דניאל סולומון (38) שייך לזן של כותבים שהיה כותב כנראה גם אם אף אחד לא היה מקשיב. הוא הוציא עד כה ארבעה אלבומים, אחד מהם היה אלבום זהב, ונראה שכל שיר שלו מגיע מצלקת או מאירוע אישי כזה או אחר. קיבלנו הזדמנות להציץ לתוך הראש שלו כשהוא יושב על הפסנתר וכותב.
השירים הפילוסופיים שלי
בא מכאב
"במשך תקופה מאוד ארוכה התנגן לי בראש הלחן של הפזמון של 'בא מכאב', אבל בלי טקסט. הרבה מאוד זמן ניסיתי למצוא בראשי את המילים ללחן הזה, עד שהאזנתי למשהו אחר שהקלטתי באותו הרגע והבנתי. מה שהיה חסר לי זה תעודת זהות אישית כנה: מאיזה בית אני בא, איך אני רואה את הקיום שלי בתוך העולם הזה. מי שיפגוש את השיר יפגוש אותי ויידע עם מי יש לו עסק".
"בא מעפר, בא מעפר ולעפר יום אחד אשוב"
"המשפט הזה הוא מנטרה שמסכמת לתחושתי את המהות שלנו בכללותה. אנו יכולים לחשוב על עצמנו המון דברים, אנו רוצים להיות כשירים, מוצלחים או יפים, אנו יכולים לרקוד סביב החיים שלנו. אבל בסופו של דבר יש משמעות אחת שאנו לא יכולים להתעלם ממנה: באנו מכלום ויום אחד נחזור לכלום. הריקוד הזה שאנו רוקדים כל חיינו בעולם, לשמוח, לכאוב, בסופו של דבר אנו עושים הכול בגלל הידיעה שהדבר הזה ייגמר יום אחד. צריך לזכור את זה כדי להישאר צנועים וענווים. אחד הכוחות הגדולים שמניעים אותנו זה לדעת שיום אחד זה באמת ייגמר".
"אם יש אלוהים בליבי"
"אמונה זה דבר נורא חמקמק שנורא קשה לאחוז אותו. באמונה היהודית, וגם אצל הרבה עמים אחרים, אלוהים נמצא בתוכנו. לפעמים אנחנו רואים ושומעים דברים שאנו אומרים לעצמנו 'זה לא יכול להיות, אם יש אלוהים אז לא יכול להיות אסון כזה', למשל שאדם קם ומחליט לרצוח משפחה שלמה. הדבר הזה של האמונה הוא חמקמק. הוא דבר שצריך לאחוז ולהזכיר לעצמך יום יום האם יש בך את הניצוץ האלוהי או שלא. אמונה זה דבר שדורש המון עבודה".
חללית האם
"'חללית האם' זה שיר שמנסה להתמודד עם תחושת בדידות. אני מנסה לספר בו שהתחושה שלי של בדידות דומה מאוד לתחושה של חייזר שננטש על גדור הארץ. כילד, אחד הסרטים המכוננים היה ET. זה נתקע לי בראש ובא לידי ביטוי בשיר הזה. כשהקשבתי לו אחרי שהוקלט, הבנתי שבתוכו הוא מגולל עוד סיפור, שמתקשר אצלי לדור שני לניצולי שואה. אצלי יש משא שאני נושא על עצמי שקשור לשואה ואובדן, ויש בו התמודדות עם זה שאימא שלי איבדה את אבא שלה בשנות ה-30' ברוסיה".
"יצור בודד כמוך"
"יש עובדה שאנו לא יודעים לשנות, והיא שאנחנו חולמים לבד. מה שנייה אחרי שנרדמנו אנחנו לבד, כל מה שיש לנו זה רק מה שאנחנו. אבל כדי להגשים את החלומות שלנו אנו צריכים אחרים. למרות שאנו חברתיים וצריכים קשר חברתי, יש לנו את הניגוד הזה שאנו עצמאים ומאוד בודדים. יש נטייה להאמין שאנחנו מתחברים לאנשים אחרים כדי לא להיות לבד, אבל האמת היא שאנו נשארים לבד גם כשאנו מתחברים לאחרים. השאלה היא רק אם אנו מוכנים לחלוק את הבדידות הזאת ולתת לה מקום. זה לא דבר רע. זאת עובדת חיים".
שיר בחמש דקות
מה ההשראה הפילוסופית לשירים שלך?
"השראה יש בעצם בכל דבר. לפעמים אנו צריכים קצת לחשוב למה אנו באמת קוראים השראה, מה זה אומר להיות מושרה ממשהו. השראה היא פשוט היכולת להתבונן ולהקשיב למשהו או לעצמנו, ולתת לזה אינטרפרטציה ולהגיב לזה. אם אתה קשוב ומאזין לדברים סביבך אתה מוצא השראה בכל דבר. אני יכול למצוא השראה בסיפור שתספר לי על עצמך, מזה שאביט החוצה על עץ לימון שגדל לי בגינה, וגם מזה שאשב ליד הפסנתר".
באיזה תקופה בחיים היית כשכתבת את המילים לשירים האלה?
"אדם שכותב הוא אדם שכותב. אם אתה כותב אתה אמור לכתוב באותו רגע, גם כשאתה שמח, גם כשאתה עצוב וגם כשכואב. מהבחינה הזאת אין סיטואציה שבה אני לא אכתוב. אני כן יכול להגיד שיש מצבים אישיים שבהם הכתיבה באה ממש בלית ברירה, היא באה כדי לטפל במשהו. למשל 'עדיף', זה שיר שנכתב דרך פרידה מאוד גדולה שהייתה לי בחיים מבת זוג. כל כך כאבתי אותה שטיפלתי בעצמי, כדי להוציא את התחושות ממני החוצה. השיר נכתב בחמש או שש דקות. זה היה מין רגש מזוקק שרצה נורא לצאת ולהיות מטופל. במקום ללכת לפסיכולוג הלכתי לפסנתר".
איך אתה כותב מילים?
"בדרך כלל אעדיף לכתוב אותם מול הפסנתר או מול גיטרה. פסנתר הוא כלי שאני מכיר בערך מגיל חמש, זה כלי שאני מכיר לפני שהכרתי עט ודף, ומן הסתם זה יותר טבעי לי מאשר להחזיק עט ביד. אני מודה שלפעמים שירים גם מגיעים מתחושה בתוך הלב ויכולים להגיע סתם ברחוב, ואז אפשר להשתמש באייפון".
יש פילוסופיה במוזיקה?
"להתעסק באמנות ובמוזיקה זה לברוח מהמציאות הקיימת, וגם לברוא משהו שמאיר אור טוב יותר על המציאות הקיימת. זה לא החיים עצמם, אבל בטח נותן עוד סיבה לחיות. מהבחינה הזאת אני חושב שכל סוג של מוזיקה שלא תבחר, באה לעשות משהו טוב יותר. האמנות עצמה היא מושלמת וטובה יותר מהחיים".
מי האומן הפילוסופי האהוב עליך?
"מבחינה מוזיקלית, יש לי השפעה מאוד כבדה מבאך ושופן. בכלל, במוזיקה קלאסית יש את המלודיות היפות ביותר שנכתבו בהיסטוריה האנושית. מי שמעז ומקשיב לזה קצת, מבין שהלהיטים הגדולים נכתבו שם, כמו האריה של באך על מיתר סול. אם הייתי יודע להגיד למה במלודיה של באך יש ממד פילוסופי הייתי אדם עשיר. במוזיקה יש ממד שלישי מעבר ללשמוע ולראות, ממד תחושתי שלא ניתן להגדרה. אני לא יודע למה דווקא היצירה הזאת מרגשת אותי, למה לי היא נותנת משמעות של חום והרמוניה וחיבור, ולאחר היא תעשה עצבים וכעס ורוגז. מוזיקה היא חיידק שאתה לא יודע מה יעולל בך".
"הרבה דברים השפיעו עליי, אבל אחד הדברים הראשונים ששמעתי כילד היה מצד אחד קט סטיבנס ומצד שני האלבום האלמותי הכבש ה-16. סטיבנס היה אמן מאוד רוחני, שרוב השירים שלו מתעסקים כמובן ברגשות אבל גם בסביבה שבה הוא חי, באדם מול הטבע. הוא היה מודע לאופן שבו האדם מזהם את העולם. למשל Where Do The Children Play, שיר שכבר בשנת 70 התעסק בכך שאנו תופסים כל חלקה טובה של גן ירוק. 'אני יודע שאנו גומאים מרחק רב ואנו משתנים מיום ליום, אבל תגידו לי איפה הילדים משחקים', זה אוסף במשפט אחד את החזירות שבה האדם מתעלל בכדור שעליו הוא חי".
דניאל סולומון מופיע ביום ו' הבא, 13.4, בקפה ביאליק בתל אביב