פרשת קורח מעלה יותר תהיות מאשר תשובות: מה היה חטאו של קורח? נכון, הוא ניסה לערער על מנהיגותו של משה, אבל האם כל מרד הוא בהכרח רע? לפעמים מרידה או ניסיון ערעור על הסדר הקיים מובילים לחשיבה פתוחה וברורים פנימיים, ואין בכך כל רע.
לפי המדרשים קורח בא אל משה עם שאלות קנטרניות (סבתי המנוחה היתה מכנה אותן "קלוץ קשעס") נוסח האם טלית שכולה תכלת חייבת בציצית? (הופה! עוד ביטוי נולד לנו מהפרשה: 'טלית שכולה תכלת') או בית שכולו ספרים, האם הוא מחוייב במזוזה?, ושאר שאלות שניסו לפקפק ביכולת השיפוט של משה.
פרט מעניין נוסף הוא דרישתו של קורח לשוויון. "כולנו קדושים" הוא אומר למשה, "כל העדה, אז מדוע אתם מתנשאים עלינו?", טענה שאולי יכולה להציג את קורח כמין צ'ה גווארה שרק הדאגה לשוויון בראש מעיניו. אבל קורח ידידנו רצה גם את ההנהגה. ובכן, כפי שכולנו יודעים - לא הצליח לו, וזה נגמר עמוק עמוק באדמה. אז בפעם הבאה שתרצו להציג את עצמכם כלוחמי חופש ושוויון, כשכל מה שאתם רוצים זה רק שלטון ושררה - כדאי שתחשבו פעמיים.
אבל את מה שארע בפרשת 'קורח' בשנה שעברה לא אשכח כל כך מהר. הוזמנתי לדבר לפני קבוצה של אמריקאים ("דוברי עברית מצויינת!" הבטיחו לי בשיחת הטלפון המקדימה, "יבינו כל מילה שתוציאי מהפה"), וביקשו ממני לקשר את פרשת קורח לנושא כלשהו.
בחרתי לבסס את ההרצאה על הביטוי 'עשיר כקורח', וכבר בפתח דברי תהיתי מדוע כיום שרד רק הביטוי 'עשיר כקורח' ולא ביטוי אחר שהיה נאמן יותר לרוח הפרשה, כמו נניח, 'מרדן כקורח', 'שואל שאלות מציקות כקורח' או אפילו 'מבלבל את המח למשה רבנו' כקורח. מאיפה הגיע הקישור המובהק הזה לעושר, שאפילו בתורה לא מתפעלים ממנו כל כך ומסתפקים במילה 'רכוש'?
ההרצאה נמשכה קרוב לשעה, ואני לא פסקתי לרגע מלהציע הקבלות והסברים על עושר וממון ואפילו הרחקתי לכת עד הקישורים האנטישמיים המוכרים, שכורכים יחדיו יהודים וממון. כל זה היה טוב ויפה, והרגשתי שהקהל האמריקני שלי קשוב ומרוצה מהמרצה המקורית שלו. מדי פעם נשמעו אמנם התלחשויות חשודות, אך קישרתי אותם לחוסר הבנה של מילה אקראית, או למלמולי הסכמה.
רק בסופה של ההרצאה, לאחר מחיאות כפיים מנומסות, הרים אחד המשתתפים את ידו. "אפשר לשאול שאלה?" שאל. "כמובן" עניתי במאור פנים. "מה הקשר בין קורח לכסף?". דממה. "מה זאת אומרת?" גמגמתי "מהביטוי עשיר כקורח". "בחיים לא שמעתי על זה" אמר האמריקני ונענה מיד בהנהונים נמרצים משאר יושבי האולם. "אז למה לא שאלתם?" הקשיתי, "נתתם לי לדבר שעה שלמה על משהו שנראה לכם כל כך לא שייך?". "כן", ענו לי - "לא רצינו להפריע לך".
שבוע טוב.
עצה מהרבי: גם אם אתם ממש לא מתכוונים לשמור שבת, מה אכפת לכם להדליק נר?