רובנו מתמודדים עם תסכול בעבודה, בין אם זה הבוס שלא מבין אותנו, הקולגות ששמות לנו רגל או אפילו העבודה עצמה, שלא תמיד מתנהלת לשביעות רצוננו. כאשר נוצר פער בין הציפיות שלנו לבין המציאות הקיימת, אנחנו מרגישים שנגרם לנו עוול ונוטים להאשים את הסביבה במצב.
חשוב לזכור, שהמציאות היא דינאמית ואין לנו שליטה על האירועים המתרחשים. הדבר היחיד שעליו אנחנו כן יכולים לשלוט הוא התגובה שלנו לאירועים.
אם נשתמש במטאפורת מגרש הכדורסל: יש יציע ויש מגרש. האנשים שיושבים ביציע יכולים לפרשן את המשחק, לעודד את השחקנים או לקטר על המשחק, אבל דבר אחד הם לא יכולים – לרדת למגרש ולהשפיע על התוצאה. השחקנים, לעומתם, נמצאים בפעולה: הם משחקים את המשחק במקום לדבר עליו, והם אלה שקולעים לסל, מרוויחים נקודות ומשפרים את תוצאות המשחק.
בידינו הבחירה האם להגיב מהיציע (בתסכול והרבה אמוציות) או לפעול במגרש עצמו (בביצוע פעולות אפקטיביות מתקנות).
אם ניקח אחריות ונחפש פיתרון אצלנו ולא אצל אחרים, פתאום יתברר לנו שאנחנו כן מסוגלים לפעול, שבכל זאת יש לנו יכולת השפעה על המצב המתסכל, ושאולי נוכל אפילו לשנות אותו לטובתנו.
איך עושים את זה? בשלושה שלבים, שהם למעשה שלוש שאלות שאתם צריכים לשאול את עצמכם ורצוי שתענו עליהן בכתב:
1. מה מתסכל אתכם?
אל תתפתו לתשובות כמו "הבוס שלי" או "הקולגות" – חיפוש אשמים לא יקדם אתכם לשום מקום אלא רק יפריע לכם לאתר את מקור התסכול. שימו לב שהתשובה צריכה להיות מאד מדויקת, כמו:
א. שעות עבודה מרובות.
ב. אין זמן לארוחת צהריים/קפה.
ג. אין אוירה חברתית.
ד. עבודה מונוטונית ומשעממת – אין התפתחות.
ה. רף הדרישות עולה כל הזמן ואין שום פידבק חיובי.
2. מה הייתם רוצים שיקרה?
גם כאן התשובה צריכה להיות מאד נקודתית ומדויקת. למשל:
א. שאצא הביתה כל יום לפני 19:30.
ב. שתהיה לי שעה של הפסקת צהריים ועשר דקות לקפה.
ג. שמקום העבודה יספק לי גם הנאה חברתית.
ד. שיהיו שינוי, גיוון וחדשנות בפעילויות שאני עושה כל היום.
ה. שאקבל משוב קבוע מהבוס כל חצי שנה.
3. מה חסר כדי לסגור את הפער בין תשובה א' ל-ב'?
אל תגידו: "אין מה לעשות", כי תמיד יש. אם נמשיך את הדוגמאות בהן התחלנו, אפשר לענות כך על השאלה:
א. לצמצם פעילויות (לא ללכת לישיבות אחרי 19:00) לנהל את הזמן טוב יותר או להחליף תפקיד.
ב. אם אתם לא מסוגלים לפנות לעצמכם שעה לארוחת צהריים ועוד עשר דקות לקפה, אתם באמת לא רציניים. יש דברים שאם לא תדעו לעשות בעצמכם, אף מאמן לא יוכל לעזור לכם.
ג. תגידו את האמת, זה הם או אתם? אם זה הם, תשלימו עם המצב, תקבלו אותו או שתעזבו. אבל אם זה אתם, הגיע הזמן לעבוד על הכישורים החברתיים שלכם.
ד. האדם עושה את התפקיד ולא להיפך, ולכן אני מציע לכם להעשיר את התפקיד שלכם בפעילויות נוספות, ביצירתיות ובהשראה, אם אי אפשר, פשוט להחליף תפקיד.
ה. זכותכם לקבל את הפידבק שמגיע לכם וחובה על הבוס לשבת איתכם כל חצי שנה ולתת לכם משוב על תפקודכם. אם אתם חוששים להגיד לו את זה, תעבדו קודם כל על הדימוי העצמי שלכם.
לסיכום: מה שתוקע אתכם בתסכול הוא הקושי הרגשי. אני מציע לכם להסתכל על זה כתמרור המסמן לכם שעליכם לעבוד על משהו ולזכור שרגשות מציפים אותנו בכל מקום בו עדיין לא החלטתם מה לעשות.
לסרטון הקודם: איך לסיים שיחת טלפון מעיקה?
>> לכל הסרטונים בסדנה