200 טורים, וואו. אני מסתכל אחורה ומתנשף בלאות מלווה בסיפוק גדול. מאז מאי 2009 מתפרסם כאן ב-mako המדור "תשובת השבוע", ולמרות השוני הבולט בין שאר תכני האתר - הטורים צברו די מזמן יותר ממיליון צפיות, במצטבר. במה לא נגענו כאן? בטור הראשון שאלנו למה בעצם חרדים לובשים שחור, ובטור ה-199 ביררנו את השאלה, האם ניתן להפסיק להיות יהודי. בין לבין הפנינו לרבנים המשיבים המון שאלות מרתקות: למה אסור לעשות קעקועים? (98,000 כניסות!), מה קורה לנו כשאנחנו מתים?, האם לחלומות יש משמעות?, למה אין לקיים יחסי אישות לפני החתונה?, איפה אלוהים היה בשואה? ועוד שאלות מרתקות יותר או יותר, שנועדו בעצם לעשות סדר, ולהסביר את היהדות כמו שהיא, ללא חומרות וקיצוניות - או חפיפניקיות מהצד השני.
יחד עם זאת, ב-199 השאלות שפורסמו, הרגשתי כל העת שמרחפת מעל שאלה שקופה אחת: למה בכלל להתעניין ביהדות?
כלומר, לאדם החילוני הממוצע, שטוב לו בחייו כמו שהם, והוא לא מרגיש צורך להיכנס למסגרת שנראית מבחוץ כובלת - מה אכפת בעצם מתי נברא העולם, ולמה צריכים להתפלל שלוש תפילות ביום? טוב לו באורח החיים שלו, עם הסביבה שלו, עם צריכת התרבות שלו, עם החיים שהוא כבר בנה לעצמו. אז למה בעצם להתעניין ביהדות ו"להסתכן" באובדן אורח החיים הנוכחי שלו? למי יש בכלל כח לכל הסרט הזה?
הפעם, ברשותכם, לראשונה במדור אשיב על התשובה בעצמי.
צריך להתמודד עם האמת
קודם כל, אני יוצא מנקודת הנחה שיש ישות תבונית שבראה את העולם. תסלחו לי, אבל צריך להיות ממש עיוור כדי לא להבחין בכך. המורכבות המדהימה של העולם, העובדה שאין דבר כזה יש מאין (כמו הדוגמה המפורסמת: אם תמצאו שעון במדבר, יהיה מובן מאליו שמישהו היה כאן לפניכם, נכון?), המרחק המדויק של כדור הארץ מהשמש והירח, אופן הרבייה של בני האדם ובעלי החיים, תנאי החיים המושלמים בכדור הארץ, הפוטוסינתזה שמאפשרת לנו לחיות, העובדה שיש לנו מה לאכול, ומעל הכל - החוקיות המופלאה של הטבע, מעידה כאלף עדים שיש מי שיצר אותו, ושהוא לא נוצר ככה סתם, בטעות. בדיוק כמו שאת המאמר שאתם קוראים כעת, מישהו ישב וכתב. אף בר דעת לא חושב שאיזו קרפדה רקדה ריקודי-עם על המקלדת, וזה מה שיצא.
אחרי התובנה הזו, שיש מי שיצר את העולם, נשאלת השאלה הפשוטה: מה הוא רוצה ממני, בעצם? מן הסתם, אם הוא ברא אותנו ונתן לנו תנאי חיים כאן על פני הכדור, הוא רוצה שנלך בדרך מסוימת. הוא לא רוצה, למשל, שנהרוג, שנהרוס את הטבע, שנתעלל בתינוקות. בגלל זה הוא טבע בכל בני האדם מוסר בסיסי. בדיוק כמו אב ואם שמביאים ילד לעולם - הם לא מפקירים אותו לגורלו דקה אחרי שנולד, אלא מגדלים אותו, אוהבים אותו, מנסים לכוון אותו אל הטוב (בעיניהם). אף אדם שפוי לא מלמד את בנו לרצוח, לאנוס ולגנוב. יש לנו אחריות כלפי בני האדם שהבאנו לעולם - ילדינו. לכן כל הורה מצייד את ילדיו במן ספר הדרכה, מה טוב ומה לא. כלומר, מבחינתי מובן מאליו שה' לא סתם ברא עולם מופלא, וזרק אותנו כאן כדי לשבור את הראש, להיות ולמות ללא שום סיבה ותכלית. ברור לי שבאחד משלבי ההיסטוריה הוא העניק את ההדרכה הזו לאנושות ו/או לחלק ממנה.
בשלב הזה, השלישי, שאלתי את עצמי שאלה פשוטה בתהליך החיפוש שלי, שהחל אי שם לפני עשור: אם אכן יש מישהו שברא את העולם, ואם הוא נתן הדרכה כיצד לחיות (תיארתי לעצמי שלא בהכרח אבין כבר בהתחלה את כל פרטי ההדרכה. בדיוק כמו שכשהייתי בן 5, לא הבנתי למה ההורים שלי מתעקשים שאלבש מעיל כבד ומציק בחורף) - אז איפה בדיוק נמצאת ההדרכה? ידעתי שיש כמה דתות מרכזיות שמאמינות בקיומו של אל אחד, וכשבדקתי אותן לעומק (כל אחד מוזמן לעשות זאת) - לא היה ספק שהיהדות היא הנכונה מביניהן. ובפרט לאור העובדה שנולדתי יהודי.
בשלב הזה נשארים עם ההבנה שהיהדות היא הדרך שאלוהים נתן לנו, כיהודים (לשאר העמים יש את שבע מצוות בני נח). אני מכיר המון אנשים שמסכימים שזו דרך האמת - אבל בפועל מתקשים ליישם אותה, ואפילו חוששים לברר אודותיה, מחשש שזה יחייב אותם בפועל. אמנם אי ידיעת החוק אינה פוטרת מעונש, אבל כשאתה יודע את החוק ופועל במכוון כנגדו - זה בעייתי עוד יותר. זה מובן באיזשהו אופן, אבל גם מאוד לא מובן. אי אפשר לברוח מהאמת. אפשר לדחות אותה, אפשר להתעלם ממנה, אבל בסופו של דבר נצטרך להתמודד איתה פנים אל מול פנים. וככל שנדחה את זה - הנזק המצטבר יהיה גדול יותר. כמו הזנחת טיפולי שיניים, או כמו חוסר פיקוח על הסביבה התרבותית של הילדים שלנו - בסוף זה יתנקם בנו בחזרה. אז למה לא להתעורר בזמן? ובפרט שהיהדות לא כזו מפחידה כמו שחושבים, אלא להפך: מיישרת לנו את החיים גם בעולם הזה, ומשפרת אותם בהמון תחומים.
כאן אנחנו בעצם חוזרים לשאלת המפתח של טור ה-200 הנוכחי: למה בעצם להתעניין ביהדות? התשובה פשוטה, והיא בעצמה שאלה: למה בעצם לא להתעניין ולא לשאול? הרי כולנו שואלים את עצמנו שאלות מפתח על מהות החיים. אז למה לא לחפש אותן באופן רציני, ובמקום זה להעביר את החיים מבלי להבין למה בכלל אנחנו חיים, ומה אנחנו עושים כאן חוץ מלהעביר עוד יום ועוד יום, ליהנות, לצבור חוויות, להתרבות וכו'?
אנחנו טובים גם בלי התורה?
אין ספק שלא באנו לעולם רק כדי להעביר את הזמן ("לשרוף את הזמן", על פי ביטוי די מבהיל מבחינת חוסר המודעות), ליהנות, לבלות, להתרבות, לאכול - ואז למות. חייבת להיות סיבה יותר עמוקה, יותר משמעותית. לא יכול להיות שהמשמעות של כל הבריאה הזו היא ריק אחד גדול. לא יכול להיות שאחרי המוות, הנשמה פשוט נעלמת. כמו שהיא באה מאיפשהו (הרי הגוף לא נולד רק כבשר ועצמות, אלא גם הכיל נשמה בתוכו), כך היא גם הולכת לאנשהו. ולא מתקבל על הדעת שאחרי המוות, אנחנו והיטלר נגיע לאותו מקום. כל אחד מקבל שכר ועונש על מעשיו בעולם הזה. ובשביל שכר ועונש, צריכים חוקיות מסוימת. והחוקיות הזו נמצאת, מן הסתם, בתורה עצמה.
המשפט הקבוע שאני שומע, "אני אדם טוב גם בלי התורה", נכון רק בחלקו. כי באמת ישנם אנשים טובים, ערכיים, יקרים ונהדרים בציבור החילוני. אבל היכן המחויבות למי שברא אותך? ובכלל, האם כל אדם יכול להחליט לעצמו האם הוא מוסרי או לא? בסוגיות כבדות משקל כמו הפלות, עבור בחורה לא מאמינה זו "זכות האישה על גופה" (תוך התעלמות מהעובדה שהעובר הוא לא בדיוק גופה), אבל מבחינת התורה זה רצח לכל דבר; מבחינת גבר נשוי ולא מאמין, בדרך כלל אין בעיה מוסרית בגלישה לאתרים לא צנועים. מבחינת התורה, מדובר בבגידה תודעתית לכל דבר. כנ"ל לגבי סוגיות כמו תרומת איברים מאדם שעדיין לא מת לחלוטין וכו'. אין ספק שמוסר אמור להגיע מלמעלה, ממי שברא את העולם, ולא להיות יציר כפיו של כל אדם שחושב שהמוסר שלו הוא-הוא הנכון.
מחפשי אמת? אתם במקום הנכון
בואו נניח שיש ביהדות הרבה סימני שאלה, הרבה קושיות ודברים לא מובנים. בשביל להבין את הכל לעומק, צריכים פשוט לשבת וללמוד. לא מקבלים אמונה וידיעה ככה סתם - צריכים "לקנות" אותה על ידי עמל. זה בהנחה כמובן שאתם מחפשי אמת, ולא מבקשים להעביר כאן את 70-80 השנים שנקצבו לכם, ב"לחיות את הרגע" מבלי לחשוב על מהות קצת יותר עמוקה.
את קצוות החוטים לכל שאלות המפתח ניסינו להביא לכם כאן ב"תשובת השבוע" ב-mako, ואני מקווה שהצלחנו במעט. חשוב לי להודות לכל הרבנים שליוו את המדור עד כה וסיפקו שאלות מצוינות - הרב זמיר כהן, הרב יצחק פנגר, הרב פנחס בדוש, הרב אלי עמר, הרב גד ליאור, הרב יצחק גבאי, הרב יפתח סופר ואחרים. חשוב לי גם להודות לעורכי ערוץ הרוח לדורותיו, שהאמינו במדור באופן גורף, לא צנזרו השקפות שלא תאמו להשקפת עולמם, ובאופן כללי פרגנו ותמכו: רועי ג'ערני, מעוז דגני, קרן לוי-צדק, יפית פרץ, אופיר ארצי וכמובן קרן ליבסקי, העורכת הראשונה ומייסדת מדור הרוח.
ומה הלאה? אמנם היה מפתה מאוד להכריז כאן, במדור ה-200, על פרידה מהטור, אבל הנבירה בארכיון, ובכלל, חידוד הבנת החשיבות של המדור, נותנים לי מוטיבציה להמשיך איתו עוד ועוד. אז נמתין לסיכום הבא במדור ה-300, ועד אז - היו שלום ותודה שהתעניינתם במהות, בין שאר התכנים כאן ב-mako.