אנחנו שמחים להשיק השבוע מדור חדש - "פרשה בשניים". מדי שבוע ישבו שני מרצים מרשת בתי המדרש בישראל, וידונו בפרשת השבוע. הצטרפו אלינו.
תביא חצי שקל
פרשת "במדבר" היא הפרשה הראשונה בספר במדבר, הרביעי בחמשת חומשי תורה. הפרשה פותחת במצווה שנצטוו משה ואהרון לספור את העם:
"וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי, בְּאֹהֶל מוֹעֵד: בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית, לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם--לֵאמֹר. ב שְׂאוּ, אֶת-רֹאשׁ כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, לְמִשְׁפְּחֹתָם, לְבֵית אֲבֹתָם--בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת, כָּל-זָכָר לְגֻלְגְּלֹתָם".
כיצד מתיישב הציווי על הספירה, עם האיסור לספור את בני ישראל המופיע בספר שמות פרק י', פסוקים יב-יג?
" וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. יב כִּי תִשָּׂא אֶת-רֹאשׁ בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, לִפְקֻדֵיהֶם, וְנָתְנוּ אִישׁ כֹּפֶר נַפְשׁוֹ לַיהוָה, בִּפְקֹד אֹתָם; וְלֹא-יִהְיֶה בָהֶם נֶגֶף, בִּפְקֹד אֹתָם".
כלומר: הספירה של בני ישראל, היא אינם במספרים אלא בכופר נפש - מחצית השקל למשל, והטעם הוא כדי שלא יארע בהם נגף, מחלה כלשהי או אסון. כפי שמציין שם רש"י "כשתרצה לקבל סכום מניינם לדעת כמה הם, אל תמנם לגולגולת, אלא יתנו כל אחד מחצית השקל, ותדע מניינם". אך כאן יש בבירור ציווי למנות אותם בשמם. מדוע? מה יוצרת הספירה בשם, שדווקא כאן היא נדרשת לפתע?
שאלה זו העסיקה אותנו בלימוד המשותף שלנו. מדוע דווקא בתוך המדבר חסר הסדר, בפתיחה של ספר חדש, אנו נצרכים לטקס מניה זה? וכיצד הוא מתיישב עם האיסור לספור ולמנות - ועוד בשם? האם זה חלק מבניה של זהות של עם? כיצד מתמודדים הפרשנים עם הנושאים הללו?
שלומית נאור, יו"ר "רשת בתי המדרש" וסמנכ"ל "מליץ", ואלי ברקת, ראש "ממזרח שמש", בית מדרש למנהיגות חברתית
>> ללימוד נוסף בפרשה
איך מסבירים את כל הניסים בתורה?
כל העדכונים הכי חמים מהארץ ומהעולם ישירות לנייד
שלחו את המילה מבזק למספר 5000 ותתחילו להתעדכן