"המנהג בכל תפוצות ישראל לעשות 'כפרות' בערב יום הכיפורים", נכתב ב"ילקוט יוסף – שולחן ערוך", והמנהג מבואר מיד: "דהיינו שנוהגים לשחוט תרנגול לכל אחד מבני הבית, ומנהג זה יסודתו בהררי קודש, עוד מימות הגאונים". וכך זה עובד: לוקחים תרנגול זכר (לאיש) ותרנגולת נקבה (לאישה), ומסובבים אותם סביב ראשו ואומרים "זה חליפתי, זה תמורתי, זה כפרתי". תוך כדי יש להרהר תשובה כמובן, שללא זה מדובר בטקס בלבד ללא משמעות, וכך יש לעשות גם לשאר בני הבית. אולם בשנים האחרונות אנו רואים שהמנהג הולך ודועך, ובמקומו עורכים את הכפרות בכסף דווקא. למה השינוי, ומה בכלל ההבדל בין תרנגולת לכסף?
לתרנגול לא עובר שום חטא
"הכפרות נועדו לפדיון", מבאר הרב אלי עמר. "באותו תהליך אדם פודה את נפשו, ומבקש שבזכות זה שהוא נותן צדקה, הוא יתנקה מהעוונות. ניתן לערוך כפרות בדגים או בכסף או בתרנגולת זכר לאדם ותרנגולת נקבה לאישה".
הרעיון הוא להעביר את החטאים שלנו לתרנגול, כפי שרבים חושבים?
"לא, הרעיון הוא לשחוט את התרנגול ולתת אותו לנזקקים. בעבר לא היו רשתות שיווק מסודרות כמו היום, וזו היתה צדקה משמעותית. יחד עם זאת, בשנים האחרונות יצא שהתרנגול הרבה פעמים יצא טריפה, ואז המטרה לא השיגה את ייעודה, כי אף עני לא אוכל - ואין כאן צדקה. לכן אמרו רבים שעדיף יותר לעשות בכסף".
אז החטאים לא עוברים לתרנגול.
"חס וחלילה, אנחנו בסך הכל מבקשים פדיון לנפשנו בזכות הצדקה, כך שמשפחה רעבה תאכל מהעוף. לצורך העניין, אדם שרק יעשה עם התרנגול סיבוב מעל הראש – לא עשה כפרות. הייעוד הוא להעביר את התרנגול למשפחה נזקקת. גם חייבים לשחוט אותו, כדי שלא סתם ינקר להם בגינה. לתרנגול לא עובר שום חטא. אנחנו רק מבקשים שבזכות הפעולה הזו, התרנגול ילך לשחיטה ואנו נלך לחיים טובים ולשלום. זה כמו כסף – סוג של פדיון נפש. זה לא כמו ביום כיפור שהכהן הגדול שולח את השעיר, והשעיר לוקח את עוונותיהם של כל עם ישראל. כאן זה רעיון של צדקה".
אז למה מלכתחילה לא עשו את זה בכסף?
"כי יותר ראוי לתת לעני אוכל מאשר כסף. התרנגול היה בזמנו יותר שימושי מאשר הכסף. זה אוכל מיידי. אמונת המון העם הולידה את האמונות השונות. אנשים עושים סוג של אנלוגיה כזו, אבל האמונה הזו נובעת מחוסר ידיעה".
בנוסף לבעיית הטריפה, בשנים האחרונות ישנה התייחסות רחבה לנושא צער בעלי חיים, הכרוך לעתים בטיפול בתרנגולות. הרב הראשי לישראל, הרב דוד לאו, הוציא לאחרונה קריאה פומבית המתריעה מפני פגיעה בתרנגולות טרם שחיטתן. הרב הפנה את הקריאה "לאלה הנוהגים לשמר את מנהג אבותם בעשיית כפרות בבעלי חיים", וביקש "להזכירכם את החובה הקדושה הקיימת בכל ימות השנה להימנע מ'צער בעלי חיים', למנוע כל סבל וכאב מיותר מבעלי החיים, לדאוג להובלתם בצורה הראויה ולדאוג לטיפול הראוי בהם... במידה וינהגו בתרנגולים בדרך לא ראויה, ברור שמדובר ב'מצווה הבאה בעבירה', ולא לכך התכוונו חכמים במצוות הכפרות. אשר על כן הן על הסוחרים והן על המקיימים את המצווה להקפיד ביתר שאת על כך".
בסיום מכתבו הדגיש הרב לאו ש"הכל תלוי בכוונת הלב ובחזרה בתשובה שלמה", ולאו דווקא בביצוע הטקס עצמו, ללא כוונה אמיתית ובניגוד להלכה.
>> לתשובת השבוע שעבר: מה ההבדל בין אשכנזים לספרדים ביהדות?