אסתטיקה זה לא הצד החזק שלי. או אם להיות פחות מתנצל, לעתים קרובות אני מזהה ב"אסתטיקה" מאמץ להסתיר את הטבע האמיתי של דברים, ולכן אני אוהב חדרי מדרגות מוזנחים, וכשאני יוצא עם מישהי מטופחת ואופנתית זה לעיתים נראה לי כמו איזו שכבה של הגנה שצריך להשיל כדי להגיע לאינטימיות. מאותה סיבה קשה לי עם עבודות אמנות שמביעות רק איזה רעיון או איזה משחק עם צבעים, ומעדיף משהו שנוצר מתוך קושי או כאב.
אם תשימו לב, בליל הסדר, לא משנה אם מדובר בבית חילוני, רפורמי, אורתודכוסי או קונסרבטיבי, שמים לכל אחד ואחת כוס. נשים חייבות בשתיית ארבע כוסות כמו גברים כי "אף הן היו באותו הנס" (כלומר נס יציאת מצרים). זה לא מובן מאליו – נדרש נימוק מיוחד כדי לחייב נשים במצוות ארבע כוסות, היות שזו מצוות "עשה שהזמן גרמא", כלומר מצווה התלויה בזמן מסויים ועשייתה דורשת מעשה פעיל, ונשים פטורות בדרך כלל ממצוות עשה שהזמן גרמא.
פטור זה הוא דוגמא נפלאה לשניות שבין תוכן ואסתטיקה. מצד אחד, הצד התכני של הפטור מאורגן לעילא. הגברים שהמציאו את הפטור הזה לא טענו שהם מפלים, אלא פשוט פטרו נשים מקיום מצוות מסויימות. יתרה מכך, הם הצדיקו את האפליה הזאת בטענה שנשים צריכות יותר זמן היות שהן מטפלות בבית ובילדים, או בכך שנשים בכלל אינן צריכות להניח תפילין, או לשמוע תקיעת שופר, או ללבוש ציצית או לשבת בסוכה (שהן מצוות עשה שהזמן גרמן) בגלל שהן ברמה רוחנית גבוהה יותר מגברים. ועדיין, זו אפליה, כי הפטור הזה משפיע על המעמד של נשים – היות שהן אינן משתתפות פעילות במצוות מרכזיות, הן נחשבות במעמד נמוך משל גברים.
מה ש"יפה" הוא שהדרך שבה פטרו נשים ממצוות עשה שהזמן גרמא היא כל כך מגושמת ולא אסתטית. היות שמדובר במהלך פרשני שהשפיע על חייהן של רבבות נשים, כדאי לחזור עליו כאן: כתוב בתורה לגבי תלמוד תורה "ושיננתם לבניך" – על זה אומרים חז"ל "לבניך ולא ולבנותיך" ולכן נשים לא חייבות במצוות תלמוד תורה. התורה הקישה מצוות תלמוד תורה למצוות תפילין (כי כתוב "ושיננתם לבניך" – תלמוד תורה, ומיד לאחר מכן "וקשרתם לאות" – תפילין), ולכן פטרו נשים גם ממצוות תפילין. והיות שמצוות תפילין היא מצוות עשה שהזמן גרמא, הסיקו שמכל מצוות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות (תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף ל"ד, עמוד א').
דברים שגברים לא מבינים לבד
אז החליטו שנשים פטורות ממצוות עשה שהזמן גרמא, כמו שהחליטו במדינת ישראל שרק מי ששירת בצבא מקבל הטבות בביטוח לאומי, או שמופעים בחג הפסח ייראו בחינם רק ביישובים יהודיים. לוקחים את האפליה ומסווים אותה מעט, אבל לא מספיק – עדיין ניתן להבחין בה. גם הדרך שבה עושים זאת כל כך מגושמת, לא מהוקצעת, מלוכלכת. ואולי זה מה שיפה, שעושים את הדברים מלוכלכים ולא מנסים לייפות מה שלא ניתן לייפות, לא מנסים לקחת את הכיעור של ההדרה (שיט, אמרתי את המילה) ולטייח אותה.
הדרך הפרשנית שבה פטרו נשים ממצוות עשה שהזמן גרמא היא כמו הצד האחורי של שיכון, כמו אותו חדר מדרגות מוזנח. היא אומרת את הכאב ואת הקושי, ויש בה גם בקשה לא-מודעת לשנות, בקשה להגיד "אנחנו לא באמת מאמינים שמאחורי הדרך הזו יש משהו מהותי אלא רק רצון להפלות".
אם כן, במקום לשנות את הדבר מעיקרו ולקבוע שנשים חייבות כמו גברים במצוות עשה שהזמן גרמא, קבעו שבליל הסדר נשים חייבות בארבע כוסות כי "אף הן היו באותו הנס". ועכשיו עולה השאלה: האם הכוונה היא שנשים צריכות להיות שותפות מלאות לחג שבגלל שגם הן היו בסכנה ביציאת מצרים, או שמא בגלל שהן היו פעילות באופן מיוחד ביציאת מצרים – הנשים שאלו משכנותיהן המצריות כלי כסף וכלי זהב ושמלות לקראת שחרורן. מיד אפשר לראות שהשאלה הזו טומנת בחובה הטיה גברית, והיא רלבנטית גם לימינו אנו.
אחד הדברים הראשונים שאני אגיד לבת שלי לקראת ליל הסדר: תעזבי את איך שהדברים נראים, הכי חשוב שתהיי שותפה פעילה ומלאה בכל מקום שאת הולכת אליו. ואם מנסים להגיד לך אחרת, את יכולה לפרש בדיוק הפוך מהם – כשכתוב בתורה "ושיננתם לבניך", הכוונה היא שלנשים מובן מאליו שיש עליהן חובת תלמוד תורה, אבל לגברים, שאצלם ההיבט האינטלקטואלי קצת פגום, צריך להגיד במפורש.