לפני שבוחרים מה לקנות בסופר, כדאי לדעת ולהכיר מושגים שמהם נפסקת ההלכה:
מצה עשירה - כידוע, החמץ אותו אסרה התורה נוצר מקמח ומים. אולם אם לשו את הקמח במי פירות (יין, חלב, דבש, שמן ביצים, מיצים טבעיים וכו') היא אינה נחשבת חמץ משום שחומרים אלו אינם מחמיצים. כאן הפוסקים חלוקים לגבי הנושא, כשלרוב האשכנזים אוסרים (אף אומרים כי הם מחמיצים מהר יותר), אך הספרדים מקלים ואוכלים.
מצה שרויה - המושג השני והנתון למחלוקת אף הוא זה מצה שרויה, כלומר מצה שכבר נאפתה ואינה יכולה להחמיץ שוב, אפילו אם ישרו אותה במיכל מים זמן רב. ולכן, מותר לאכול מצה רטובה. גם כאן יש כאלה המחמירים שחוששים שאם נדבק מעט קמח על המצה לאחר האפייה, הקמח יחמיץ בתוך המים.
מוצרים שכשרים לפסח בכל השנה - ישנה סוגיה מעניינת לגבי הכשרות בפסח למאכלים בלאו הכי כשרים כל השנה לפסח, למשל כמו במבה, קולה, שמן זית וכו'. גם כאן, ניחשתם נכון, הספרדים מקלים ואומרים כי במקרה כזה לא חייב בכשרות (בדיעבד כמובן ולא מלכתחילה), והאשכנזים מחמירים מהחשש שנבלע בהם טעם חמץ משום שבושלו בכלי חמץ. למעשה, גופי הכשרות נוטים להחמיר כמו הרמ"א (שיטת האשכנזים) ואינם נותנים כשרות לפסח, אלא אם קו היצור הוכשר במיוחד.
עוד כתבות בערוץ הרוח:
פסח 2014: זמני כניסת ויציאת החג
תשובת השבוע שעבר: מצאתי כסף, אני חייב להשיב אבידה?
עוגיות פפושדו: כשרות לפסח או לא?
קטניות - המחלוקת העיקרית והנפוצה ביותר היא אכילת קטניות. התורה אסרה על אכילת חמשת מיני הדגן בפסח – חיטה, שעורה, כוסמין, שיבול שועל ושיפון, אך אורז, שעועית ושאר מינים אחרים לא נאסרו. אז מה בכל זאת קרה? לפני כ-700 שנה החלו בארצות אשכנז להחמיר שלא לאכול קטניות, ובמשך מספר דורות המנהג התפשט בכל קהילות אשכנז. הסיבות: חשש שבטעות, במקום אורז למשל, יבשלו בסיר גריסים או שאר מיני דגן; מקטניות רגילים לעשות קמח והיה חשש שעמי הארץ יראו אותם מבשלים ואופים קמח במהלך החג; היה חשש שמיני הדגן והקטניות שנשמרו במחסנים לתקופה ארוכה יתערבבו עם הגרגירים של החיטים והשעורים משום הדמיון ביניהם. בנוסף, השדות המשותפים לגידול קטניות וחיטה יכולים לבלבל ולהתערבב בשקים, או ממש בתוך השדה. גם הספרדים, או ליתר דיוק יוצאי מרוקו, סיגלו להם מנהגים והנהגות שאסרו להם כמה סוגי קטניות כמו חומוס ("חמס" במרוקאית) מהסיבה שהצליל של חומוס נשמע כמו חמץ, אך מעיקר ההלכה הקטניות מותרות.
למה סבון צריך להיות כשר?
המחלוקות העתיקות הללו יצרו הבדלים ושינויים ברורים באופי השגחת ונתינת הכשרות. לכאורה, נראה כי דווקא עכשיו, כשאנחנו בארץ ישראל, וכשהטכנולוגיה יצרניות המזון יכולות להבטיח את כשרות המוצרים, אז מדוע זה לא כך? "הטכנולוגיה לא פתרה את כל החששות", אומר הרב חגי לונדין ומזכיר כי "חלק מהמחלוקת, למשל בין ספרדים לאשכנזים, זה האם דפנות הכלים בולעות טעם וזה לא קשור לטכנולוגיה אלא לשיקול דעת הלכתי".
אז אין סיכוי לשנות את ההלכה?
"כל עוד אין סנהדרין, הרעיון הוא שכל עדה נותנת את הזווית הייחודית שלה, לא בגלל שהעדות האחרות לא בסדר אלא כביטוי לעולם הרוחני הייחודי שלה וכולם מרכיבים לפסיפס אחד. לעתיד לבוא, כשיהיה סנהדרין בעל שיקול דעת ופרספקטיבה, נוכל גם למקם מחדש את הזווית השונות באופן אחר, אחדותי יותר".
ממה אדם ששומר כשרות בסיסית בפסח בכל זאת צריך להיזהר?
"שיבדוק טוב שיש כשרות רשמית על המוצרים ולא פיקציה. דבר נוסף, שישים לב למוצרים וגם אם נראה שאין בהם קמח/חמץ אולי יש בהם תערובת עמילן".
אם אני ספרדי, ועד עכשיו נמנעתי מקטניות כי חשבתי שאסור, אז יהיה מותר לי השנה לאכול אותם?
"אם זה נעשה מטעות אז אתה יכול השנה לחגוג. אם זה נעשה בגלל העדה שלך (מרוקאי למשל) ואתה רוצה לשנות, צריך לעשות התרת נדרים שזו מעין פרוצדורה משפטית לפני בית דין".
מילא מים מינרליים וקפה, אבל למה שמפו וסבון רצפה צריכים כשרות לפסח?
"באמת לא צריך. דבר שאין סיכוי שיגיע לאכילה (לא כמו משחת שיניים, למשל) ולא ראוי לאכילת כלב אין צורך שהיה כשר לפסח".
יש לכם שאלה בוערת או קושיה מעניינת? טקבקו אותה כאן