בטח גם אתם נתקלתם באמירה המפורסמת על כך שבסופו של דבר עוטפים בעיתונים דגים, אך היחס לכתבי הקודש שונה בתכלית. לא רק מבחינת הכבוד שנותנים להם, כמו לכל ספר, אלא גם מבחינת קדושתם. על פי ההלכה אסור להשליך לפח סידור, תנ"ך או כל דבר דפוס תורני. במקרה הצורך עליכם למסור אותם לגניזה - כלומר למקום שבו ישמרו עליהם וידאגו להטמנתם באדמה, בצורה מכובדת.
"יש הבדל בין עיתון לבין ספר תורה", מסביר הרב יצחק פנגר את שורש החשיבות. "אמנם לכאורה זה דף וזה דף, אך התכנים הכתובים עצמם הם שמעניקים את הקדושה. חז"ל אומרים שספר תורה שנכתב על ידי אדם שאינו מאמין - פסול. כלומר, אם אדם חשב מחשבות פסולות וכתב ספר תורה, עצם המחשבות פוסלות את המכלול כולו".
אבל אם הספר סיים את תפקידו, למה לא לזרוק אותו לפח?
"יש דין שאסור לבזות דברי קודש וגם מקומות קדושים, כמו בית כנסת. מעבר לכך, יש כאן חשיבה גם על נפש האדם עצמו. בזמנו ראינו שמשה רבנו לא הכה את היאור כי יש לו הכרת הטוב ליאור, מאחר ששם צפה התיבה שלו כשהיה תינוק. למה? לאו דווקא מצד הפגיעה ביאור, אלא בגלל החשש שמשהו בנפשו של משה עצמו ייפגע. לכן חז"ל אמרו והגדירו שכל דבר של קדושה חייב לקבל יחס של כבוד, מה שישפיע על האדם עצמו בהתאם. זה כמו מראה - מה שאתה מקרין אליה, חוזר אליך. וככל שאתן כבוד לדברי הקודש, כך זה יקרין עליי".
גם הדגל אינו רק בד עם צבעים
הרב בדוש מוסיף שבכל דבר שבקדושה, הכולל פסוקים או דברי תורה, הפן הגשמי - כלומר הדף - מקבל קדושה מכח הטקסט שכתוב עליו. "ברגע שאני זורק את הספר, קודם כל זה זלזול בקדושה", אומר הרב. "זה בדיוק כמו שאסור לחלל את הדגל. למה? כביכול זה רק בד עם כמה צבעים, אבל הוא מסמל משהו. אם אני זורק את הסידור לפח - זה לא רק זלזול במה שכתוב בסידור, אלא גם אני גורם לעצמי לזלזול במושגי התפילה והקדושה. בדרך כלל החיצוניות מעוררת את הפנימיות".
אבל גם קבורה באדמה היא סוג של זלזול, לא? זה לא הכי מכובד עבור כתבי קודש להיות טמונים באדמה.
"בדיוק הפוך. גם את האדם קוברים באדמה. זה הערך הסימבולי הכי מכובד של התנתקות במשהו, מבלי שיטולטל ממקום למקום בביזיון. הרי אי אפשר להשאיר סידור בלוי או קרוע עד אין סוף, וכאמור גם אי אפשר לזרוק אותו לפח. לכן מניחים אותו במקום שבו הוא יישמר באופן הכי מכובד. אגב, ז' באדר הוא יום הקבורה של כל דברי הגניזה בארץ. ביום זה קוראים פסוקים מיוחדים ועורכים טקסט מיוחד בבתי העלמין ברחבי הארץ. יש ממש חלקות לצורך הגניזה, והדבר מעיד גם על הכבוד הניתן לכתבי הקודש".