כולנו יודעים שתרומת אברים לאחר המוות נחשבת לפעולה אצילית של הצלת חיים. עם זאת, רבים בציבור הדתי נמנעים מלחתום על כרטיס תרומת האברים "אדי", דבר שמאיר אותם באור לא מחמיא. אבל כמו תמיד, המציאות הרבה יותר מורכבת. האם ההלכה מאשרת תרומת אברים לאחר המוות? ומתי למעשה אדם נחשב מת לפי ההלכה?
הרופאים נגד הרבנים
"מבחינה הלכתית אין איסור לנתח מת כדי לתרום אברים, כיוון שזה פיקוח נפש", מסביר פרופ' אברהם שטיינברג, אדם דתי ומנהל היחידה לאתיקה רפואית במרכז הרפואי שערי צדק. "להבדיל, למשל, מנתיחה שמטרתה בדיקת סיבת המוות, דבר שנחשב לניוול המת (ביזוי גופו)".
אז מה בעצם הבעיה בתרומת אברים?
"השאלה ההלכתית היא למעשה איך קובעים את רגע המוות. כל אחד מבין שאני לא יכול ללכת ברחוב, לתפוס בן אדם ולהגיד לו 'בוא נוציא לך את הלב, כי יש לי קרוב שצריך השתלה'. על פי ההלכה, גם אם נותרה עוד דקה עד למוות - אסור לקצר את חייו של אדם".
מבחינת הרפואה, ברגע שהמוח חדל מלתפקד, ניתן לקחת אברים מהגוף. מה עמדת ההלכה?
"לפי רוב הפוסקים, כל עוד הלב פועם - האדם חי. לכן אתה לא יכול להוציא ממנו איברים. מצד שני, אם תחכה עד שהלב יפסיק לעבוד, כבר אי אפשר יהיה להוציא אברים. הרבנות הראשית קיבלה את העמדה שמוות מוחי הוא מוות, אבל רבנים בולטים כמו הרב מאיר רוזנר, הרב שלום אלישיב והרב עובדיה יוסף לא קיבלו את העמדה הזו. זה מקור המחלוקת".
"כבוד המת לא תמיד עומד בראש מעייניהם של הרופאים"
הרב יצחק פנגר מבאר את החשש של הציבור הדתי לחתום על כרטיס אדי: "חז"ל אומרים שאם אתה מקרב את מיתתו של אדם בשנייה בלבד - זה נקרא רצח. אנחנו לא יכולים להשאיר בידיים של הרופא, שממילא נמצא תחת לחץ אדיר ללקיחת אברים, את ההחלטה לקביעת רגע המיתה".
למה לא בעצם? ממה אתם חוששים?
"כבוד המת לא תמיד עומד בראש מעייניהם של הרופאים. אני לא יודע עד כמה הייתי שמח להפקיד את גופי בידיים של רופאים שיתחילו לחטט ולקחת מה שהם רק רוצים, כשרגע המיתה על פי היהדות עדיין לא הגיע. אם הייתי יודע שיש רב מוסמך שמאשר את רגע המיתה על פי הדרכת התורה, הייתי שמח לתרום איברים. אבל מכיוון שהרופאים לא מסכימים לכך, יש כאן בעיה".