אם אתם לא מבקרים בשוטף בבתי כנסת, ולמרות זאת יצא לכם להשתתף בתפילת ערבית בימים האחרונים, אולי שמתם לב למשהו שלא קורה בכל ימות השנה. קצת לפני סיום התפילה מברכים כולם "ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על ספירת העומר", ולאחר מכן מונים את היום המדויק לעומר (היום ביהדות מתחיל, כידוע, מהערב) – "היום שלושה ימים לעומר", "היום תשעה ימים לעומר, שהם שבוע אחד ושני ימים" וכן הלאה.
אז מה בדיוק סופרים? בשבע מילים: את שבעת השבועות שיעברו עד לחג השבועות. ממחרת הפסח ועד לחג השבועות חולפים 49 ימים, כלומר שבעה שבועות, ומאחר ובני ישראל חיכו כל כך למתן התורה בהר סיני, הם ספרו את הימים בעקביות, ועל הדרך גם הזדככו והיטהרו לקראת היום הגדול והנורא של קבלת התורה.
המקור לספירת העומר נמצא בספר ויקרא, פרק כ"ג: "וספרתם לכם ממחרת השבת, מיום הביאכם את עומר התנופה, שבע שבתות תמימות תהיינה". גם בספר דברים, פרק ט"ז, מופיע הציווי "שבעה שבועות תספר לך, מהחל חרמש בקמה תחל לספור שבעה שבועות. ועשית חג שבועות לה' אלוהיך, מסת נדבת ידך אשר תתן, כאשר יברכך ה' אלוהיך".
המקור לשם עומר נמצא בקרבן העומר (שעשוי משעורה), שהקריבו בני ישראל למחרת חג הפסח. הוא נקרא עומר על שם כמות התבואה שהקריבו. ומאחר וביום הראשון של הספירה הקריבו את קרבן העומר, קראו לספירה כולה "ספירת העומר".
תעשו כבוד
ספירת העומר כוללת הלכות רבות. לדוגמה, אם שכחתי לספור באחד הימים, מה עליי לעשות בימים הבאים? יש להמשיך לספור, אך ללא ברכה. אם שכחתי לספור בערב אך נזכרתי בבוקר שלמחרת, האם להפסיק לגמרי? לא, יש לספור בבוקר ללא ברכה, והחל מהערב לחזור לספור בברכה. אם שואלים אותי בערב כמה היום לעומר וטרם ספרתי, האם מותר לי לענות או שמא זה ייחשב כספירה? צריכים לענות "אתמול היו כך וכך ימים לעומר". וכן הלאה.
לספירת העומר יש גם משמעות עמוקה על פי הקבלה. שבעת השבועות מוקבלים לשבע הספירות הקבליות – חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד ומלכות – וכך גם ימי הספירה. לדוגמה, היום הראשון שבשבוע הראשון של הספירה הוא "חסד שבחסד", היום השני הוא "גבורה שבחסד", היום הראשון שבשבוע השני הוא "חסד שבגבורה" וכן הלאה. יש לכך משמעויות נוספות, אבל לא זה המקום להידרש לכך.
בימי ספירת העומר יש מרכיב מאוד חגיגי, אבל לפחות בחלקם (מתחילת הספירה ועד לל"ג בעומר) יש גם ממד של אבל. הסיבה היא מותם של 24,000 תלמידיו של רבי עקיבא, בימי מרד בר כוכבא. הגמרא מסבירה שהמגפה שפרצה בקרבם הייתה בגלל שלא נהגו כבוד זה בזה. לאחר פטירתם ההמונית, נותרו לרבי עקיבא חמישה תלמידים בלבד (רבי שמעון בר יוחאי, רבי מאיר בעל הנס, רבי יהודה בר אלעאי, רבי יוסי ורבי נחמיה).
האבלות שאנו נוהגים באותם ימי אבלות שמסתיימים בל"ג בעומר (או בל"ד בעומר, תלוי בכמה גורמים), יום פטירת רבי שמעון בר יוחאי וגם היום שבו פסקה המגפה, כוללים איסור להסתפר ולהתגלח (אם כי יש המקלים להתגלח מדי ערב שבת), הימנעות מחתונות, הימנעות משמיעת מוזיקה (אם כי אפשר לשמוע מוזיקה ווקאלית, ללא כלי נגינה) ועוד.
כמובן שבכל אלה כמעט אין טעם אם אנו לא מפנימים את המסר העיקרי: עלינו לנהוג כבוד האחד ברעהו, גם אם דעותינו שונות ואף סותרות. למרות חילוקי הדעות וההשקפות – אנחנו עם אחד.