חודש הסליחות אלול כבר כאן, ומאות אלפי אנשים הולכים לסליחות אחרי חצות הלילה או באשמורת הבוקר. כאן בעצם מתחילה תקופה שמגיעה לשיאה ביום כיפור. עד אז יש זמן להרהורים, חשבון נפש, ובעיקר ניסיון לנתח את השנה האחרונה - עד כמה היינו בסדר ועד כמה לא - ולנסות להשתפר הלאה.
אבל איך בדיוק עושים תשובה? אם לא כיבדנו מספיק את ההורים למשל - איך נכפר על כך? והאם יש בכלל כפרה? הרי אם נאשם בבית המשפט יביע חרטה על מעשה חמור שביצע, זה לא ממש יספיק ולמרות הכל הוא ייענש ויישלח לכלא. אז האם כך זה גם כאן, ולא משנה כמה נתחרט?
"לא פעם אני פוגש אנשים שחיים בתסכול פנימי בגלל טעויות שעשו בעבר", פותח הרב זמיר כהן, יו"ר ארגון הידברות. "אבל צריכים לדעת שאין דבר שאין לו כפרה. זה מתחלק בין עבירות שבין אדם לחברו לבין עבירות שבין אדם למקום, כלומר לקב"ה. אם למשל אדם מסוים גזל מחברו, זה לא יעזור אם הוא יבקש סליחה מהקב"ה. הוא צריך לבקש סליחה מאותו אדם ולהחזיר את הגזילה".
ואיך זה פועל בתשובה שבין אדם למקום?
"הרמב"ם כותב שאדם שעבר על מצוות עשה - כמו למשל שלא קידש בליל שבת, לא בירך ברכת המזון אחרי הסעודה, לא הניח תפילין - ברגע שעשה תשובה, מיד מתכפר לו. אבל אם עבר על מצוות לא תעשה - התשובה תולה ורק כשמגיע יום הכיפורים - זה מתכפר. ואם עבר על לא תעשה שיש בו כרת או מיתת בית דין - תשובה ויום הכיפורים שניהם תולים, והייסורים שבאים עליו מנקים אותו לחלוטין".
כלומר, בכל זאת יש דברים שאי אפשר לצאת מהם רק על ידי חרטה וחזרה למוטב.
"נכון. אבל חשוב לדעת שיש שני סוגי ייסורים: ייסורים שבאים על האדם נגד רצונו, וייסורים שהאדם מביא על עצמו. למשל, אם הוא מרגיש פיתוי לצאת לסרט עם חברים אבל מתגבר עליו ויוצא לשיעור תורה במקום - דבר שמתקבל בלעג אצל החברים - מעט ייסורים כאלה שווים כמו הרבה ייסורים אחרים. אישה שפגעה בבעלה במילים קשות והוא בוער בתוכו אך מתגבר ולא מחזיר לה - המעט הזה שווה הרבה ייסורים שהיו יכולים לבוא מלמעלה, כמו הפסדים כספיים גדולים בלתי צפויים וכדומה".
"לא מעט אנשים שחושבים שכדי לתקן את מחדלי העבר עליהם לגדל זקן וללבוש בגדים של בחורי ישיבות. הם אינם יודעים שמראה זה נועד לסייע לעמידה בניסיונות, אבל זה אינו תנאי לקבלת התשובה. בחור יכול להישאר בלבוש הקודם שלו עם הג'ינס והטריקו, אבל כל עוד הוא מתחרט על העבר, מתוודה בפיו בינו לבין האלוקים ולא רק במחשבה, ובאמת עוזב את החטא ומקבל את העתיד שלא ישוב לבצע את אותה עבירה - אותה עבירה נמחקת לחלוטין. אלה הם דברים שכתובים בפירוש בתנ"ך".
גם הרב גבריאל עשור מסביר שאין דבר ביהדות שאין לו כפרה. עם זאת, יש דברים שהכפרה שלהם קלה יותר, ויש דברים שמצריכים תשובה מורכבת יותר. "כמובן שביהדות התשובה מחולקת לסוגי תשובות שונות", הוא מסביר. "יש תשובת המשקל, שמה שאדם חוטא - הוא צריך לעשות הפוך לזה. אם הוא חטא בחילול השם, הוא צריך לעשות קידוש השם. אם הוא חילל שבת - הוא צריך לשמור שבת ואולי אפילו להפיץ הלאה. דבר נוסף שהרמב"ם מזכיר הוא הווידוי - כלומר, האדם צריך להתוודות בפה ממש, לא כהרהור הלב. אלה הווידויים שאנו אומרים בכל יום בתפילה ובסליחות".
לפעמים יש גם עניין של שינוי שם. למה בדיוק?
"כי כשאדם שכל כך הרשיע חוזר בתשובה, יוצרים לו מצב כמו של גר שנחשב כתינוק שנולד. אמנם לא ברמה של גר, כי במקרה של גרות זו ממש החלפת הנפש, אבל כאן אצל היהודי אלה חיים חדשים. לכן אחד הסממנים של תשובה הוא שינוי השם, כאילו האדם אומר 'החוטא הוא אדם אחר, אני אדם חדש'".
הרב אהרון לוי מוסיף ומסכם שברמה העקרונית, השכל האנושי לא מקבל את המושג כפרה. "החברה כיום לא סלחנית גם כלפי אנשים ששילמו את חובם", הוא אומר. יש בכך היגיון, כי אדם שמתחרט בפני שופט היה צריך לחשוב על זה לפני המעשה. לעומת זאת, התפיסה היהודית את מושג הכפרה שונה, ולא מתעלמת מכל מה שאמרנו קודם. אנחנו מבינים שההענשה היא לא כדי לנקום באדם אלא כדי להרחיק אותו שלא יסכן את החברה, וגם כדי להראות שהפשע לא משתלם. אבל אם השופט יודע בוודאות שהנאשם מתחרט באמת - אין סיבה להעניש אותו".
"לכן הרמב"ם אומר שהתשובה האמיתית היא שהקב"ה יעיד על האדם שהוא מתחרט באמת על מעשיו, ואז המעשים הרעים שעשה יהפכו לזכויות. ליתר דיוק, אם האדם חזר בתשובה מיראה - הזדונות הופכים לשגגות, כלומר העבירות לא נמחקות לגמרי אלא הופכות לעבירות בשגגה. אבל אם האדם חוזר בתשובה מאהבה - הזדונות הופכים לזכויות, לא פחות".
מתלבטים מתי להעיר למישהו ומתי פשוט לשתוק? לרבי יש חוקים
לפי היהדות, אדם שנוטל את נפשו לא זכאי להיכנס לגן העדן. מה לגבי טופז?