רוני סומק, שנודע כמי שיהיה חלק מהרשימה המייסדת של מפלגתו של יאיר לפיד, פרסם עד כה עשרה ספרי שירה ושני ספרי ילדים, אחד מהם יצא ממש לאחרונה. הוא זכה במספר פרסים על יצירתו, כאשר ביניהם נמצא גם פרס ראש הממשלה. שיריו תורגמו למספר שפות, אחת מהן היא אפילו אלבנית. תפסנו אותו לשיחה על מקורות ההשראה שלו ליצירה, של האירועים המעצבים בחייו וביקשנו לדעת מהם השירים האהובים עליו מכל תקופה.
"המשורר הוא צייד"
סומק מציין את הפילוסוף הרקליטוס, שחי 500 שנה לפני הספירה ואשר תופף מחשבות בוערות על המילה "אש", כמקור ההשראה שלו. "לא הבינו אותו אז וקראו לו 'האפל'", הוא אומר. הרקליטוס חשב שהעולם הוא כמו אש, בגלל השינויים המתמידים שיש בו. העולם נראה יציב, אך כל הזמן משתנה".
מה מעורר בו השראה?
"הרקליטוס ידע לצייר גחל אחד ודרך הגחל להסביר את כל המדורה. בעיניי, הסוד של השירה זה היכולת לייצר בבית החרושת של הנפש את הקפסולה הקטנה שתכיל עולם ומלואו".
כמשורר, לאן המילים לוקחות אותך?
"המשורר הוא צייד. וכששואלים אותי לאן אתה הולך אני עונה: כשאחזור אדע איפה הייתי. אני יכול בעניין הזה להגיד שחדר הלידה של שיר, בתי, הוא חדר לידה שכל פעם מרוהט בצורה אחרת. לפעמים אתה יודע שתהיה לידה קלה ולפעמים ההיריון נמשך הרבה יותר מתשעה חודשים. תמיד אתה יודע שאתה תהיה בעצם גם הרופא המיילד, גם האחות וגם זה שיחתוך את חבל הטבור. אני לא במקרה משווה את זה ללידה למרות שאני יודע שמדובר בביטוי שחוק מדי. כשאתה כותב שיר אתה יודע שלכל לידה יש ביוגרפיה משלה".
איך פילוסופיה משתלבת במוזיקה?
"סולו הגיטרה של אריק קלפטון ב While my guitar gently weeps- הוא הרגע בו נתפרות למילים כנפיים פילוסופיות. הוא גרם לי להרגיש שהגיטרה מהשורה הראשונה היא רק מטאפורה לענן שמרגע זה ירוהט בשמים שמעלי".
איזה אמן נתן לך השראה פילוסופית?
"עבד אל וואהב. המוזיקה הערבית היא פס הקול של הילדות שלי, והוא הוכיח לי ששיר זה לא רק דבר שמתכתב עם האוזן שלך. זה לא רק עם הנשמה שלך. זה משהו שמסוגל לצייר לך מקומות שאתה לא מצייר במכחול אקוורלי או של שמן. כשהוא לוקח את קלאופטרה אז הוא הופך אותה מזאת של ספר ההיסטוריה לזאת של ספר הפנטזיות. זה אומן שבונה בית ואחרי שהוא בונה את הבית הוא מסרב להסיר את הפיגום שעזר לו לבנות את הבית. זה לא אומן שאני שומע אותו כל הזמן, אבל כשאני שומע אותו אני רואה שזה מישהו שהשאיר את הפיגום ואפשר לי לראות גם את הבית וגם את הפיגום".
כדי להמחיש את הערכתו למשורר, הוא מביא את השיר סוד.
אוּלַי לא צָרִיךְ לְסַפֵּר אֶת זֶה,\אֲבָל אִמָּא שֶׁלִּי בָּכְתָה כְּשֶׁלְּפֶתַע שָׁמְעָה אֶת\"קְלֵיאוֹפַּטְרָה".\אָז מִי אַתָּה אָדוֹן עַבְּד אֶל-וַהַאבּ שֶׁתִּקַּח מַלְכָּה מִצְרִית\מִסֵּפֶר הַהִיסְטוֹרְיָה וּתְתַרְגֵּם אוֹתָה לִדְמָעוֹת בְּסֵפֶר\הַזִּכְרוֹנוֹת שֶׁל אִמִּי.\וְאַתְּ קְלֵיאוֹפַּטְרָה, שׁוֹבֶרֶת לְבָבוֹת בְּפּוֹקֶר הַנּוֹסְטַלְגְּיָה\בִּרְחוֹב קָטָן בְּרָמַת גַּן, הַאִם אַתְּ זוֹכֶרֶת אֶת שְׁרִירֵי הָעֲבָדִים\שֶׁשָׁלוּ פְּנִינִים כְּדֵי לְפָאֵר אֶת כִּתְרֵךְ, אֶת הַגְּרוֹנוֹת שֶׁחָנַקְתְּ\בְּבָתֵּי הַקָּפֶה שֶׁל בַּגְדָּד וְאֶת הָרוּחַ שֶׁהִכְּתָה בַּדְּלָתוֹת\שֶׁחָרְקוּ צִירִים עַל מִפְתַּן בֶּטֶן שֶׁהִסְתִּירָה סוֹד.\מִזְּמַן לא כָּתַבְתִּי בִּצְפִיפוּת כָּזֹאת אֶת הַמִּלִּים 'נוֹסְטַלְגְּיָה',\'דְּמָעוֹת' אוֹ 'זִכְרוֹנוֹת', אֲבָל הַמִּלִּים הָאֵלֶּה הֵן שִׁנֵּי מַסְרֵק\שֶׁבּוֹ אֲנִי, בִּמְקוֹם שִׁפְחָה מִצְרִית ,מְלַטֵּף אֶת שְׂעָרֵךְ.\שֶׁתִּהְיִי יָפָה קְלֵיאוֹפַּטְרָה, שֶׁתִּהְיִי רְאוּיָה לְהָמֵס עוֹד פַּעַם אֶת\ קְצֵה הַקַּרְחוֹן שֶׁמִּתַּחְתָּיו מְאַיְּתִים דְּגֵי זָהָב אֶת הַמִּלָּה 'שֶׁמֶשׁ'\מִתּוֹךְ הַזִּכָּרוֹן.
(מתוך:"המתופף של המהפכה)
מהו השיר הפילוסופי האהוב עליך?
"'הפוליטיקאים של הלשון', של דוד אבידן. בשיר הנפלא הזה שלו הוא מגיע לאיזשהו משולש שסצנה אחת שלו היא אירונית, שנייה היא חברתית פוליטית ושלישית היא ארס פואטית. הוא יוצר משולש, אבל המשולש הזה לא מתאים לאף גאומטריה. כשאתה מסוגל לייצר משולש שלא מתאים לאף גאומטריה אתה ממציא מחדש את ספר השירים. ברגע שהוא כותב 'אנשים כמוני ולא כמוך/ קובעים את הפוליטיקה של הלשון.../ אנחנו אחראים לכל מה שקורה בלשון בכל רגע ורגע.../ אנחנו קובעים את התעופה המתמדת, העל-מהירה, של הרחשים הלשוניים...', אתה מאמין לו ולא מאמין בעת ובעונה אחת.
זה בוקס של אגרופן שיודע שהשריר השירי הוא לא פחות מכאיב מהשריר הפיזי. השיר הזה, כמה שהוא נשמע כמו הרצאה בחוג לפילוסופיה, הוא גם יכול להיות הרצאה בסדנה לכתיבה. זה שיר שאם נלך איתו לים תוכל לראות גם מעפילים וגם בחורות משתזפות בלי חזייה. הים הוא אותו ים, ובעיני המתבונן...
בשיר הזה הוא אומר לך שאין אזורי דמדומים בין המעפילים לבין הבחורות. המכנה המשותף של הים הוא לא מכנה משותף רחב אלא פרטי מאוד שהתפקיד של המתבונן להחליט איזה צבע הוא בוחר לכל מצב רוח שלו".
איזו סצינה קולנועית פילוסופית בעיניך?
"משחק הטניס בלי הכדור מהסרט Blow Up. האנשים שמשחקים טניס בלי כדור ברגע מסוים מרגישים שהכדור בורח להם מהמגרש, ואז הם מסתכלים על הגיבור ומבקשים ממנו להחזיר את הכדור. הוא לוקח את האין כדור וזורק אותו לאנשים האלו. אם היה כדור בתמונה הזאת זאת הייתה תמונה משעממת. מאחר והכדור הוצא מהתמונה היא הפכה להיות תמונה שבנתה לעצמה עוד קיום מילימטר מעל האדמה...הכדור הלא נמצא הזה מוכיח לפעמים שהאין יותר חזק מהיש".
מהו הספר הפילוסופי האהוב עליך?
"'סבלנות לוהטת', של אנטוניו סקרמטה. זה ספר שנכתב על דוור שמביא מכתבים למשורר פבלו נרודה. הקטע הזה של הדוור שמעריץ את המשורר הוא לא רק משהו באנתרופולוגיה של יחסי כותב קורא. הדוור הזה מבין שמטאפורה של משורר יכולה לעזור לו בחיזור אחרי אהובת ליבו. השירה הופכת להיות מעשית והפילוסופיה הופכת להיות מעשית בריבוע. המשורר ממציא מטאפורה, שהיא מן לונה פארק שבנוי על מנת לשעשע אנשים. לונה פארק שיש בו גם גלגלי ענק וגם נדנדות וגם קיר המוות. הדוור מבין שהמטאפורות שהוא לא מבין עד הסוף יכולות להפשיט את הבחורה שהוא מאוהב בה. הוא משתמש בדברים הערטיאליים של מישהו אחר על מנת לקצר את הדרך שבין הפנטזיה למימוש שלה. פילוסופיה בסופו של דבר היא קיר מוות בלונה פארק הזה שאתה רואה את האופנוען רגע אחרי שאתה יושב על הגלגל הענק ורואה איך הדברים משתחררים מפעם מלמעלה ופעם למטה".
מה מניע אותך בחיים?
"הרצון לא להבין דברים עד הסוף. אני חי לפי חוק המכוון. הכול מדויק ובכל זאת: אני מצדיע לנימה הלבנה. מבחינתי להבין דברים עד הסוף זה חטא הגאווה, זה היבריס, ואנשים שילמו על זה".
כשאתה קם בבוקר, מה מניע אותך?
"אני מאלה שקמים מהר. אני רוצה לגלות כל יום טריטוריות חדשות, אפילו טריטוריות של חצי מילימטר. שנייה לפני שאני הולך לישון להגיד לעצמי, לסכם לעצמי בחצי משפט מנוסח היטב או לא מנוסח היטב, מה המילימטר שהתקדמתי בו היום".
יום שלא התקדמת הוא לא טוב?
"יש לאום כולתום שיר שאומר 'הרגלתי את עיניי לראות אותך ואם לא תבוא יום אחד - יימחק היום מחיי'. זה מאוד טוטאלי וגם טלנובלה. אין יום שאתה לא מוצא משהו. ביום שאתה לא מוצא אתה מסביר לעצמך למה לא מצאת. אתה אומר לעצמך היום דרכתי במקום אבל כשדרכתי במקום שימנתי את הגריז שיש לי בדרך כדי שמחר נצעד".
איזה אירוע בחיים שינה אותך?
"לידת בתי. לפני שהיא נולדה כתבתי שיר לילדה שעדיין לא נולדה. לפעמים יש טיפת דיו שאתה שופך אותה לכוס מים והמשקל הסגולי הוא אלפית מהמשקל הסגולי של המים. אותה טיפת דיו מסוגלת להכחיל את המים. אתה מבין שעם כל הכבוד למים הנה טיפת הדיו שעושה את ההבדל. אני מדמה את הדיו לאותו משהו שאתה לא יכול לנסות או להגדיר אבל אתה עומד בצד ומוחא לו כף כי הוא פלש לתוך החיים שלך. האירוע ששינה את חיי הוא לידת בתי".
שיר לילדה שכבר נולדה - בַּיּוֹם שֶׁנּוֹלַדְתְּ חִמְּמוּ פּוֹעֲלֵי הָאֹשֶׁר\אֶת כַּפּוֹת הַיָּדַיִם מוּל הָאֵשׁ שֶׁהֻצְּתָה\בְּגַפְרוּר חַיַּיִךְ. \לַיְלָה לַיְלָה אֲנִי מִתְהַפְּנֵט מִקּוֹל נְשִׁימָתֵךְ \כְּמוֹ הָיְתָה הִבְהוּב מִגְדַּלּוֹר לְמַלָּח שֶׁכִּמְעַט נִטְרַף\בְּשִׁנֵּי הַיָּם.
(מתוך:"גן עדן לאורז")