חבר שלכם שוכב בבית, מצונן קשות. אתם מתקשרים לעודד, שולחים סמס מתוק ואפילו מפרגנים סמיילי. באמת נחמד מצידכם, אבל זה לא מה שיעזור לו להיפטר מהטישו. מה כן יעשה את העבודה? המצווה שכולנו למדנו ביסודי אבל העדפנו להדחיק בהמשך: ביקור חולים.
במקורות חז"ל נאמר שכל מי שמבקר את החולה לוקח 1.66 אחוז מהמחלה שלו, ולא רק שזה לא מדבק, לפעמים זה אפילו יותר ממה שהדוקטור יכול לעשות למענו. כי כשאנחנו מבקרים את החולה, מקדישים לו תשומת לב ומשמחים אותו, אנחנו מחזקים את הנפש שלו וכתוצאה מכך את גופו.
המצווה כוללת ביקור בית אצל החולה, האזנה סבלנית לרשימת הקיטורים שלו, העלאת מצב הרוח והושטת עזרה בכל מה שאפשר. בלי קיצורים. ואגב, אתם בהחלט יכולים להביא חברים: לפי חז"ל המבקר הראשון לוקח 1.66 אחוז מהמחלה, וכל אחד שבא אחריו לוקח 1.66 אחוז ממה שנשאר.
מדובר לא רק במחווה אנושית בסיסית אלא גם באחת המצוות העתיקות ביותר ביהדות, והיא נזכרת כבר בספר בראשית. למעשה, הראשון שקיים אותה היה אלוהים בכבודו ובעצמו, כשביקר את אברהם אבינו באוהל בזמן שהחלים מברית המילה.
ואם כבודו יכול, אז גם אתם מסוגלים לעשות מאמץ, לא?