הליבה זהה
"הפילוג נוצר כתוצאה מהגלויות", אומר הרב פנחס בדוש. "כשעם ישראל יצא לגלות בית ראשון, היתה פזורה של יהודים בכל מיני מקומות בעולם, ואז החלו שינויים במסורת. לכל קהילה היתה מסורת משלה, איך לנהוג בכל מיני דברים. זה עבר מאב לבן ולנכד, ומכאן, למשל, בא המבטא. בתימן, אשכנז, ארצות המזרח – המבטא הושפע מהמבטא המקומי".
יש כיוון שנחשב ל'נכון יותר'?
"על זה נאמר 'אלו ואלו דברי אלוהים חיים', או כמו ששלמה המלך אמר בקהלת 'כל הנחלים זורמים אל הים'. כל השינויים לא מהותיים – כולם שומרים את השבת באותו יום, כולם מתפללים שלוש תפילות ביום, כולם קוראים את אותו ספר תורה, כולם קוראים את אותה פרשה. השינויים הם בדברים שאינם מהותיים – קטעי תפילה קצת שונים, למשל. לכל עדה יש את הניואנסים שלה, אבל בליבה שלה כולם עושים אגודה אחת בלבב שלם. זה היופי שביהדות: יש גיוון, וזו לא אוטוריטה אחת. בכל עדה בא לידי ביטוי הדרך שלה והסגנון המיוחד שלה. ביסוד ובמהות כולם מתפללים את אותה תפילת שמונה עשרה, אבל יש לפעמים שינוי ממש קל במילים. השוני נוצר מקבלה מדור לדור. יש שבעים פנים לתורה, אבל כל שבעים הפנים נמצאים באותה תורה, לא מחוצה לה".
ברמה ההלכתית, מסביר הרב בדוש, האשכנזים והספרדים מתחלקים. הספרדים הולכים לפי פסקי מרן הבית יוסף קארו (שולחן ערוך) שלמעשה התבסס על פסקי הרמב"ם, הרא"ש והרי"ף. לעומתו ישנו את הרמ"א, רבי משה איסרליש, שהאשכנזים נוהגים כמותו. הוא חלק על מרן בהלכות מסוימות לפי כללי הפסיקה שהוא הלך בהם. הפסיקה הספרדית הושפעה יותר מהיקף תמיכת הפוסקים בדורות שקדמו לשולחן ערוך, והאשכנזית יותר מבוססת על היגיון ועומק העניין מבחינה לוגית-הגיונית.
היכן יש מחלוקות משמעותיות במיוחד בין פסקי הרמ"א לשולחן ערוך?
"בנושא הבשר, כל המושג של בשר חלק זה לדעת השולחן ערוך. יש בדיקה בריאה שאין נקב. אם בריאה יש סירכה – מן חוטים שיוצאים מהראה – לדעת הרמ"א זה בסדר, אבל לדעת השולחן ערוך אם יש סירכה, כנראה שיש שם נקב והבשר לא כשר. מכאן הגיע המושג 'חלק'. לדעת מרן בית יוסף, צריך שהריאה תהיה חלקה לגמרי ללא סירכה. זו דוגמה שבה הספרדים מחמירים לעומת האשכנזים. ברוב הפעמים האשכנזים החמירו יותר, כמו בנושא הקטניות בפסח".
"מלחמת הקיום הרוחנית באשכנז היתה יותר קשה, ולכן גדולי האשכנזים ראו יותר צורך לגדור גדרות ולשרטט קווים יותר ברורים כדי לשמור על הפרצות מצד תנועות ההשכלה וההשפעות הזרות למיניהן. בארצות המזרח פחות הרגישו סכנה, ולכן פחות גדרו גדרות".
הרב בנימין שמואלי, במדור שאל את הרב באתר הידברות, מרחיב ברמת המשמעות הפנימית יותר של החלוקה בין ספרדים לאשכנזים. "מחלוקות רבות היו בעם ישראל, לפי הדברים המשתנים בכל דור", הוא כותב בתשובה לשאלה. "הכלל שכתב בורא עולם בתורה הוא 'אחרי רבים להטות', דהיינו ללכת לבית הדין הגדול שבירושלים בבית המקדש ולפסוק כדעת רוב הדיינים בכל שאלה שתתעורר, ומשנפסקה הלכה בבית דין הגדול - כולם מחויבים לציית להם. כמבואר בתורה הקדושה, כך תמיד נפסקו ההלכות, והיתה ההלכה ברורה ומוסכמת לכל. כאשר הלכנו לגלות, נפרדו דרכי האשכנזים והספרדים, ולכל עדה היו גדולי תורה משלהם, ללא קשר בין שני העדות. בכל מקום הלכו בני המקום אחרי רוב רבניהם. כך נוצרו בדברים מסוימים חילופי דעות ומנהגים, וכל אחד חייב לציית לבית הדין שבעירו.
"לכן לספרדי יש הלכה ברורה ולאשכנזים יש הלכה ברורה, ועל כן אם את ספרדייה עלייך לבחור את הרב הספרדי שאיתו תלכי לאורך כל הדרך. חילוקי הדעות בהלכה אינם גורמות לשום פירוד, וכל ישראל אוהבים זה לזה. עלינו לדעת שאין הדבר הזה במקרה, אלא כך היה רצון הבורא, שבדברים מסוימים יהיו שינויי מנהגים, כך עלינו לעבוד את הבורא כעת, עד אשר יבוא משיח צדקנו. כאשר יבוא משיח צדקנו, נשוב כולנו לדעה אחת".
>> למה אשכנזי הוא לא שם משפחה של אשכנזים, ופרנקל הוא בכלל לא פרענק? כל הסודות של שמות המשפחה שלנו
>> בתשובת השבוע שעבר: אילו שמות כדאי להחליף?