפחה, קוראת מלא ספרים ותורמת לנזקקים".
מירב (חושבת כדקה): "חיה טוב, יושבת בים, תורמת. עושה את אותם הדברים פשוט יותר מהכל".
בגד מזל
"אין, אבל מאמינות בהרבה דברים. בכוכבים, בשמים, במספרים של בתים, חנויות. מספר ארבע ושתיים לא יבואו בחשבון לעסק. שלוש, שמונה ושש לעומת זאת אלו המספרים של המשרדים והחנויות שהצליחו. קודם כל נשאל איזה מספר זה ואז נחליט" (צוחקות ביניהן).
אנשים מוצלחים בעינינו הם
רויטל: "אנשים שמממשים את עצמם".
מירב: "מסכימה, למשל השותף שלנו, הראל ויזל, מעורר השראה כי הוא חכם והוא בגובה העיניים, הוא יצירתי והוא איש משפחה. חרוץ ברמות אחרות".
ספר מעורר השראה
מירב: "'מלכת היופי של ירושלים'. פוגש כל אחד שקרא אותו בכל מיני מקומות".
רויטל: "'נולדנו לרוץ', על אנשים שרצים מרתונים של 160 קילומטר. זה מרתק אותי".
אומן מרגש
שלמה ארצי (בהסכמה משותפת).
הכי אוהבות בשעות הפנאי
מירב: "לשכב בים".
רויטל: "לרוץ".
עוד עשר שנים אנחנו: "בינלאומיות".
עם מי הייתן רוצות לאכול ארוחת בוקר
מירב: "ג'ורג' קלוני" (צחקוקים נבוכים).
רויטל: "ביבי".
למה בחרתי בכן למדור האנשים מצליחים שלי?
מירב: "כי אנחנו יחידות במינן. אני לא מכירה אף אחת שעשתה את מה שעשינו, שחברה בשותפות עם שותף כזה אסטרטגי ועשתה מה שעשינו".
רויטל: "אנחנו מרימות אחת את השנייה, זאת ההצלחה שלנו".
תכונות נדרשות להצלחה
"מעבר לאמונה ולחזון ולא להתייאש וכל המילים האלו ומזל - להשקיע בהתחלה כסף, לא משנה כמה. למצוא שותף טוב, לוודא אם יש לו כסף, מה הוא יכול לתרום לי. להקשיב לאינטואיציה, לחשוב מההתחלה בגדול, להבין את הקהל שלך, לא לזלזל בו, לתת ערך לכסף, ללמוד אותו".
>> יש לכם סיפור הצלחה? מוזמנים לפנות לשרון
>> סיפור ההצלחה של ג. יפית: "הכסף הגיע במקרה, מעולם לא רדפתי אחריו"