היו לצעד הזה מניעים ריאליים והגיוניים, אבל הוא נבע גם מתוך שיקולים דתיים-הלכתיים. ברור לכל שבפייסבוק ניתן להיתקל כל הזמן בתמונות לא ראויות, בתכנים לא צנועים ובאווירה שלא ממש הולכת יד ביד עם התורה - אותה תורה שמחשיבה כל כך את מושג הזמן.
אם בעולם הכללי קיים המושג "לשרוף את הזמן", הרי שאין לו מקום ביהדות. הזמן הוא דבר יקר מאוד, לא משהו שראוי לשרוף, ותמיד אפשר לנצל אותו כדי לעשות משהו מועיל. פייסבוק מבטאת את ההפך הגמור, מן הסתם. כי מי מאיתנו לא מצא את עצמו בוהה שלוש שעות בתמונות של החברים המקריחים מהיסודי? ובקיצור, הזדמנות לבדוק לעומק מהי גישת היהדות לנושא הפייסבוק, הטוויטר האינסטגרם ושאר הרשתות החברתיות למיניהן.
"כל כלי, ובכלל זה גם האינטרנט, הוא כשלעצמו ניטרלי", צוטט בעבר הרב זמיר כהן, ראש ארגון הידברות, סביב נושא האינטרנט. "אפשר לפרסם דרכו תכנים חיוביים ומועילים בהיקפים חסרי תקדים, ואפשר לפרסם דרכו תכנים שליליים באותו היקף. למעשה, האינטרנט הפך לאחד מאויביו הגדולים של האדם השפוי. הזמינות לתכנים ירודים ביותר הובילה ומובילה לקלקול מבוגרים, בני נוער ואפילו ילדים".
הרב זמיר מצביע על מספר בעיות שיש ברשתות החברתיות, מבחינת ההשקפה היהודית. "ראשית, התקשרות לא בריאה בין אנשים שעלולה להזיק. זה לא סוד שמשפחות שלמות התפרקו כתוצאה מהתקשרות זו. סיפורים שלא נעים להעלות על דל שפתיים – גרמו לגירושין, והכל בעקבות פריצת הגבולות שיש ברשתות החברתיות. שנית, חשיפה אישית ברמה שעלולה להזיק. וכשמדובר בבנינוער – הסיכון גדול הרבה יותר, ולמרבה הצער זה מגיע עד כדי התאבדויות. המתחים והלחצים החברתיים הם הרסניים".
ומה לגבי דברים תועלתיים שונים, כמו חיזוק קשרי משפחה? גם כאן נראה שהנזק עולה על התועלת. "אכן ישנה תועלת מועטה כלשהי גם בכלים מהסוג הזה. אבל כמו במסחר – עלינו לבדוק רווח כנגד הפסד. כל עולם המסחר פועל על פי סטטיסטיקות. ברור שכאשר כל עולמנו הרוחני עומד מנגד, עלינו לקיים את דברי חז"ל: הווי מחשב שכר מצווה כנגד הפסדה. ההפסד ברשתות האלה הוא עצום ונורא ביחס לתועלת המזערית".
יש סכנות אמיתיות ולא רק וירטואליות
הרב פנחס בדוש, העובד בעיקר עם בני נוער, מספר: "ברמה האישית אני לא פותח חשבון פייסבוק, אבל מעלים עין מחבר'ה שפותחים עבורנו חשבונות שונים. לא אעשה דבר כזה כדי לא לתת לכך לגיטימציה. אני רואה בזה נשק יום הדין של היצר הרע. אבל מצד שני, אני גם לא יכול להתעלם ממה שקורה.
"אם מישהו ישאל האם להיכנס לפייסבוק - אין ספק שאמנע אותו מזה. רבים המכשולים, וזה לא משהו שאדם יכול להשתלט עליו לחלוטין. אדם לא יכול לייצר מנגנון הגנה מכך. מעבר לכך, אצל בני נוער אני מזהה תופעה מדאיגה, שהם חיים בבועה שכאילו יש חברים, וכאילו יש תעסוקה, וכאילו יש מה לעשות. כך הבחור מרגיש פחות צורך אמיתי לפתח קשרים אמיתיים עם אנשים. הוא קיבל כמה לייקים - ומרגיש שהוא פורח. אנשים נכנסים לקונכייה של עצמם, וקשה לתקשר איתם. אני בתחום 15 שנה, ורואה את הפערים בין הנוער של היום לבין הנוער מלפני 3-4 שנים בסך הכל, כשהפייסבוק עוד היה בחיתולים, וההבדל פשוט לא יאומן. כשבני נוער מחזיקים פייסבוק, הם מרגישים שהגיעו לשלמות מצד המעטפת החיצונית של החברה וחיבור לחברה. זו הרשת החברתית - כשמה כן היא. מעבר לסכנות הרוחניות, יש בה גם סכנות חמורות לחברה טובה שיכולה לתקשר בצורה אמיתית ולא וירטואלית. לדעתי טרם קלטו את גודל הסכנה והנזק שכל זה צופן בחובו.
"מעבר לכך, היום הרבה יותר קשה להשגיח על הילדים. פעם ילד הסתובב בשכונה, היום הוא מסתובב עם 200 חברים בון זמנית. גם אם ההורים ירצו לעקוב, הם לא יוכלו לעשות זאת כי הילדים ינטרלו זאת בקלות".
מה לגבי פתיחת חשבון לקידום עסק מסוים?
"אם אדם מרגיש שהוא יכול לקחת את הכלי הזה ולהשתמש בו פרופר בשביל מטרה טובה ולגיטימית - אין בעיה. הוא רק צריך הגנה, שלא יהפוך את הדף לפרטי. אבל בכל אופן, צריכים להיות תמיד ערים לסכנות. אני בדיוק מטפל בבעיה של בני זוג שרוצים להתגרש דרך הפייסבוק. יש לגבר הרבה חברות בעמוד, והאישה מתנגדת. היא פתחה פרופיל בדוי, הציעה לו חברות ונענתה מבלי שהוא יידע מיהי באמת. זה כמובן החריף את היחסים ביניהם. אי אפשר לדעת לאן הדברים האלה יכולים להוליך. לכן אם אדם מציב גבולות שזה רק לקידום העסק - זה עוד אמצעי פרסום. אבל צריכים להיות ערים לסכנות, בעיקר הרוחניות".