השבוע, בעקבות הדרך שבה צוין יום האהבה בט"ו באב, התמלאתי בהרהורים נוגים. ראשית אי אפשר היה להתעלם מהעובדה, שיום האהבה הפך ליום שמיוצג על ידי הדת הגדולה ביותר בעולם: הדת הצרכנית. עשרות בלונים אדומים ולבבות מתקתקים גדשו את חלונות הראווה. מה בכלל קרה ביום הזה? למה נבחר ליום האהבה? לא מעניין, העיקר ש"קניתי לחבר שלי דובון אדום מאמם והוא הביא לי שוקולדות משגעות". היום הזה עוקר מכל תוכן משמעותי.
גם בצד הדתי המצב לא היה טוב יותר. הגיע הזמן לומר זאת בבירור: אנו, הדתיים, פוחדים פחד מוות מהמילה 'אהבה'. היא הפכה מסוכנת כמו המילה 'שלום'. הפכה לסמל של מחנה אחר, לסמל של כל המנוגד ליהדות ה'אמיתית' (מה זה בעצם?). למה אי אפשר להיפגש בדרך האמצע בין אהבה מעוקרת המתוחזקת בדובון משוקולד לבין הפחד הזה?
איבדנו חלק גדול מהטבעיות שבאהבה, שהרי האהבה מובילה לחטא ומשם מי יודע לאן נגיע. קשה לי גם עם הניסיונות לעקר את מילות האהבה היפות שבתנ"ך מתוכנן האמיתי. האהבה היפהפייה שמובעת ב'שיר השירים' הפכה לסמל לאהבה בין השכינה לעם ישראל; אהבת יעקב אבינו לרחל, אהבה עזה שבה הובעה אף חיבה גופנית בנשיקה הגורלית ההיא על שפת הבאר, הפכה לאהבה משנית. לפי הפרשנויות המועדפות, אגב, לאה היא אהובתו האמיתית של יעקב - לאה האמהית, הולדנית והיציבה. ורחל, מה? הרפתקנית.
בפרשה השבוע משה, פסיכולוג-העל של העם היהודי, הצדיק הזה שמכיר היטב את נפש בהמתו, פונה אל העם ומזהיר אותם "ואמרת בלבבך: כוחי ועוצם ידי עשו לי את החיל הזה". כלומר, מזהיר את בני ישראל שלאחר שיעבור זמן מה והם יזכרו בכל הקורות אותם במדבר, יתחיל אולי חלק מהם להרהר באפשרות שכל יציאת מצרים והכניסה לארץ נעשתה בזכות תושייתם המופלאה ולא בזכות ה'. ומשה הרי מכיר היטב את הזיכרון הקצר של בני ישראל ומכין אותם לאפשרות הזו. למרבה הצער הוכיחה המציאות שגם הפעם משה לא טעה. אני אומרת לכם, לפעמים אני לא מבינה את בני ישראל.
הפרשה מסתיימת בשלל הבטחות על כל הטוב שעתיד לפקוד את ישראל אם ימלאו אחר דבר ה'. ומה רוצה אלוהים? נו, כמו כולנו: אהבה. "לאהבה את ה' אלוהיכם, ללכת בכל דרכיו ולדבקה בו". כל כך מעט הוא רוצה, אבל כל כך הרבה. שהרי קשה מאוד לאהוב על פי דרישה, ואלוהים יודע זאת - ובכל זאת מבקש. אני חושבת שכדאי לנו לנסות לאהוב, זה בהחלט עשוי להיחשב כעסקה משתלמת.
שבוע טוב.
אגב, הנה כל מה שצופים הכוכבים לחיי האהבה שלכם עד לסוף השנה הנוכחית
סיפור לשבת: מעשה בתלמיד שאפתן שפנה לרבי ושאל - איך משנים את היקום לטובה?