התורה לא מציינת במפורש את קיומו של העולם הבא ואף אחד עוד לא חזר משם כדי לדווח, אז איך היהדות קובעת שיש המשכיות אחרי המוות? "גם לעובר ברחם אין מושג על העולם שמחכה לו בחוץ", מסביר הרב יפתח סופר; תשובת השבוע
העולם הבא נתפס בעיני רבים כמושג ערטילאי, שלא קל לדמיינו. הסיבה העיקרית והמתבקשת היא שאנחנו לא מכירים אף אדם שביקר שם וטרח לחזור כדי לספר לנו חוויות. אמנם מדובר בשאלה פרדוקסלית, יטענו המאמינים, כי ייתכן שדווקא כשנגיע לשם - נצטער שלא האמנו. ובכל זאת, אם יש עולם הבא - מדוע הוא לא מוזכר מפורשות בשום מקום בתורה?
הדרך לעולם הבא רצופה ברמזים
הרב יצחק פנגר מסביר שניתן לדלות פרטים על העולם הבא דרך התורה, בעיון ב'שער הגלגולים' של האר"י הקדוש, וגם דרך ספר הזוהר, שמלא באינספור דוגמאות של אנשים שהיו בעולם הבא וחזרו. גם הגמרא מביאה כמה דוגמאות. הוא מציין שההגדרה 'העולם הבא', פחות טובה ומדויקת מההגדרה: ה'עולם הרוחני'. הכוונה של חז"ל ל'עולם הבא' היא לעולם שעתיד להיות בתחיית המתים, והוא נקרא גם 'האלף השביעי'.
"בפרשת ניצבים יש פסוק מפורש - ה' ממית ומחיה", מוסיף הרב יפתח סופר. "בשירת חנה, שנמצאת בכל סידור, אומרת חנה: 'ה' ממית ומחיה, מוריד שאול - ויעל'. גם בפסוקים של קריאת שמע נאמר 'למען ירבו ימיכם וימי בניכם על האדמה אשר נשבע ה' לאבותיכם לתת להם'. שואלת הגמרא: מה זה להם? הרי צריך להגיד לכם, כי כל הפסוק מדבר עליכם. התשובה היא שמדובר בראיה, לפיה האבות הקדושים קיבלו הבטחה לעולם הבא. וזה בבחינת רמז".
למה בתורה מוזכר העולם הבא רק ברמזים ולא באופן מפורש? "קודם כל, זה פתח לאפיקורסים. הרוצה לטעות - טועה. זו הבחירה החופשית - שדבר מסוים לא יהיה ברור ומושלם מדי. ויש תשובה ברורה יותר, שבעצם הקב"ה חקק כל כך הרבה חוקים לבני האדם בעולם, ויצר את האדם, נפח בו נשמה אלוקית, נתן לו עולם כל כך נפלא, ואחרי כל ההתרוצצויות והחוויות וההתפתחות - אז האדם מת?
להגיד שאין עולם הבא זה לא רציני. הרי מה יש לאדם בעולמנו? צרות, מחלות, רדיפות, אסונות. מדי פעם גם רגעי אושר וסיפוק. אז למה בכלל כדי לחיות? מדוע להביא ילדים? ומי צריך את כל החוקים האלה על הבוקר; להניח תפילין, לא לדבר לשון הרע, לשמור שבת ולקיים 613 מצוות? מתי, אם בכלל, מקבלים את השכר על כל זה? צריך להבין שעל פי היהדות לכל יש תכלית.
והתורה לא צריכה לומר זאת מפורשות, זה לא לכבודה. לכן יש בעיקר רמזים, למי שבכל זאת מחפש".
אולי הנשמה היא כמו להבת אש, שבשלב מסוים נכבית ונגמרת? "בכל אדם ואדם יש חלק שאף פעם לא מת, וקוראים לו נשמה. לכן התורה לא מרבה להשתמש בביטוי 'מת', אלא ב'נפטר', כמו אדם שפיטרו אותו מהעבודה. זה לא שהוא מת באמת. גם עובר לא יודע שיש משהו מחוץ לרחם אמו, אבל כשהוא נולד החיים רק מתחילים. הנשמה היא חלק אלוה ממעל, והיא לא נמחקת או נעלמת".
מוות קליני הוא הוכחה להמשכיות? רואים אור בקצה המנהרה | צילום:
istockphoto
לא רק ברמזים ובספר הזוהר, הרב פנגר מעדיף למצוא הוכחות על החיים אחרי המוות גם באמצעות תופעות מוכרות שנחקרות בידי המדע המודרני, כמו מוות קליני, גלגולי נשמות וכו'. "מוות קליני הוא תופעה מדהימה ברמת השכיחות שלה. מיליוני אנשים ברחבי העולם חוו מוות על פי כל קנה מידה רפואי; כלומר, גלי המוח עומדים על אפס, הלב לא פועם, ואין שום מערכת שפועלת. לאחר זמן מסוים, מסיבה כזו או אחרת, אותם אנשים חוזרים לחיים בכוחות עצמם או בעזרת הרופאים. לעיתים, מדובר על חזרה לחיים אחרי שעה ושעתיים. ביניהם אנשים שטוענים שיצאו מגופם וראו מה קורה סביב. אתה חושב: איך הוא רואה ומסוגל לתאר דברים שהתרחשו במקומות אחרים, אם העיניים שלו היו באותה עת בחדר קירור? איך הוא יכול לספר פרטי פרטים מה אשתו עשתה באותו זמן? ובנוסף, ויש את התיאורים המקבילים על מנהרה ועל מפגש עם קרובי משפחה שנפטרו. מוות קליני הוא נקודה שמאפשרת לנו להיווכח שיש המשך רוחני גם לאחר חייו של האדם".
