בפרשת ויגש אנו ממשיכים לצפות בדרמה המשפחתית, קורעת הלב, שבסופה יוסף מגלה לאחיו כי הוא אחיהם.
יוסף מנהל את הכלכלה המצרית כולה בזמן שנות הרעב. המצרים הרעבים ללחם נותנים ליוסף את כספם, את מקניהם ולבסוף גם את אדמותיהם בתמורה לאוכל. יוסף קובע מערכת של מסים, שמטרתה להבטיח שלכל תושבי מצרים יהיה מה לאכול. הוא למעשה דואג להציל את כלכלת המדינה כולה.
מעניין לראות שיוסף מפגין יכולת נדירה של תכנון לטווח ארוך, ומשקיע את כל מרצו למען הציבור. הוא רוצה להציל את כל מצרים, את כל האנשים, באופן שיחלק את הכאב בין כולם כך שכולם יוכלו להתמודד איתו.
כמו מנהיגים דומים אחרים בעבר, התקופה בכלא הייתה תקופה מעצבת בשבילו - זמן לשבת, לחשוב ואף לפנטז. הכלא לא הפך אותו לאדם מריר, אלא להיפך, הוא יצא מהכלא והחליט לתקן את החברה. מה עוד אנו יכולים ללמוד מיוסף?
שלומית נאור ראש רשת בתי המדרש בישראל וסמנכ"לית מליץ וח"כ עינת וילף, חברת מפלגת העבודה