אני מתנצלת מראש, אבל אני מתכוונת לתאר באופן מעט ציני את אחד המקרים הסבוכים בפרשת השבוע: "כִי-תֵצֵא לַמִלְחָמָה, עַל-אויְבֶיךָ; וּנְתָנוֹ ה' אֱלהֶיךָ, בְיָדֶךָ וְשָבִיתָ שִבְיוֹ. וְרָאִיתָ, בַשִבְיָה, אֵשֶת יְפַת-תֹאַר; וְחָשַקְתָּ בָהּ, וְלָקַחְתָּ לְךָ לְאִשָה".
מדובר במקרה תיאורטי בו חייל היוצא למלחמה, רואה בת נוכרים יפת תואר (דגש גדול על "יפת התואר"), והוא מעוניין להביא את היפהפייה אל ביתו ולשאתה לאישה כדין. פה כבר נזעק הראש היהודי - "אין בעיה" אומרים לו שם, "ברור לנו שמדובר באהבת אמת, אמנם ראית אותה עוברת מולך ברחוב, אולם אין ספק שנשמות תואמות אתם". אבל רק כדי לתת גושפנקא לכל העניין, על היפהפייה לערוך את הטקס הבא: עליה לגלח את שיער ראשה, להזניח את כל הופעתה החיצונית, לשבת כשבויה בביתו של החייל לאחר שהלה ניתק אותה ממשפחתה, ולבכות שם במשך חודש ימים. אם לאחר כל סשן האנטי-יופי הזה, הבחור עדיין נחוש בדעתו לשאת את היפהפייה (לשעבר? לשעבר!) - הדרך סלולה.
משום מה, חז"ל בנו על זה שבחורה קירחת ומתייפחת שתקועה לך בסלון לא ממש תעשה לך את זה. במקרה שהחייל האמיץ מתחרט ואינו מעוניין עוד בעלמה הבוכיה שלקח מביתה, אסור לו בשום פנים להתעמר בה או למכור אותה לעבדות, ועליו לשמור על כבודה בכל מחיר.
הסיפור כולו אמנם אינו נעים לקריאה כלל, אבל עולות ממנו מספר נקודות עקרוניות:
1. לפי הפרשנים, ישנה סיבה לעובדה שהמקרה הזה וההלכות הנגזרות ממנו ניתנו כחלק מהלכות מלחמה, שלעיתים קרובות מלווה בהתרופפות מוסרית. לדבריהם, אם כך אנו מצווים לנהוג בימי מלחמה – אז על אחת כמה וכמה ללמוד לנהוג באיפוק ובהתחשבות באחר גם בימי שלום.
2. המקרה בא להזהיר שאיש אינו חסין מפני 'יצר הרע' או מפני תשוקות העולות בו, ולא משנה מידת צדיקותו. כנראה שאין מה לעשות, נערה יפה תמיד תוכל למשוך את ליבם של גדולי המאמינים.
3. באופן כללי, חז"ל ראו בעין רעה מאוד את כל עניין ה'חטיפה לצורך נישואין', ובמהלך הדורות הראו את יחסם השלילי לכך בשלל מדרשים. אבשלום שמרד בדוד, לפיהם, היה בנה של שבויית מלחמה כזו ותמר, שנאנסה על ידי אמנון, אחיה למחצה, הייתה אף היא ביתה של אשת יפת תואר. כלומר, כך אומרים חז"ל: שום דבר טוב לא יצמח מזה. אבל אם אתה מתעקש ללכת על שבוית המלחמה שלך - אל תשכח את החוקים.
רש"י אף מרחיק לכת ומוצא קשר בין הפרשיה לבין שתי הפרשיות שבאות בצמידות אליה: פרשת 'אשה שנואה' וכיצד יש לנהוג בה, ומיד אחר כך מופיע פרשיית 'בן סורר ומורה' הלא נעימה, בה מתואר כיצד יש לנהוג בבן פורק עול באופן קיצוני (למתעניינים: להמיתו בסקילה). לדעתו של רש"י, אם אכן תשא לאישה את שבוית המלחמה, סופה שתיהפך לאישה שנואה, ובסופו של דבר עתיד להיוולד לכם בן סורר ומורה.
נקודת האור בכל הסיפור הלא נעים הזה, לטעמי, היא ההכוונה היהודית להתנהגות הומנית גם בשעות מלחמה. לגזור ולשמור.
שבוע טוב.
סיפור לשבת: מעשה ברבי שמעון בן אלעזר שחש שהוא טוב מאחרים ומותר לו להתנשא