קראתי את הספר פעמיים. אחרי הפעם הראשונה, לפני כחודש, החלטתי לא לכתוב עליו. לא הייתי בטוחה שבאמת הבנתי אותו, חששתי להמליץ עליו. הלכתי אפילו להיפגש עם ניצן מיכאלי המתרגם, שאמנם הקסים אותי, אך עדיין נשארתי מבולבלת.
השבוע חזרתי אליו. אחרי האזכרה לחברי שמת לפני שלוש שנים, שלאחריה נשארתי, כמו כל שנה, מותשת מכמות הכאב והעצב והגעגועים. "עליך להשתמש בכאב. אל תנסה להיפטר ממנו, ובוודאי לא לברוח מפניו. הוא ייעלם מבלי להותיר צלקות ברגע שתתמודד איתו, כשתבין ממה הוא נובע. ובכוונתי לעזור לך לעשות זאת". כה אמר בארי לונג ואני נתתי לו לעזור.
הספר בנוי משלושה חלקים: בחלק הראשון הוא מדבר על המוות אבל, כאמור, הוא בעצם מדבר על החיים; החלק השני לקוח מיומנו של לונג ובו שיחות שהוא ניהל עם מבוגרים וילדים על המוות. הוא עונה שם על שאלות עיקשות, קשות, חושפניות. לא מוותר לשואלים שלו והוא לא מוותר לנו, הקוראים; בחלק השלישי, ולטעמי המרגש ביותר, בארי לונג נפרד. הוא נכתב זמן קצר לפני מותו ובמכתביו הוא מתאר את תהליך המוות עצמו.
בארי לונג היה מורה רוחני באוסטרליה. ניצן מיכאלי נפגש עימו לפני יותר מעשר שנים והיה חברו עד פטירתו של לונג ב-2003. "הרשו לי לדבר איתכם על המוות" הוא ספר שבנה ניצן מחומרים שתרגם.
קראו את הספר הזה. קראו אותו כדי להכיר את עצמכם טוב יותר, כדי להכין את עצמכם טוב יותר. קראו אותו אם אתם מתמודדים עם מותו של אהוב, הקריאו אותו למי שאתם יודעים שעומד למות. זה לא יפיג את הצער וזה לא יעלים את הגעגועים, אבל זה ייתן לכם עוד כלי לראות דברים אחרת. ובתוך ים הכאב והפחד - זו מתנה נפלאה.
"הרשו לי לדבר איתכם על מוות" , בארי לונג, מאנגלית: ניצן מיכאלי, 144 עמ', הוצאת מדף