מה יותר ישראלי מלהגיד ש"יהיה בסדר"? זה מה שאנחנו שומעים כשאנחנו מקבלים הבטחה מהשיפוצניק, זה מה שאומרים כשאנחנו רוצים לעודד חבר זה או סתם כשמקווים לטוב.
בימים אלה, לקראת ערב חג הפסח, רובנו עסוקים בהכנות, עורכים קניות ומצפים לכינוס השבט המשפחתי לקריאת ההגדה ובעיקר לסעודה עמוסה (מדי) בכל טוב. אבל דווקא לקראת ליל הסדר אי אפשר להגיד שיהיה בסדר, מכיוון שסביבנו חיות יותר מ-200,000 משפחות שיזדקקו לסיוע של אלפי מתנדבים ועשרות עמותות, על מנת לזכות בדבר הבסיסי והטריוויאלי כל כך – לשבת יחד סביב שולחן החג ועליו כל אשר חפצה נפשנו.
אז כשילדים רבים כל כך סובלים מאי ביטחון תזונתי ולא מקבלים את המזון הבסיסי לו הם זקוקים כדי לגדול ולהתפתח באופן תקין, זה לא בסדר. וכשאלפי ניצולי שואה, שישבו בחודשי החורף ספונים בבתיהם הקפואים ולא הדליקו את החימום מחשש שלא יעמדו בתשלום חשבון החשמל, לא יכולים אפילו להסב אל שולחן ליל הסדר בכבוד, זה לא בסדר.
למה בכלל אנחנו מדברים אתכם על זה? למען האמת, זו אחריות של שר הרווחה לאמץ תכנית לאומית לביטחון תזונתי, אבל הוא לא עושה דבר על מנת ליישם מדיניות שתוביל לצמצום היקף וחומרת הבעיה. ונכון, זו גם האחריות של ממשלת ישראל לגבש תכנית לצמצום העוני והפערים החברתיים. לכן, השאלה שכולנו צריכים לשאול את עצמנו היא מה אנחנו עושים בינתיים, עד שיהיה שינוי והממשלה תתחיל לבצע את תפקידה, עד שיהיו פחות נזקקים ופחות אנשים שאין להם מזון בסיסי. מה אנחנו עושים עד שיהיה בסדר?
אנחנו ב"לתת" מאמינים שכאזרחים יש לנו אחריות מוסרית, ערכית, בסיסית – לחשוב על האחר, על כל אלה שקשה להם יותר מאיתנו, להושיט יד, ולסייע. לכן, עד שיהיה בסדר אנחנו מתגייסים כדי לאפשר לכמה שיותר משפחות במצוקה, ילדים בסיכון וניצולי שואה נזקקים לערוך את שולחן החג בכבוד.
אל תשאירו אותם לבד בחג: לתרומה למשפחות נזקקות הכנסו >>