חג הפסח מתקדם לו לאט לאט לקראת השיא הרוחני שלו, ואני בהחלט מצטערת על חילול הקודש שמשתמע מדברי, אבל ליל הסדר בשום פנים איננו השיא. ההכנות לקראתו מותירות אותי בכל שנה מחוסרת נשימה ומעולפת סביב השולחן, כך שאני בהחלט מעדיפה את השביעי של פסח, ערב החג השני, שיחול ביום שלישי הקרוב.
ליל הסדר עבר השנה ללא תקלות מיוחדות. כלומר, בהתחשב בעובדה שאירחנו את אחותי ושלושת צאצאיה הכשרוניים: אביגיל (5), יואב (2.5) וינון (0.2). אני מודעת לעובדה שליל הסדר כולו אמור לשמש כמגרש הפתעות לילדים על מנת שיישארו ערים עד לסופו, אבל עורכי הסדר שכחו שהפעילויות החינוכיות ומלאות המשובה הללו משמרות אולי את הילדים ערניים, אך מקשות מעט על המבוגרים שסביב השולחן. (תזכורת לשנה הבאה: לא להתנדב להחזיק לאורך הסדר תינוק בן חדשיים וקצת על הידיים).
הרגע המהנה ביותר עבור אחייניתי המופלאה אביגיל היה זה בו זינקה מכיסאה ורצה לפתוח את הדלת לאליהו הנביא. כמה זהרו עיניה, כמה נתגלגל צחוקה. "הוא תכף יבוא", הבטיחה לכולנו וחילצה מאיתנו את ההונאה המשפחתית הותיקה - "שלום אליהו!" קראנו במקהלה, והסברנו לה שבשניות אלה עושה אליהו הבלתי נראה דרכו אל שולחן הסדר ואל הכוס הגדולה הנעוצה במרכזו.
"תראי, הנה הוא שותה!" הרעיד אחי את השולחן קלות וגרם לנוזל שבכוס לזוע, כביכול אל בין שפתיו הבלתי נראות של אליהו. "אפשר לבקש ממנו מתנה?" שאלה אביגיל, תוך שהיא מבצעת מבלי משים חילוף בין דמותו של אליהו לזה של סנטה קלאוס. "למה לא?" אמר אחי ברוחב לב, (נו, לא הוא זה שיהיה אחראי על האספקה. "אופניים!" ביקשה הפעוטה. "אבל אופניים זה לאפיקומן" ניסתה אמה להזכיר לה, ונענתה על ידי הסוחרת הקטנה ב"אליהו יביא לי אופניים האדומים והאפיקומן יביא לי אופניים כחולים".
אז איך זה קרה? איך הפך אליהו הנביא, מנביא זעם קנאי וקפדן, כזה שהיה אחראי בין השאר למותם של ארבע מאות נביאי בעל, לסנטה קלאוס חייכני שאמור לספק ליהודיות קטנות אופניים אדומים?
יש הקושרים זאת להיותו אחד ממבשרי הגאולה; יש האומרים שאכן, התרבות היהודית הושפעה מתרבויות אחרות ואליהו הוא אכן מעיין סנטה קלאוס מגוייר (כל עדה זקוקה לספק הניסים והנפלאות שלה); ויש כאלו שאומרים שמדובר בלא פחות מאשר תיקון לאליהו בכבודו ובעצמו - על פי המצטייר במקרא, הדבר האחרון שאליהו המקורי היה מעוניין בו הוא המעבר מבית לבית תוך לגימת כוסות יין בינוני בזו אחר זו. אליהו המקראי היה טיפוס שהעדיף את הבדידות וההתבודדות על פני חברת אנשים, כך שיתכן שכעת מבוצע בו מעין קתרזיס, שמשמש כאנטיתזה לדמותו המקראית.
ואסור לשכוח סיבה היסטורית נוספת לפתיחת הדלת בציפייה לבואו של אליהו, שהרי הדבר נעשה תוך כדי קריאת המילים "שפוך חמתך על הגויים". בעיירות היהודיות הקטנות בגולה, תמיד קיים היה החשש שמאחורי הדלת נמצאים אותם "גויים", שלא לדבר על עלילות הדם שתכפו לקראת פסח. אין ספק שהזיכרונות והיצרים שסובבים את דמותו של אליהו שונים לחלוטין מדמותו כיום כספק מתנות חביב. יכול בהחלט להיות שככה קל לנו יותר ואנחנו מעדיפים את אליהו שלנו נחמד, כמו תמיד. דמויות קנאיות רושפות, הרי, יש לנו מספיק.
חג שמח.