"אנחנו יודעים מהתנ"ך שעשרת שבטים גלו כמעט 150 שנה לפני ששבטי יהודה, בנימין והכהונה גלו גם כן", אומר הרב אייל ורד, "עם אותם עשרה שבטים אבד הקשר. יש כל מיני דעות בחז"ל, מה עלה בגורלם. על כל פנים, היום אנחנו יודעים שיש קהילות שלמות בדרום אמריקה, בהודו, במזרח, באפגניסטן, שיש להם מנהגים יהודיים מובהקים - שמירת שבת, ברית מילה, ספרים שדומים לספרי תורה. ההנחה אומרת שהם צאצאים לאותם עשרת שבטים. יש גורמים שדואגים לאתר את השבטים האלה ולגייר אותם, כחלק מתהליך כולל של קיבוץ גלויות".
למה בעצם לגייר אותם?
"מפני שהם איבדו את הקשר לעם היהודי ולמסורת היהודית באמצעות נישואי תערובת. חלקם גלו עוד בתקופת בית ראשון, ולכן אין להם את התורה שבעל פה. יש להם בדרך כלל מנהגים בודדים, ולכן הם צריכים לעבור תהליך של גיור".
איך עם שלם יכול בעצם להיקרע מהזהות שלו?
"מי שהגלה את השבטים האלה היה מלך אשור. המדיניות האשורית רצתה לבלבל את האומות, על מנת למנוע מרידות. מלך אשור לקח אוכלוסיות והעתיק אותן ממקום למקום, וכך עשה גם עם השבטים. מכיוון שהם איבדו את הקשר הרציף עם המרכז בארץ ישראל - הם נטמעו בסביבה שלהם ועקבותיהם אבדו".
יחזרו או לא?
הרב בנימין שמואלי הרחיב על כך במדור השאלות של ערוץ הידברות: "ידוע להיכן גלו עשרת השבטים, וכמבואר בתנ"ך, מלכים ב' פרק יז: 'בִּשְׁנַת הַתְּשִׁיעִית לְהוֹשֵׁעַ לָכַד מֶלֶךְ אַשּׁוּר אֶת שׁוֹמְרוֹן וַיֶּגֶל אֶת יִשְׂרָאֵל אַשּׁוּרָה וַיַּשֶׁב אֹתָם בַּחְלַח וּבְחָבוֹר נְהַר גּוֹזָן וְעָרֵי מָדָי'. וכך כתוב בספר דברי הימים א', פרק ה, לעניין שבטי ראובן וגד וחצי שבט מנשה שישבו בעבר הירדן המזרחי: 'וַיָּעַר אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֶת רוּחַ פּוּל מֶלֶךְ אַשּׁוּר וְאֶת רוּחַ תִּלְּגַת פִּלְנֶסֶר מֶלֶךְ אַשּׁוּר וַיַּגְלֵם לָראוּבֵנִי וְלַגָּדִי וְלַחֲצִי שֵׁבֶט מְנַשֶּׁה וַיְבִיאֵם לַחְלַח וְחָבוֹר וְהָרָא וּנְהַר גּוֹזָן עַד הַיּוֹם הַזֶּה'. הערים הללו מזוהות בתלמוד: (קידושין עב): 'חלח - זו חלזון, חבור - זו הדייב, נהר גוזן - זו גינזק, ערי מדי - זו חמדן וחברותיה, ואמרי לה: זו נהוונד וחברותיה, מאי חברותיה אמר שמואל: כרך מושכי, חוסקי ורומקי'. ערים אלו ידועות כיום מהשערות החוקרים, ונמצאות קצת בצפון עיראק, קצת באיראן, מזרח תורכיה, אפגניסטן ועוד.
"לגבי השאלות, מה קרה להם, והיכן הם נמצאים כיום, והאם הם עתידים לחזור, נחלקו תנאים ראשונים ואחרונים. במשנה, סנהדרין י', ג', נאמר: 'עשרת השבטים אינן עתידים לחזור, שנאמר (דברים כט) וישליכם אל ארץ אחרת כיום הזה'. למעשה, ניתן ללמוד על מצבם מסוגיה אחרת, הנוטה בעיקרון לשיטת רבי עקיבא, והיא במסכת יבמות (יז, א) שם מסופר שעשרת השבטים הוכחדו ואינם קיימים יותר כיהודים".
הרב שמואלי מסכם בכך שלמעשה, בספרי רבותינו לאורך הדורות נמצאת הכמיהה ל'החזרת הבנים הביתה', כשהיא משולבת בד בבד עם התקווה והציפייה הכללית לביאת המשיח, ולשאר ההתרחשויות הניסיות האמורות להתרחש בעת ההיא. דבר מעניין מובא בכתבי המהר"ל מפראג, האומר שהשבטים האבודים יצוצו בהתאם ל"מעשי אבות - סימן לבנים".
"כל מה שקרה לאבותינו, אברהם, יצחק ויעקב, הינם סימנים למה שיתרחש לעם ישראל מבראשית ועד אחרית הימים", מבאר הרב שמואלי. "הרי ידוע כי יוסף נעלם מיעקב אביו ומאחיו במשך זמן של 22 שנים. כל אותו זמן לא ידעו כלל מה קרה ליוסף, ולא היה להם אפילו קצה חוט בעניין, ולא עוד אלא שיעקב התאבל עליו ממש כעל מת, והיה בטוח שלא יחזור עוד. בסופו של דבר הכל התהפך, ומהמקום הבלתי צפוי, במקום שהם חשבו שלנגדם עומד יריב רציני, נחשף יוסף ואמר להם: 'אני יוסף, העוד אבי חי?'. מבאר המהר``ל שכל זה סימן למה שיהיה עם עשרת השבטים שגלו משומרון, מנחלת יוסף, והם נמנים על בית יוסף. אף אחד לא יודע מה קרה להם, בדיוק כמו שהיה עם יוסף, ואפילו קצה חוט אין בידינו לגלות אותם. ולמרות שאנחנו עורכים חיפושים בקצווי תבל כפי שערכו אחי יוסף אחרי יוסף, הם עדיין לא נמצאו, ולא עוד אלא שישנם מחכמי ישראל שאף התבטאו עליהם שהם אינם עתידים לחזור, בדומה למה שיעקב חשב על סופו של יוסף שהוא אינו עתיד לחזור. וככה יחלוף זמן, ופתאום בבת אחת יצוצו לעינינו אחינו עשרת השבטים, ויקראו בחיל: 'אנחנו עשרת השבטים, העוד אבי חי?'".