למה דווקא בחודש שבט?
המקור הקדום ביותר שמצביע על ט"ו בשבט כראש השנה לאילנות הוא מסכת ראש השנה במשנה: "אַרְבָּעָה רָאשֵׁי שָׁנִים הֵם: בְּאֶחָד בְּנִיסָן רֹאשׁ הַשָּׁנָה לַמְּלָכִים וְלָרְגָלִים. בְּאֶחָד בֶּאֱלוּל רֹאשׁ הַשָּׁנָה לְמַעְשַׂר בְּהֵמָה. רַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמְרִים, בְּאֶחָד בְּתִשְׁרֵי. אֶחָד בְּתִשְׁרֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה לַשָּׁנִים וְלַשְּׁמִטִּין וְלַיּוֹבְלוֹת, לַנְּטִיּעָה וְלַיְרָקוֹת. בְּאֶחָד בִּשְׁבָט, רֹאשׁ הַשָּׁנָה לָאִילָן, כְּדִבְרֵי בֵית שַׁמַּאי. בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים, בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בּוֹ."
מהבחינה ההלכתית, ט"ו בשבט הוא תאריך מפתח המשפיע על מצוות שונות הקשורות בפירות האילן, דוגמת ערלה, ביכורים, נטע רבעי, תרומות ומעשרות, ולחלק מהפוסקים הדבר משפיע גם על שנת השמיטה, במידה והיא קרובה. כלומר, ההלכה מתייחסת אחרת לפירות שהגיעו לשלב מסוים בגידולם לפני או אחרי ט"ו בשבט. אל הפירות שרואים על האילנות לפני המועד, מתייחסים כאילו הם שייכים לשנה שלפני, אך כלפי הפירות שגדלים אחרי ט"ו בשבט, מתייחסים אחרת, כאילו הם שייכים לשנה הבאה. ולמה דווקא בתאריך זה? רש"י מסביר: "שכבר עבר רוב ימות הגשמים, שהוא זמן רביעה, ועלה השרף באילנות ונמצאו הפירות חונטים מעתה".
מנהגי החג
המנהגים הנפוצים ביום זה הם אכילת פירות משבעת המינים, שבהם נשתבחה ארץ ישראל - רצוי כאלה שגדלו בפועל בארץ, עריכת סדר ט"ו בשבט (אותו דבר, רק באופן רשמי יותר) וקריאת "תיקון פרי עץ הדר". בזמנים עברו נקראו תפילות מיוחדות, ואף פיוטים עתיקים הושרו במסגרת ברכות האילן. שני פיוטי תפילה כאלה, שיועדו להצלחת היבול, נמצאו בזמנו בגניזה הקהירית.
אז למה בעצם נוהגים היום לאכול פירות יבשים דווקא? מה רע בפירות טריים?
ובכן, התשובה מעניינת: בעבר, כשעם ישראל היה בגלות, היתה חשיבות באכילת פירות שמקורם דווקא בארץ ישראל. לכן בתנאי המסחר והשימור של אז, כמובן שלא הצליחו להביא לכל יהודי התפוצות דווקא פירות טריים מארץ ישראל, אלא 'נאלצו' להסתפק בפירות יבשים. היום, דווקא כשאנחנו בארץ ישראל, חלק גדול מהפירות היבשים שמגיעים אל שולחננו הם דווקא משלוח מחו"ל.
ט"ו בשבט שמח וטעים לכולם!